אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חב' ביטוח פלסטינית תפצה ישראלי שנסע ברכב הנהוג בידי פלסטיני בשטחי הרשות

חב' ביטוח פלסטינית תפצה ישראלי שנסע ברכב הנהוג בידי פלסטיני בשטחי הרשות

תאריך פרסום : 28/07/2011 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
304-10,394-10
28/07/2011
בפני השופט:
1. המשנה לנשיאה א' ריבלין
2. א' גרוניס
3. ח' מלצר


- נגד -
התובע:
1. ראמי ח'מיס
2. רמזי ח'מיס
3. רובינה ח'מיס

עו"ד ניהאד ארשיד
הנתבע:
1. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
2. חנא ג'סאן סלימאן
3. מונא סוס
4. חברת טרסט הבינלאומית לביטוח בע"מ

עו"ד אלון בלגה
עו"ד סעיד דקה
פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.        ישראלי, שנסע ברכב ישראלי, נהוג בידי נהג פלסטיני, נפגע בתאונת דרכים שאירעה בשטחי הרשות הפלסטינית. השימוש ברכב בוטח על-ידי חברת ביטוח לפסטינית, שאינה מורשית לעסוק בביטוח בשטחי מדינת ישראל. השאלה שלפנינו היא מי, מבין שתיים - חברת הביטוח וקרנית - קרן לנפגעי תאונות דרכים, חבה בפיצוי הנפגע הישראלי, אם בכלל.

2.        המשיב 1 (בע"א 394/10, הוא המשיב 2 בע"א 304/10), תושב פלסטיני המתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית, השתמש ברכב ישראלי שהיה רשום בשמה של המשיבה 2 - ישראלית תושבת מזרח ירושלים. השימוש ברכב בוטח, על-ידי המשיב 1 אצל המערערת (בע"א 394/10, המשיבה 4 בע"א 304/10), חברת ביטוח פלסטינית (להלן: חברת הביטוח אוהמערערת), בביטוח רכוש ובביטוח חובה. בתעודת ביטוח החובה הוגבל השימוש ברכב רק לנהיגת המבוטח - הוא המשיב 1.

           ביום 9.10.2005, בעת שהמשיב 1 נהג ברכב, ארעה תאונת דרכים. התאונה ארעה בעיר רמאללה שבשטחי הרשות הפלסטינית. המשיב 4 (בע"א 394/10, ולהלן: התובע), ישראלי שישב לצידו של המשיב 1 בעת התאונה, נחבל קשות. לאחר התאונה, ובמשך שנים, שילמה חברת הביטוח למשיב 4 את הוצאותיו הרפואיות בסכומים נכבדים ובמסגרת תשלומים תכופים. נהג הרכב, המשיב 1, פוצה אף הוא על-ידי המערערת בגין נזקי גוף שנגרמו לו באותה תאונה; אלא שבשלב מסויים ביקשה חברת הביטוח מן המשיב 4 לפנות לקרנית - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית) הלא היא המשיבה 3 בערעורה של חברת הביטוח-המערערת והמשיבה 1 בערעורו של המשיב 4 ושל התובעים האחרים (המערערים 3-2 בע"א 304/10 והמשיבים 6-5 בע"א 394/10). המשיבים 4, 5 ו-6 יכונו מעתה ואילך: התובעים.

           התובעים הגישו, לפיכך, תביעה כספית לפיצוי על נזקיהם כנגד חברת הביטוח המערערת וכנגד קרנית. המערערת נתבעה מכוח פוליסת הביטוח שהנפיקה למשיב 1 ומכוח צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון) (מס' 677), התשל"ו-1976. קרנית נתבעה מכוח סעיף 2(א1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). המערערת התייצבה לדין וניהלה את הגנתה. המערערת והתובעים הגיעו להסכמה בדבר גובה הנזק ופשרה זו אושרה בבית המשפט, אולם המערערת משיגה על עצם חבותה לפצות את התובעים. בפועל המחלוקת נסבה על השאלה מי מבין המבטחות - זו המסחרית, המערערת, או זו הסטטוטורית - קרנית, היא שחבה בפיצוי, אם בכלל.

           אין מחלוקת כי המערערת אינה עונה על הגדרת "המבטח" כאמור בפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) (להלן: פקודת הביטוח), משלא הורשתה לעסוק בכך על ידי שר האוצר או מי מטעמו, אולם היא משמשת כמבטחת בשטחי האחריות הפלסטינית, כפי שאלה מוגדרים בפקודת הביטוח.

3.        התובעים טענו בבית-המשפט המחוזי כי חבותה של המערערת כלפיהם הינה חבות חוזית מכוח פוליסת הביטוח שהנפיקה המערערת למשיב 1, וכי על-פיה זכאים הם לכך שהמערערת תפצה אותם על הנזקים שנגרמו להם בתאונה שארעה בעת שהמשיב 1 נהג ברכב שהיה מבוטח על-ידי המערערת. מבחינת חוק הפיצויים, כך סוברים התובעים, יש לראות ברכב שהיה מעורב בתאונה משום רכב לא מבוטח בשל שהמערערת אינה עונה על הגדרת "מבטח" כמשמעותה בפקודה. עובדה זו מקימה להם, לדעתם, גם תביעה כנגד קרנית וזאת מכוח סעיף 12 לחוק הפיצויים. המערערת מצטרפת לעמדת התובעים כי אין היא חבה מכוח חוק הפיצויים. אשר לחבות החוזית, כך היא טוענת, לא הוכח כי נוהג הרכב היה בעל רישיון נהיגה או היתר מיוחד לנהיגה בשטחים ומחוצה להם. היא גם סבורה כי אין לראות בפוליסה חוזה לטובת צד ג', וכי מכל מקום, היא מוגבלת לנפגעים תושבי האזור.

           קרנית מצידה סבורה כי חברת ביטוח פלסטינית רשאית להנפיק פוליסת ביטוח שתכסה את חבותו של רכב ישראלי שנוסע בתחומי הרשות הפלסטינית. הסכם פריז, שנחתם בין ישראל לרשות הפלסטינית, מקים ערבות לרשות הפלסטינית, כך מציינת קרנית, לפיצוי מי שנפגע בשטחה ואינו מפוצה על-ידי מבטחת. מכוח ערבות זו מקזזת מדינת ישראל כספים שהיא חייבת לרשות בגין פיצוי שלא משתלם לניזוקים כאמור. הסדר זה מלמד, לדעת קרנית, על חבותה הראשונית של המבטחת הפלסטינית לשאת באחריות לנזקי התובעים.

4.        בית-המשפט המחוזי פסק כי משביטחה המערערת רכב הרשום בישראל, הנהוג בידי תושב השטחים, אין לקבל את הטענה כי היא מגבילה את הפיצוי על-פיה לנפגעים תושבי השטחים בלבד. עוד קבע כי לפוליסה אותה הוציא מבטח מהאזור תוקף מלא כאילו הייתה פוליסה של מבטח ישראלי, בשל שהכיסוי הביטוחי מתאים למקום התאונה.

           אשר לטענת המערערת כי לא הוכח כי נהג הרכב החזיק ברשיון נהיגה או בהיתר לנהוג ברכב ישראלי בשטחים פסק בית-המשפט המחוזי כי על המערערת היה להוכיח טענה זו ובמיוחד כך משום שהחומר הרלבנטי מצוי בתיקיה. גם העובדה שהתובע קיבל פיצוי לאורך זמן מן המערערת מלמדת, כך נקבע, כי החזיקה בידיה תיעוד על הימצא רישיון נהיגה בידי הנוהג ברכב.

           בקביעות עובדתיות אלה אין להתערב. הן נסמכות לא רק על ההנחה כי היעדר הרשיון הוא חריג למקרה הביטוח (תאונת דרכים במקרה זה), ובשל כך חובת הראיה היא על המבטחת; הן נסמכות גם על מכלול הראיות והעובדות שבאו בפני בית-המשפט המחוזי.

           אשר להיתר המיוחד לנהוג באזור ומחוצה לו, בצדק קבע בית-המשפט המחוזי כי שאלת קיומו או היעדרו אינה משליכה על שאלת קיומו של רישיון נהיגה כדין בידי המשיב 1. במהלך שמיעת הערעור ביקשו הצדדים כי נדון ונכריע תחילה בערעור שהוגש על ידי חברת הביטוח הפלסטינית בע"א 394/10 בשל שההכרעה בו עשויה לייתר את ההכרעה בע"א 304/10; כך אנו עושים.

הדין

5.        הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ, על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב, אף אם אירעה התאונה באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית ביהודה והשומרון (סעיף 2(א1) לחוק הפיצויים וסעיף 1 לפקודת הביטוח). במקרה זה התקיימו שני התנאים: הנפגע הוא ישראלי והרכב המעורב הוא רכב ישראלי. כיוון שכך, זכאי הנפגע לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים, והשאלה היא שאלת זהותו של החב בפיצויים.

           פקודת הביטוח אוסרת על שימוש ברכב מנועי אלא אם יש על שימושו פוליסה בת תוקף לפי דרישותיה של הפקודה (סעיף 2(א) לפקודה). סעיף 3 מוסיף ומתאר מהי פוליסה העונה על דרישותיה של הפקודה; זוהי פוליסה שהוציא מבטח מורשה (לאמור שהורשה לעסוק בעסקי ביטוח כאמור בסעיף 7 לפקודה וזאת על ידי הרשות - שר האוצר או מי מטעמו) והיא, הפוליסה, מבטחת את בעל הרכב והנוהג בו מפני חבות לנזק גוף הנגרם על ידי השימוש ברכב; פוליסה זו תכסה אף מפני כל חבות בשל נזק גוף שנגרם לאדם בתאונת דרכים שארע בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית.

           הפקודה מכירה גם בפוליסה שהוצאה בידי מבטח פלסטיני, לכלי רכב פלסטיני בגין חבות טעונת ביטוח בשל תאונת דרכים שארעה בישראל. אין הפקודה מפרשת מה דינה של פוליסת ביטוח שהוצאה על ידי מבטחת פלסטינית לרכב ישראלי הנוסע בשטחי הרשות הפלסטינית. נהג ישראלי הנוהג ברכב ישראלי בשטחי הרשות עשוי להסתפק בפוליסה המוצאת על ידי מבטח ישראלי, שהרי זו מכסה גם תאונת דרכים שארעה בשטחים. השאלה הצריכה תשובה היא אם רשאי נהג פלסטיני להסתפק בביטוח פלסטיני בנוהגו בשטחי הרשות אף אם נהג ברכב ישראלי.

6.        נראה כי התשובה לכך ברורה. אין מחלוקת כי אין אסור בחוק - כאן או שם - האוסר על נוהג פלסטיני לבטח את השימוש ברכב בשטחי הרשות הפלסטינית - אצל מבטחת פלסטינית. העובדה שהרכב עצמו רשום בישראל אינה מקימה על הנהג הפלסטיני חובה כפולה לרכוש גם ביטוח מטעם מבטחת ישראלית, כל עוד אין הוא יוצא עם רכבו מתחומי הרשות. עצם העובדה שאילו רכש "ביטוח ישראלי" העונה על דרישות הפקודה - היה זוכה לפיצוי ביטוחי בישראל ובשטחים גם יחד (הכל על פי הדין החל במקום התאונה) אין בה כדי להקים חובה לרכוש ביטוח כזה. כאמור אין מחלוקת כי אין עליו איסור לרכוש "ביטוח פלסטיני" וברגיל אכן עושה אדם שימוש בביטוח המונפק במקום בו נעשה בפועל השימוש ברכב בנוסעו אל מדינות הים (אף שלעתים ניתנת לו האפשרות החריגה לרכוש בארץ מוצאו ביטוח המקנה לו כיסוי גם מחוץ לארצו).

           משנפגע הנוהג בגופו ומשרכש ביטוח כאמור, יתבע את נזקיו מן המבטחת כפי שעשה אכן המשיב 1 כאן.

7.        אשר לנפגע הישראלי, את נזקיו הוא זכאי לשום על פי חוק הפיצויים, כאילו ארעה התאונה בישראל. גם עובדה זו אינה משנה את הדין בכל הנוגע לחבותה של המבטחת הפלסטינית. כזה היה המקרה שנדון בעניין ע"א 9242/02 עזה אלהליי'ה חברה לביטוח בע"מ נגד כבאבו (לא פורסם, 14.6.2004). המשיב באותו מקרה היה ישראלי שנפגע בתאונת דרכים בשטחי הרשות הפלסטינית בנוהגו ברכב שהיה מבוטח בחברת ביטוח פלסטינית. נפסקו לו פיצויים והמבטחת הפלסטינית נשאה בהם. בית המשפט העליון אף קבע באותו עניין כי מכוח הוראת סעיף 2(א1) לחוק הפיצויים ובשל העובדה שהרכב בו נפגע הוא "רכב ישראלי" כמשמעותו בסעיף 2(א1) לחוק הפיצויים ובשל שהנפגע הוא "נפגע ישראלי" כהגדרתו בחוק - זכאי הוא לפיצוי על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת הדרכים, שארעה לו בשטחי הרשות הפלסטינית כאילו ארעה התאונה בישראל ובהתאם לכך יחושבו הפיצויים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ