החלטה
עניינה של בקשה זו, בבקשה למתן צו מניעה זמני ולמתן צו עשה זמני, להורות למשיבים להימנע מלנתק את אספקת המים לשטחי העיבוד של המבקשים, בגין חוב מצטבר שצברו, בשל אי תשלום. כמו כן, עתרו המבקשים כי בית המשפט יורה למשיבה מס' 1 להקצות להם לאלתר את מכסות המים לשנת 2013.
בית המשפט נענה חלקית לבקשה בהחלטתו מיום 13/3/13 והורה על מתן צו ארעי, המונע את ניתוקם של המבקשים מאספקת מים לשטחי העיבוד שלהם, וזאת בכפוף לתנאים שפורטו בהחלטה. כמו כן, נקבע דיון במעמד כל הצדדים ליום 7/4/13 אשר נדחה לבקשת הצדדים.
בתאריך 26/5/13 התקיים דיון במעמד כל הצדדים. המבקשים וכן המצהירים מטעם המשיבים, נחקרו נגדית על תצהיריהם.
טענת המבקשים הינה כי תעריפי המים אשר נגבים מהם, בגין אספקת המים לשטחים החקלאיים, נגבים ביתר, ושלא כדין. לטענתם, היות והתעריף הנגבה מהם בגין צריכת המים, הינו ביתר, הרי שקמה להם הזכות שלא לשלם את מלוא החוב הרשום ברישומי המשיבות בגין צריכת המים שלהם. לטענתם, היות ואי תשלום החוב המלא הינו כדין, על המשיבות להמשיך לספק להם מים, להימנע מניתוקם, ולהקצות להם את מכסת המים לשנת 2013.
לטענת המשיבים, המבקשים הינם סרבי תשלום. לטענתם, התעריף שנקבע בגין צריכת המים, הינו חוקי, בהתאם להוראות רשות המים, בהתאם להחלטות המשיבה מס' 1, בהתאם להסכמים שנחתמו בין המשיבה מס' 1 למבקשים, ובהתאם להסכמים בין המבקשים למשיבה מס' 2.
להלן תמצית העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
המבקשים הינם תושבי מושב יכיני המאוגד כאגודה שיתופית.
המבקש מס' 1, דביר חגבי, הינו חבר אגודה מזה שנתיים, בן ממשיך במשיבה מס' 1, חקלאי העוסק בחקלאות כמשלח ידו. המבקש מס' 3, מאיר חג'בי, הינו חבר במשיבה מס' 1 וחקלאי גם הוא, אביו של המבקש מס' 1. המבקש מס' 2, יעקב זהבי, הינו חבר אגודה במשיבה מס' 1 וחקלאי גם הוא, העוסק בחקלאות כמשלח ידו.
המשיבה מס' 1 הינה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה"), ואילו המשיבה מס' 2 הינה ארגון מים של מושבי הנגב שעיסוקה במתן שירותי תחזוקת רשתות מים, וגביית תשלומים עבור צריכת מים, לישובים הנמנים עם חבריה (להלן: "מימי הנגב").
המים באגודה מחולקים ע"פ הקריטריונים לחלוקת מים שקבעה האסיפה הכללית של האגודה ביום 17/4/12 (ראה נספח ג לכתבי הטענות של האגודה) ועקרונות חלוקת מכסות המים לשנת 2012, כפי שנקבעו ע"י האגודה, מצוינים בה בהרחבה. סעיף 4.2 להחלטה אף קובע, כי בגין המים שיוקצו מעבר למכסה הבסיסית יהיה על החבר לשלם סכום כפי שייקבע ע"י ועד ההנהלה, ואילו סעיף 9 לפרוטוקול קובע, כי לא תוקצה מכסת מים לשנת 2012 למי שלא פרע את חוב המים שלו, בגין השנה המסתיימת עד ליום 31/12/2011.
בין "מימי הנגב" לבין המושב "יכיני" קיים הסכם מיום 4/2/79, ממנו עולה כי מושב יכיני מייפה את כוחה של האגודה, לשאת ולתת בשמה ובמקומה עם נציב המים. כמו כן נקבע בהסכם כי המושב מתחייב לשלם לאגודה כל תשלום המגיע לה, לפי הסכם האגודה עם כל מתיישב במושב, לפי החלטות האגודה שתתקבלנה מעת לעת.
על פי ההסכם עם מימי הנגב, עליו חתומים המבקשים, וכך גם יתר חברי האגודה החקלאיים, עולה כי הם מתחייבים לשלם לאגודה, בגין צריכת המים סכומים נוספים בגין אחזקת רשת, תיקונים, חלקים, דמי גבייה, תשלומים לפקח מים וכיוב', וזאת בנוסף לתעריף מקורות.
התעריפים הנגבים ע"י מימי הנגב ממתיישב מושב "יכיני" בגין צריכת מים, הינם כדלקמן:בגין שימוש במים שפירים לחקלאות- 2.114 ₪ לקוב, כולל מע"מ לכמות א' ו- 2.415 ₪ כולל מע"מ לכמות ב'. בגין שימוש במי שפד"ן – 1.150 ₪ לקוב, כולל מע"מ. (ע"פ תעריף מקורות, כעולה מנספח א' לכתב התביעה):
כפי שעולה מכתב התשובה של האגודה, יוצא שעל צריכת מים בסיסית נדרש כל חבר באגודה לשלם למימי הנגב כדלקמן: תעריף חברת מקורות + סך של 37 אגורות לקוב כמפורט להלן:
30 אגורות על כל קוב מים - בגין אחזקת רשת.
5 אגורות על כל קוב מים - בגין תקורה למימי הנגב.
2 אגורות על כל קוב מים - עבור פקח המים (ראה עדותו של מנכ"ל מימי הנגב מר צפרירי דוד).
מכתבי הטענות עולה כי מכסות המים מחולקות באופן שוויוני בין הנחלות כך שכל אחד מ-78 בעלי הנחלות בישוב יכיני, מקבל מכסה בסיסית. מכסה בסיסית עומדת על 7000 קוב לשנה. מפרוטוקול הדיון ביום 26/5/13 עולה כי מתוך 78 בעלי הנחלות בישוב יכיני, ישנם סה"כ כ-12 חקלאים בלבד, ורק להם מקצה האגודה מים לצורכי חקלאות (ראה עדותו של מר זכריה חג'בי, עמוד 6 לפרוטוקול, ועדותו של מר צפרירי, עמוד 13 לפרוטוקול).
האגודה גובה 2.45 ₪ לכל קוב מים שחקלאי צורך בחריגה מעבר למכסתו, מתוך מטרה ברורה ומוצהרת למנוע מהחקלאים לצרוך מים מעבר למכסה המאושרת.