חב' בטיט אינסטלציה בע"מ נ' חב' סלנר הנדסה אזרחית בע"מ

החלטה

ביום 13.12.11 הוגשה בפני בקשה דחופה, שהוגשה על ידי עו"ד ערן אטלס, שמונה כמנהל מיוחד בכינוס הנכסים של החייב, מר ניסים בטיט, שהוכתרה כבקשה למתן צו מניעה זמני האוסר ביצוע דיספוזיציות בכספים שהפקיד החייב כערבות בנקאית.

באותו יום, שחל יום לפני המועד שהנתבעת זכאית היתה לקבל לידיה את הערבות הבנקאית שהפקידה התובעת בתיק זה, זאת בהתאם להחלטתי מיום 14.11.11, ניתנה על ידי החלטה המעכבת את העברת הערבות הבנקאית המצויה בקופת בית המשפט, ובקשתי את תגובת הנתבעת לבקשה.

לאחר עיון בתגובת הנתבעת, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, ורק בשל ההנחה כי מי שהגיש את הבקשה עשה זאת בשל חוסר הכרת המצב העובדתי האמיתי (הנחה שהיא בהחלט לקולא!), אינני מחייבת בהוצאות.

אין בכוונתי להיכנס לסבך הגורמים שהביאו להגשת בקשה זו, אולם בסופו של יום, ולאחר עיון בתגובה ובפסיקה אליה הפנה ב"כ הנתבעת, אני סבורה שאין כל בסיס משפטי לבקשה שכן בבית המשפט לא מצויים "כספים" כלשהם של החייב, ניסים בטיט (להלן: "החייב"), ולפיכך אין באפשרותי לתת צו זמני כפי שהתבקש, בודאי שלא במסגרת ההליך הנדון בפני, שבעיקרו הסתיים במתן פסק הדין ביום 18.9.11.

כל שמצוי בקופת בית המשפט הינה ערבות בנקאית שהוציא בנק מרכנתיל לישראל בע"מ, סניף נהריה, לבקשת מר ניסים בטיט, לפקודת בית המשפט, ובו התחייבות של הבנק לשלם את הסך שיקבע בפסק דין/החלטה של בית המשפט עד לסכום הערבות.

כפי שכבר נקבע בפסיקה, השכם והערב, ערבות בנקאית הינה עצמאית, ובהתקיים התנאים שבהם ניתנה, על הבנק לכבדה, בלי קשר לעמדת ה"נערב" שבמקרה דנן זו בכלל התובעת ולא החייב.

אין לבית המשפט (ולמעשה גם לא למבקש) כל ידיעה כנגד איזו בטוחה הוצאה ערבות בנקאית זו, ואין זה מעניינו של בית המשפט לברר זאת, בודאי שלא במסגרת בקשה לסעד זמני שהוגשה על ידי גורם שאינו צד להליך שבפני, לאחר מתן פסק דין שחייב את התובעת, שהיא חברה בע"מ בעלת אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה שהחייב הוא רק אחד מהם, בהוצאות הנתבעת, ולאחר החלטה מפורטת שבה קבעתי כי הנתבעת רשאית להפרע את הוצאותיה מהערבות הבנקאית.

אוסיף כי הבקשה הוגשה בהעדר תשתית עובדתית מינימאלית לביסוס טענת המבקש כי הכספים שהופקדו בבנק לצורך הוצאת הערבות הבנקאית הינם כספים פרטיים של החייב, שכן הבקשה לא נתמכה בתצהיר של החייב ואף לא של המבקש, ומתרשומת השיחה שניהל המבקש עם החייב עולה כי התביעה שבפני אפילו לא הוזכרה (דובר שם על תביעות אחרות של החייב), וממילא גם לא הוזכר נושא הערבות הבנקאית, הכספים שהופקדו להבטחתה, או כל פרט אחר שנזכר בבקשה (למשל האמור בסעיפים 10-13 לבקשה). דבר זה מעלה תמיהה של ממש, אם לא יותר מכך, באשר לזהות הגורם העומד מאחורי הבקשה, ודי לחכימא ברמיזא.

אוסיף עוד כי מעבר להגשת בקשה לצו מניעה זמני, לא ציין המבקש באיזה הליך בכוונתו לפנות (ולאן?) וממילא לא צויין כי ננקט הליך כזה או אחר מצדו על מנת שיקבע, כפי טענתו, כי הכספים המבטיחים את הערבות הבנקאית אכן שייכים לחייב ולא לתובעת, למשל.

מכל האמור לעיל, וכפי שציינתי בפתח ההחלטה, דין הבקשה להידחות, ומשכך אני מורה למזכירות להעביר, באופן מיידי, את הערבות הבנקאית המופקדת בקופת בית המשפט לנתבעת, באמצעות ב"כ.

על מנת למנוע תקלות כלשהן במימושה, אציין כי התביעה שהתנהלה בפני הינה אותה התביעה שהחלה בבית משפט השלום בנהריה, המהווה חלק בלתי נפרד מבית משפט השלום בקריות, ולפיכך דין פסק הדין והחלטתי מיום 14.11.11 כדין פסק דין והחלטה של בית משפט השלום בנהריה לצורך מימוש הערבות הבנקאית.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ב, 03 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.