חב הוצאת אצבעוני בע"מ ואח' נ' נוימן ואח'

פסק דין

פסק הדין ניתן בתביעה על סך של 932,088 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעים.

על פי כתב התביעה, התובעת מוציאה לאור ארבעה עיתוני ילדים ומבצעת הדפסה עבור הוצאות ספרים אחרות. מר רמי שיר הוא הבעלים והמנהל של התובעת; נתבע 1 הוא רואה חשבון במקצועו שסיפק לתובעת שירותי ראיית חשבון והנהלת חשבונות; נתבע 2 הוא בנו של נתבע 1 אשר נכון למועד הגשת התביעה היה בשלבים האחרונים לקבלת רישיון לעיסוק בראיית חשבון ובתקופה הרלוונטית עבד יחד עם נתבע 1 במשרדו ואף סיפק שירותי ראיית חשבון לתובעת; נתבע 3 הוא משרד רואי החשבון שבבעלותו של נתבע 1 ובניהולם של נתבע 1 ונתבע 2 (להלן גם "המשרד"); ונתבעת 4 היא אמו של נתבע 2 וכביכול גרושתו של נתבע 1, אך מדובר בגירושים פיקטיביים, ולמעשה נתבעת 4 משמשת צינור להעברת נכסיו של נתבע 1 על שמה במרמה, במטרה לסייע לנתבע 1 להתחמק מנושיו שלא כדין.

בכתב התביעה מתואר כיצד התובעת נהגה לעבוד עם נתבע 1 ולשלם בגין השירותים שהייתה אמורה לקבל, כשלפתע גילתה מעיון בעיתונים ובידיעות שונות מיולי 2007 על חקירת מע"מ נגד נתבע 1 בקשר לכספים בסכומים של מיליוני ש"ח. כמו כן מתואר כיצד הוזמן מר רמי שיר לחקירות במשטרה כפי שהוזמנו לקוחות רבים נוספים של נתבע 1, ולטענת התובעת, במקום לפעול נגד נתבע 1 פעלו הרשויות נגד הקורבנות, וביניהם התובעת, שנדרשה לשלם סך של 470,594 ₪ בגין הפער שיצר נתבע 1 במרמה בדיווחיה של התובעת. עוד נטען כי נתבע 1 הודה במהלך חקירותיו שאכן מעל בכספים שקיבל מהתובעת ושלשל כספים אלו לכיסו במרמה, כשהוא מזייף, בין השאר, את שוברי המע"מ.

רשות המיסים, אגף המכס והמע"מ, חברת בנק הדואר בע"מ וחברת דואר ישראל צורפו אף הם כנתבעים לתביעה, אולם תביעות התובעת נגדן נדחו ללא צו להוצאות בעקבות הסדרים שקיבלו תוקף של פסקי דין.

התובעת טוענת כי נגרם לה נזק בסך של 832,088 ₪ שהם כל הכספים שמשך נתבע 1 מחשבונה בין השנים 2007-2002 בגין שכר טרחה ועבור כספי גזלה שלא הועברו לרשויות המע"מ אלא שולשלו במרמה לכיסו של נתבע 1, וזאת בהתבסס על תחשיב של רו"ח אהרון גינת אשר צורף כנספח ח' לכתב התביעה. כמו כן נתבע פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין הפרתו היסודית של הסכם העבודה, ביצוע עוולות כלפי התובעת ועוגמת הנפש הרבה שנגרמה עקב ביצוען.

אותו סכום נתבע גם מנתבעים 4-2. לגבי נתבע 2 נטען כי סייע לאביו ולכל הפחות ידע על ביצוע המעשים אך לא פעל לשם מניעתם, וכך נטען גם לגבי המשרד (נתבעת 3). לגבי נתבעת 4 נטען כי הייתה שותפה מלאה למזימת גירושין הפיקטיביים ולהעברות המרמה יחד עם נתבע 1, וזאת במטרה לחסום את נושיו של נתבע 1 מלהגיע לכספם. כמו כן נטען כי בנסיבות אלו זכאית התובעת להיפרע גם באמצעות מימושם של נכסים השייכים לכאורה לנתבעת 4 אשר יתגלו בהמשך ההליך וכן מנכס שברח' המלך יהושפט 51 הרצליה פיתוח (להלן "הנכס") הרשום על שם הנתבעת 4 ובאופן מהותי שייך לפחות בחציו לנתבע 1.

נתבעים 1 ו- 3 הגישו כתב הגנה משותף לתיק. בכתב ההגנה נטען כי נתבע 2 שהוא בנו של נתבע 1 עובד כשכיר במשרד, אך לא עבד במשרד במהלך כל התקופה הרלוונטית לתביעה ולא היה מודע למעשים הנטענים או כל חלק מהם. אושר כי נתבע 3 אכן היה משרד רואה החשבון של התובעת, אולם נטען כי את הנהלת החשבונות של התובעת ביצעה התובעת עצמה. כמו כן נטען כי המשרד ביצע דיווחי מע"מ בהתאם לנתונים שהועברו לו, ואם היו טעויות הרי שהן נבעו מטעויות חמורות בהנהלת החשבונות של התובעת. עוד נטען כי חלק גדול מהכספים שהועברו למשרד נועדו לכיסוי הוצאות המשרד, לרבות שכר טרחה. נוסף על כך נטען כי אין בכתב התביעה דבר אשר מוכיח כי אכן שולשלו כספים לכיסו של נתבע 1, והוא מכחיש כי גנב או מעל בכספי התובעת.

ב"כ הנתבע 2 הגיש בקשה לעיכוב הליכים מכוח סע' 22 לפקודת פשיטת הרגל, ובעקבות זאת ניתנה החלטה לעכב את הליכים נגדו עד למתן החלטה אחרת. ביום 23/09/09 ניתנה החלטה של כב' השופטת אלשייך שלפיה בית המשפט מתיר לנהל את התביעה נגד נתבע 2.

בכתב ההגנה של נתבע 2 נטען כי עבד כשכיר במשרד, תחילה על תקן טרום מתמחה ולאחר מכן על תקן מתמחה, וסיים את עבודתו שם במאי 2008 או בסמוך למועד זה. עוד נטען כי נתבע 2 ביצע עבור התובעת הפקת תלושי שכר, עבודות פקידות ושליחויות כדרכו של מתמחה, ומעולם לא טיפל עבור התובעת בכל ענין הקשור למע"מ, לרבות בדיווחים או בייצוג מול רשויות מע"מ ואף לא חתם על כל תצהיר או הצהרה בנוגע לטיפול של התובעת מול רשויות מע"מ. כמו כן נטען כי בשלהי שנת 2007 היה אירוע של אי סדרים ואי התאמות של תשומות שנגע לחברה אחרת ונתבע 2 הודיע לאביו כי אם כך הוא מצב הדברים, על אביו להפסיק עם זה לאלתר. עוד עלה כי נתבע 2 ואביו נעצרו על ידי המשטרה, ולאחר חקירה, שוחרר נתבע 2 וזוכה מכל אשמה. לבסוף נטען כי נתבע 2 מעולם לא נהנה מכספי התובעת והוא מצוי כיום בהליכי פש"ר.

בכתב ההגנה של נתבעת 4 נטען כי היא התגרשה מנתבע 1 והגירושים אינם פיקטיביים. עוד נטען כי לנתבעת 4 אין כל קשר למעשיו של נתבע 1, היא כלל לא הייתה מודעת אליהם, והיא בעצמה קורבן של נתבע 1 שגרם לה נזק כתוצאה ממעשיו הפליליים. לטענתה של נתבעת 4, התובעת השמיצה אותה מבלי שיש לה שמץ של ראיה המבססת כי מדובר ב"שיתוף פעולה", "גירושין פיקטיביים" ו"הברחת נכסים". בהתייחס לנכס, שהוא מקום מגוריה של נתבעת 4, נטען כי נתבעת 4 רצתה ביטחון בדמותו של נכס מקרקעין, ועל כן בשנת 1988 נערך הסכם מתנה שלפיו נתבע 1 העניק לנתבעת 4 את מלוא הזכויות בנכס, ובשנת 1989 עברו הזכויות בפועל על שם נתבעת 4, כשבאותה תקופה היו בבעלותו של נתבע 1 כ- 21 מיליון ₪. נתבעת 4 הוסיפה וטענה כי על רקע העברת הזכויות הנ"ל, הרשה נתבע 1 לפעול בכספים השייכים לנתבעת 4 כבשלו, ביצע זיופים במסמכים בנקאיים רבים ואף ביצע פעולות רבות בבנק בשמה של נתבעת 4. עוד מתואר בכתב ההגנה כיצד פנתה נתבעת 4 לקבלת ייעוץ של עו"ד רון ברקמן, על פניות שלה לבנקים בבקשה לביטול ייפוי הכוח שנתנה לנתבע 1, על הליכי הגירושין אשר נקטה נגד נתבע 1, ועל כך שנודע לה על עובדת מעשיו הפליליים של נתבע 1 רק לאחר מעצרו ובסמוך לחתימת הסכם הגירושין. כמו כן הועלו טענות נוספות תוך התייחסות להליכים שונים, ונטען כי יש בכל אלו כדי להוכיח כי לא מדובר בגירושין פיקטיביים.

התביעה הוגשה גם נגד רשות הדואר והמדינה – רשות המיסים, אגף המכס והמע"מ, אך לאחר מספר קדמי משפט נמחקו תביעות אלה ללא צו להוצאות.

התובעת הגישה שלושה תצהירים מטעמה - תצהיריהם של הגב' סיגלית רובין, של רו"ח אהרון גינת ושל מר רמי שיר. כמו כן הוגשה בקשה לזמן את עו"ד וסרצוג לחקירה ראשית ללא תצהיר.

הגב' סיגלית רובין הצהירה בין היתר כי היא משמשת כמנהלת המשרד, עוסקת גם בהנהלת חשבונות ותפקידה כולל גם הוצאת חשבוניות וקבלות ללקוחות וספקים. הגב' רובין תיארה בתצהירה את הקשר הטוב ששרר בין רמי שיר לבין נתבעים 1 ו- 2. כמו כן הצהירה הגב' רובין כי תחילה הקשר שלה עם המשרד היה באמצעות שירי ואסתר, ולאחר עזיבתה של שירי, איש הקשר היחיד היה נתבע 2. לפי תצהירה של הגב' רובין, כל פעם שמשהו לא היה ברור לה היא הייתה מתקשרת לנתבע 2, וכל פעם שהתקשרה למשרד היו מפנים אותה לנתבע 2. כן עולה מהתצהיר כי נתבע 2 נהג לבצע את ספירות המלאי ואת דוחותיה הכספיים השנתיים, וכן הכין לרמי שיר הצהרת הון וייעץ לו באופן שוטף בעניינים כספיים. לסיום הצהירה הגב' רובין כי מבחינתה נתבע 2 היה מנהל המשרד.

רו"ח גינת הצהיר כי שימש רו"ח של התובעת מאמצע שנת 2007 וריכז את כל התשלומים ששולמו למשרד משנת 2002 ועד לשנת 2007. רו"ח גינת ערך טבלה המתייחסת למשיכות ולתשלומים השונים ששולמו למשרד, והגיע לסכום משיכות נטו של 832,088 ₪.

מר רמי שיר, הבעלים והמנהל של התובעת התייחס בתצהירו לטיב הקשר בין התובעת לנתבע 1 מיום הקמתה ואף לפני כן, ותיאר כיצד העביר פעם בכל חודש מעטפה ובה חשבוניות מס וקבלות יחד עם שיק לפקודת נתבע 1 או משרדו, כאשר השכר המוסכם עמד על 2,500 ₪ + מע"מ לחודש. בסעיף 9 הוצהר כי נתבע 1 ו/או נתבע 2 היו ממלאים את השיק בגין המסים ושכרם ושניהם היו אחראים על ניהול המשרד, ובסעיף 13 הוצהר כי נתבע 1 ו/או נתבע 2 הכינו את דוחות המע"מ החודשיים וביצעו זיופים שונים תוך הסוואת פעולות המרמה. עוד תיאר מר שיר כיצד התובעת נקלעה לבעיות מול רשויות המסים בשל כך שנתבעים 1-3 לא שילמו את חובות התובעת בפועל, וכיצד הגיעה התובעת להסדר פשרה עם המדינה ושילמה 458,167 ₪ ביום 10/9/09. מר שיר הצהיר כי בנסיבות שבהן נתבעים 1-3 לא שילמו ולא דיווחו דיווחי מס כדין עבור התובעת, נתבעת 3 איננה זכאית לשכר שקיבלה מהתובעת במהלך השנים, והתובעת זכאית לעוגמת נפש ופיצויים עבור הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשי הנתבעים.

לגבי נתבע 2 הוסיף והצהיר מר רמי שיר כי לנוכח התפקידים שמילא במשרד הוא ידע היטב או שהיה עליו לדעת על מעשי המעילה של כספי התובעת. כן הצהיר מר שיר כי עם פרסום הפרשה פנה אליו נתבע 2 בפניות שונות, ואף ביקש סיוע של אשתו אשר עוסקת בנדל"ן במכירת ביתם. מר שיר מפנה לעדותו של נתבע 1 במשפט הפלילי שלפיה נתבע 2 לא היה מעורב במעשים אבל יכול להיות שהיה מודע, שכן בנו אמר לו "שצריך להפסיק עם זה" (סע' 40.1 לתצהירו של שיר). כן הוצהר כי נתבע 2 נעצר ובתחילה הוגש גם נגדו כתב אישום יחד עם נתבע 1.

לעניין מעורבותה של נתבעת 4 הוצהר כי היא חיה עם נתבע 1 ונהנתה מהשלל האסור שגנב כשהיא עושה יד אחת עמו על מנת להעביר את זכויותיו בביתם אליה. כן הוצהר כי נתבעת 4 מודה שחיה שנים רבות עם נוכל, נתבע 1, ומיד לאחר שנעצר חתמה ביום 16/7/07 על הסכם גירושין אשר מסתבר כי הוא פיקטיבי. מר שיר מפנה לתביעה שהוגשה על ידי עו"ד וסרצוג נגד הנתבעים ולעדותו של נתבע 1 כי "יש ממש" בטענה שהגירושין שלו עם נתבעת 4 פיקטיביים (סע' 46.3 לתצהירו של מר שיר). כן הצהיר מר שיר כי טענתה של נתבעת 4 שלפיה היה קרע בינה לבין נתבע 1 בשנת 2005 עומדת בסתירה לעובדה שלאחר אותה תקופה טסה עמו לחופשות בחו"ל לרבות חופשה רומנטית בסילבסטר. לעניין העברת הזכויות במתנה בשנת 1989, נטען כי גם כאן מדובר בהעברה פיקטיבית. בהקשר זה הוצהר כי הבית היה בבעלות אביו של נתבע 1, ועם מותו ירש אותו נתבע 1, ועל כן בעת שהעביר את מלוא זכויותיו לנתבעת 4, מדובר בהעברה פיקטיבית. כן הוצהר כי רישום הערת אזהרה של נתבעת 4 לטובת בן דודה יובל הפט נעשתה אף היא על מנת להקשות על הנושים להגיע לנכס, שכן הרישום נוגע לעסקת הלוואה פיקטיבית.

נתבע 1 לא הגיש תצהיר עדות ראשית. בפתח דיון ההוכחות ניתנה החלטה בהסכמת הצדדים שלפיה כתב ההגנה מטעם נתבעים 1 ו- 3 ישמש כתצהיר עדות ראשית מטעמם בתיק, ונתבע 1 יוכל להשלים עדות בחקירה ראשית בהתאם.

נתבעת 4 הצהירה כי ידעה שהתובעת הייתה לקוחה של המשרד, אך מעבר לכך לא הייתה מעורבת בדרך כלשהי בהתנהלות מול התובעת, לא מכירה את מנהלי התובעת, לא פעלה על מנת להטעות, ומעולם לא העניקה לתובעת שירותים כלשהם, ועל כן יש לדחות על הסף את טענת התרמית שהעלתה התובעת. כמו כן הצהירה נתבעת 4 כי נישאה לנתבע 1 בשנת 1976, ובשנת 1988 נערך הסכם מתנה שלפיו זכויותיו של נתבע 1 בנכס המקרקעין שלהם עברו אליה במתנה. נתבעת 4 נתנה אמון בנתבע 1 עד שהתברר לה בשנת 2005 כי הוא בגד בה, וכשפנתה לבנקים התברר לה כי נתבע 1 אף זייף את חתימותיה וביצע פעולות רבות ללא ידיעתה, תוך שהוא גורם לה נזק כספי אדיר. נתבעת 4 מתארת כיצד בתחילה נתבע 1 סירב להתגרש, כעולה ממכתבו מיום 5/6/05, ועשה פעולות פוגעניות נגדה, והיא נאלצה לקחת ייצוג משפטי עד שהגיעה להסכם גירושין עם נתבע 1 מיום 16/7/07. כמו כן הצהירה נתבעת 4 כי נודע לה על מעשיו הפליליים של נתבע 1 רק לאחר שנעצר בסמוך למועד החתימה על גבי הסכם הגירושין הנ"ל, ולאחר הגירושין עזב נתבע 1 את ביתם. כן התייחסה נתבעת 4 לבעיות נוספות שהיו לה בעקבות מעשיו של בעלה, לרבות בעיות מול רשויות המס בקשר לעסקים שניהלה לבדה.