אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חג'ג' נ' אולמי קיסר- אולם שמחות ואח'

חג'ג' נ' אולמי קיסר- אולם שמחות ואח'

תאריך פרסום : 11/02/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום באר שבע
2379-09
04/02/2014
בפני השופט:
מיכל וולפסון

- נגד -
התובע:
לילך חג'ג'
הנתבע:
1. אולמי קיסר- אולם שמחות
2. אלי זינו

פסק-דין

פסק דין

1.תביעה לנזקי גוף בגין תאונה נפילה של התובעת ילידת 1980 בעת ריקוד באולם ריקודים בגין רשלנות אולם שמחות ובעליו לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין, נ"ח. כן נטען להפרת הוראה חוקית ללא הפנייה להוראה חוקית מסוימת. הצדדים חלוקים בשאלת החבות והנזק. כדי לבסס את טענת ההתרשלות מתבססת התובעת על הוראות סעיפים 41 לפקנ"ז ולחלופין סעיף 38 לפקנ"ז. על פי כתב התביעה התובעת טוענת כי הייתה ביום 5/12/05 באירוע של חתונה באולם השמחות שהוא הנתבע מס' 1, וכאשר רקדה ברחבת הריקודים בסביבות השעה 23:00 היא החליקה על רצפה רטובה ונפגעה בשבר בקרסול ימין וקרע ברצועה.

2.על פי כתב התביעה נטען כי הנתבע 1 הוא אולם שמחות והנתבע מס' 2 הוא הבעלים ו/או המנהל ו/או האחראי לתחזוקה ולפיקוח הבטיחות באולם השמחות. התובעת הייתה אורחת באירוע שמחה אליו הוזמנה על ידי בעלי השמחה. לטענתה היא החליקה על רצפה רטובה באולם, ברחבת הריקודים ונפגעה. בשאלת החבות נטען כנגד הנתבעים כי הם חבים כל פי התובעת כי הם התרשלו מהסיבות הבאות:

כי התאונה קרתה מחמת רשלנות ישירה ו/או שילוחית של הנתבעים ו/או עובדים ו/או מי מטעמם, ו/או חוסר זהירות, או פזיזות ו/או הפרת הוראה שבחון של הנתבעים או מי מטעמם מחמת אי פיקוח ו/או העדר תחזוקה של מקום התאונה במצב תקין ובטוח וראוי, וניקוי מפגעים, נוזלים ; לא נהגו כפי שבעלים ו/מפקח במקום היה נוהג בנסיבות העניין; לא נקטו אמצעי זהירות ו/ או בטיחות למניעת תאונה מהסוג שקרתה; גילו חוסר איכפתיות בנוגע לבטחון ולבטיחות הציבור במקום בכלל והתובעת בפרט. וכן : כי נהגו בחוסר זהירות ו/או חוסר תשומת לב, ו/או פזיזות ו/או רשלנות כבעלים מקרקעין ו/או מפקחים ו/או אחראי על חפץ מסוכן, או דבר או מכשיר מסוכן ; העדיפו את האינטרס הכלכלי על פני בטיחות הציבור. לא דאגו לניקיון. לא דאגו להסרת המכשול.

3.בסיכומים טען בא כוח התובעת, עו"ד יוסף ע. אלצאנע, כי התובעת הוכיחה כי היו רוקדים מבין המוזמנים ששפכו מים ברחבה תוך כדי ריקוד. התובעת ממקדת את החבות של בעל האולם בהיבט שזה אירוע נשנה ועל כן על בעל אולם שמחות לתת את הדעת על כך מראש למידת החיכוך ברצפת הרחבה. הנתבע מס' 2 העיד כי אינו יודע על דרישה כזו של תקן ישראלי אך כאשר הוא רואה שנוצרת בעיית בטיחות יש במקום עובדי ניקיון למקום (עמ' 15 לפרוטוקול).

בא כוח הנתבעים השיב כי איזור רחבת הריקודים הוא איזור דינאמי ורב התרחשויות ולא ניתן לראות בו איזור בשליטה מלאה של הנתבעים ובכלל זה בהתייחס להתנהגות החוגגים (סעיף 20 לסיכומי בא כוח הנתבעים, עו"ד דורון נוביץ). כן הוסיף עו"ד נוביץ כי הונחה תשתית ראייתית כי התובעת נפלה ונחבלה כאשר קפצה, הסתובבה, התחבקה עם חברתה, העדה גב' טיאס, כפי שעולה מסרט החתונה המקורי הלא ערוך ולא בגלל מים ברחבת הריקודים. עוד הוסיף בא כוח הנתבעים כי התובעת גם לא סיפרה אמת כאשר תיארה את סוג הנעליים שנעלה באותו ערב. כי בתצהירה היא העידה שהיא נעלה מגפיים שטוחות וסגורות (סעיף 7 לתצהיר עדות ראשית) ואילו בחקירתה הנגדית היא אישרה כי הגיעה עם נעלים עם עקב של כ- 2-3 ס"מ (עמ' 9 לפרוטוקול מול שורות 15-16). זאת ועוד התובעת אישרה כי היא ראתה שאנשים שופכים מים ברחבה אך היא התעלמה מכך (עמ' 11 לפרוטוקול מול שורות 11-13).

דיון והכרעה

4.מהטעמים הבאים אני קובעת כי התובעת לא הרימה את נטל הבאת הראיות ואת נטל השכנוע ולא הוכיחה את החבות של הנתבעים או מי מהם ברשלנות .

התובעת הניחה כי נטל הבאת הראיות עובר לנתבעים על פי סעיף 41 לפקנ"ז ולחלופין לפי סעיף 38 לפקנ"ז. לא מצאתי ברצפה על פניה כעונה על הגדרה של "דבר מסוכן" ועל כן אני דוחה את הטיעון המסתמך על סעיף 38 לפקנ"ז. הטיעון לפי סעיף 41 לפקנ"ז מניח כי התובעת אינה יודעת ואינה יכולה לדעת מה גרם לנזק וכן כי מה שגרם לנזק הוא בשליטת הנתבעים. אולם זה לא המקרה. כי התובעת ידעה לספר על כך שהיא החליקה על מים ברצפה שלטענתה לא היה בה מקדם חיכוך שהתאים לאירועים של רוקדים ששופכים מים תוך כדי ריקוד. גם נטען כי התובעת ידעה על העדר יכולת בזמן אמת של האולם, מנהליו ועובדיו לתת מענה מיידי אם אין פנייה של מי מקהל הרוקדים מיד כאשר מים או נוזל אחר נשפכים ברחבת הריקודים. לכן לא חלה הוראה לפי סעיף 41 לפקנ"ז המעבירה את נטל הבאת הראיות.

התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה בתחום הבטיחות לבסס את הטענה של העדר חיכוך במרצפות שיש בהם כדי ליצור סיכון של החלקה אם מים נשפכים עליהם. בא כוח התובעת טען בסיכומיו כי הנתבעים לא עשו די כדי לטפל בזמן אמת בייבוש הרצפה ולפיכך חלה עליהם חבות. כנגד טען בא כוח הנתבעים כי הפסיקה לא הטילה חבות על בעלי אולמות שמחות על החלקות בגין השמטות של מזון או שפיכה של מים על הרצפה, ואבחנה בין אירועים חד פעמיים בודדים לבין אולם המנוהל באופן לקוי כך שאין תהליך מתמיד של ניקוי והנוזלים והמזון מרובים ההולכים ומצטברים על רצפת האולם [ע"א 253/94 (מחוזי י-ם) דרעי נ' ארמונות דוד ( 8/11/94 ) (להלן: "עניין – דרעי")].

5.בא כוח הנתבעים התייחס בסיכומיו לשאלת הציפיות מההיבט של הישנות התופעה של רוקדים ששופכים נוזלים תוך כדי ריקוד ברחבת הריקודים והוא מפנה לתשובת הנתבע מס' 2 כי מניסיונו מדובר באחוז קטן של מקרים (עדותו של הנתבע מס' 2 עמ' 16 לפרוטוקול מול שורות 4-13). הנתבעים לא הגישו חוות דעת מומחה לתמוך באחוזים אלה למועד האירוע . אף צד לא הפנה להוראות התקן במועד הרלבנטי מבחינת מקדם החיכוך ברצפת אזור רחבת הריקודים או בכל האולם. לא הונחה בפני תשתית בחוות דעת מומחה האם היה סיכון מובנה בטיב הרצפה של האולם או באזור רחבת הריקודים. לא ניתן הסבר מדוע התובעת שעליה נטל השכנוע לא המציאה חוות דעת כאמור. אוסיף כי הוגש דיסק מתוך צילום וידאו של הרוקדים ולא ניתן מתוכו להשלים את החסר בתשתית הראייתית של התובעת.

תנאי מקדמי לחיוב על פי עוולת הרשלנות הוא ביסוס קיומה של התרשלות. לא השתכנעתי כי התובעת לא ידעה ולא הייתה יכולה לדעת מה גרם לה ליפול תוך כדי הריקוד שתואר בעדותה כקפיצה וסיבוב. לא מצאתי כי עצם ביצוע קפיצה וסיבוב הם מסוכנים לכשעצמם וגם אינני סבורה כי עקב של 2-3 ס"מ נותן הסבר מדוע התובעת לא הייתה צריכה לצפות לנחות על רגליה בבטחה. לא מצאתי בפער בין התיאור של "שטוח" ביחס לנעל /מגף לבין עקב של " 2-3 ס"מ" כדי להוות את ההבדל ואף לקבוע רשלנות תורמת. אולם התובעת שייכה את חוסר היציבות למים על הרצפה ולכן הנטל להוכיח את רכיבי ההתרשלות נותר על כתפיה.

גם אם אקבע כי הניסיון עליו הצביע הנתבע מס' 2 ,באשר להישנות אירועים של שפיכת מים או נוזלים אחרים ברחבת הריקודים תוך כדי ריקוד, אינו יכול להוות מדד לקביעת עמדה בשאלת הרשלנות, עדיין אין בכך כדי לסייע לתובעת בתביעתה בהעדר חוות דעת שהרצפה ברחבת הריקודים הייתה מועדת להחלקות אם נשפכים שם מים. מעבר לנדרש, קיומה של התרשלות נבחנת בתשובה לשאלה האם ניתן היה לצפות באופן סביר את התאונה ולכך גם הוסף המבחן האם תוחלת הנזק עולה על עלות מניעתו [ ע"א 3398/05 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ, נ' מריומה (15/7/07)]. תשתית הראיות שהוצגה בפני בית המשפט חסרה. לא הונחה תשתית ראייתית כי הרצפה הייתה מועדת להחלקות וכי על פי נתוני משרד העבודה למועד התאונה התנהלות קהל חוגגים בשטח אולם ההרקדה כולל גם שתייה מרובה , של נוזלים שונים ומטבעם של הדברים יש חשש שחלקם ישפכו בתוך שטח של רוקדים רבים. לכן גם לא ניתן לשקלל הפסד זה של עלות תוחלת הנזק לתוך המשוואה של עלות המניעה אל מול תוחלת הנזק [אריאל פורת: "דיני נזיקין :עוולות הרשלנות על פי פסיקתו של בית המשפט העליון בנקודת מבט תיאורטית" ספר השנה של המשפט בישראל 373, 393-392 (אריאל רוזן צבי עורך, תש"ן)]. לכך אוסיף כי המשפט אינו רואה בכל סיכון , סיכון שיש לחייב עליו את יוצר הנזק [ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 ( 1982 ) ]. או בלשון אחר, האם אלה סיכונים של יום יום שאז הם אינם נכללים נורמטיבית בגדר הסיכונים שנדרשים הנתבעים לצפות [ע"א  1531/04 סידי נ' מלכה, (19/02/07 )].

הפסיקה הכירה בכך כי באולם שמחות יש סיכון רגיל שכולל גם שהאורחים משמיטים מדי פעם מזון או נוזלים ויש לאבחן בין מקרה זה לבין אולם שאין בו מענה להצטברות של מזון ומים על הרצפה של האולם. האבחנה מכירה בכך שגם בעל אולם המחזיק צוות גדול של עובדי ניקיון בכוננות לטיפול במזון או נוזלים שנשמטים כאמור אינו יכול לתת מענה מידי בזמן אמת (עניין דרעי). נדמה כי תשובת התובעת שלפני שנפלה היא ראתה שנשפכים מים ברחבת הריקודים אך היא עצמה לא עשתה דבר בנושא, מצביע על הבעייתיות של ההנחה שהאחריות לניקוי בזמן אמת היא של מנהלי האולם. כי התנהלות סבירה היא ליידע את אנשי הניקיון ולהזהיר את יתר הרוקדים על המפגע ולא להניח שיש מענה של אנשי ניקיון גם כשהם אינם בין הרוקדים.

5.התובעת גם טענה בכתב התביעה לחבות מחמת הפרת חובה חקוקה אך גם בשלב הסיכומים לא הייתה הפנייה לדבר חקיקה המבסס את הטענה, למעט הפנייה לחבות על פי עוולת הרשלנות. חבות זו אינה מקימה את העוולה לפי סעיף 63 לפקנ"ז כי נדרש שהנזק שנגרם יהיה מסוג או מטבע של נזק אליו התכוון החיקוק שהופר [ע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ , פ"ד נט (1) 673 (2004)]. לפיכך הטענה נדחית.

בחנתי את יתר הטענות של התובעת ולא מצאתי בהם כדי לשנות את התוצאה.

6.מעבר לנדרש, אילו הייתי מוצאת כי הנתבעים או מי מהם התרשלו, אני סבורה כי התובעת תרמה לנזקה ברשלנות תורמת של 100% לנוכח התעלמותה מדעת ממראה עיניה שנוזלים נשפכו מידי רוקדים. התובעת לא הסבירה מה ביסס לה את ההנחה שהיא יכולה להתעלם מכך ולהמשיך לרקוד כאילו הרצפה יבשה. היה עליה לדאוג לעצמה ולעזוב את הרחבה שלכאורה הפכה למקום מסוכן.

כמו כן אוסיף כי בזמן אמת התובעת לא יידעה את מי מבעלי השמחה את אשר קרה לה ואני מקבלת את גרסת הנתבע מס' 2 שלא ידע על הנפילה עד למועד שקיבל פנייה בכתב לאחר שלוש שנים (עמ' 14 לפרוטוקול).

סוף דבר

7.לפיכך התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ