חג'בי נ' זילבר ואח'

החלטה

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני, שהגישה המבקשת כנגד המשיבים, האוסר על האחרונים לבנות גדר / חומה, המפרידה בין שני הבתים, הנמצאים בגוש 6551 חלקה 354 ברמת השרון.

המבקשת והמשיבים הינם בעלי מגרש על הקרקע, בשטח כולל של 886 מ' ועליו קיימים שני בתים עם קיר משותף. המבקשת הינה בעלים של חלקה 354 א' ואילו המשיבים בעלים של חלקה 354 ב'.

המשיבים מבצעים בשבועות האחרונים עבודות בניה לפי היתר בניה, שכוללות בין היתר בנית גדר / חומה, בתוואי הגובל עם שטחה של המבקשת.

המשיבים הורידו את הגדר הישנה שהפרידה בין השטחים והציבו במקומה גדר זמנית, תוך פלישה לשטחה של המבקשת.

לטענת המבקשת, גדר הרשת שהייתה קיימת מאז שנות החמישים, הוקמה בשטח בהתאם לסימון בתרשים החכירה ובנסח הטאבו, בהתאמה התחייבו המשיבים לבנות את הגדר החדשה בדיוק באותו המקום.

לאחר שהצדדים ניהלו מו"מ ביניהם, בטרם הוגש היתר הבניה ע"י המשיבים, נחתם בין הצדדים מסמך הבנות והתחייבויות, אותם התחייבו המשיבים לקיים במקביל לחתימה של המבקשת על הבקשה להיתר הבניה.

לטענת המבקשת, בשום שלב של המו"מ ואף לא לאחריו, לא נאמר למבקשת או לבתה שהמשיבים מתכוונים להקטין את שטח המגרש בבעלות המבקשת ולפלוש לתוכו.

לטענת המבקשת – סעיף 13 לבקשה, מציינת המבקשת כי על פי הבקשה להיתר בניה שהוצגה בפניה (נספח ד'), רואים בבירור שהגדר המקורית והגדר העתידה להיבנות ע"י המשיבים, עוברת באותו תוואי כפי שמופיע בתרשים שמצורף לחוזה החכירה וכן כפי שמצוין בנסח הטאבו.

לטענת המבקשת – החל מסעיף 20 לתצהירה, המשיבים סימנו בשטחה סימון חדש, שמגדיל את אורך החומה האחורית של המשיבים בכמטר, ופולש לתוך שטחה של המבקשת, ללא הסכמתה או ידיעתה.

לטענת המבקשת, הגדר הזמנית נבנתה ע"י הקבלן מטעם המשיבים, תוך שהוא פולש כמטר רץ אל תוך שטחה של המבקשת, בניגוד להבנות ולחובת המשיבים על פי התרשים המצורף לחוזה החכירה.

לטענת המבקשת, לא היה כל אישור למשיבים מגורמים מוסמכים ברשויות להגדיל את שטחם מ-7.95 מ' ל-8.84, ממילא החתמתה של המבקשת על היתר הבניה, אינה מכשירה את המעשה, היות ומדובר בהטעיה בפרט שהמשיבה היא עורכת דין.

עבודת הבניה של המשיבים נעשתה על פי היתר בניה כאמור, שנסמך על מפה טופוגרפית שנערכה ביום 31.3.13 (נספח י"א), שאינה נכונה ולא שקפה את המצב האמיתי שהיה קיים בשטח, טרם הריסת הבית הישן ותחילת בנייתו מחדש.

במסגרת הדיון היום נשמעו טענות הצדדים לגופם של דברים, לאחר שב"כ המשיבים חזר על טענותיו, כפי שהוגשו על ידו יום לפני מועד הדיון, כל זאת בהעדר הגשת התביעה העיקרית והמצאת הערבויות שהורה עליהן ביהמ"ש ע"י המבקשת, כתנאי לתוקפו של הצו הארעי.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים שניהם, נחה דעתי כי אין כל סיבה לתת את הצו ואפרט.

ביחס לטענות הפרוצדורליות, לפיהן הבקשה לצו מניעה נתמכה בתצהיר בתה של המבקשת ולא של המבקשת בעצמה, העדר הפקדת הערבון הכספי בסך של 20 אלף ₪ כתנאי לכניסת תוקפו של הצו והעדר הגשת תביעה במועד שנקבע בהחלטתי בבקשה שהגישה המבקשת, מיום 14.10.13, הרי שלא ניתן כל טעם מיוחד מטעם ב"כ המבקשת, להימנעות המבקשת מהגשת תצהיר בתמיכה לבקשתה, המבקשת התייצבה היום לדיון, ניכר מחקירתה של בתה- המצהירה, כי המבקשת הייתה צד פעיל בכל נושא היתר הבניה והקמת הגדר, נטלה חלק בכל אותן פגישות וכל האמור בתצהירה של בתה, ידוע גם למבקשת עצמה.

נראה כי דרך המלך במקרה שלפני, הייתה בהגשת תצהיר מטעם המבקשת בעצמה, מעבר לכל תצהיר נוסף שבקשה המבקשת לצרף כתמיכה לטענותיה.

שעה שאין מחלוקת כי העובדות ידועות למבקשת מידיעה אישית, ובהעדר כל טענה וממילא כל בקשה שהוגשה ע"י המבקשת להימנע מהגשת תצהיר, לא היה מקום לעשות כן – כפי שחתמה, ביחד עם בתה – המצהירה הנוספת על אותו מסמך כוונות.

ביחס להעדר הפקדת ערבון בסך של 20 אלף ₪, בניגוד להחלטתי בצו המניעה מיום 14.10.13 – סעיף 2 ג' להחלטה, הרי שלמעשה הצו שניתן, לא נכנס לתוקף אלא לאחר ביצוע אותן פעולות, ביניהן נמנה סעיף 2 ג', כאשר עד למועד הדיון היום לא טרחה המבקשת להפקיד את הסכום, נהפוך הוא, המבקשת הגישה בקשה לפטור מהפקדת ערבון, בקשה שלא נתמכה בתצהיר בניגוד לדין, ולמעלה מכך, לא קבלה המבקשת כל החלטה לפיה ניתנה לה ארכה לצורך הגשת אותו ערבון, כך שהמבקשת פעלה בניגוד לצו הזמני.

ביחס להעדר הגשת כתב תביעה, עיון בבקשה שהגיש ב"כ המבקשת המתפרסת על פני ששה סעיפים, מהם ניכר כי המבקשת עותרת לכך שהמשיבים יקיימו את הסכם ההבנות במלואו וכי מטרת בקשת הארכה היא אך ורק כדי לחסוך לצדדים הוצאות מיותרות, הכרוכות בהכנת התביעה, תשלום אגרות וכדו'.