החלטה
העניין שבפני, התנגדות לתובענה על סכום קצוב.
התובענה נשענת על הסכם הצטרפות אשר נכרת על ידי הנתבעת מול התובעת, בחודש אוגוסט 2008, כאשר כבר מהחודש שלאחריו, קרי, ספטמבר 2008, לא כובדו התשלומים החודשיים. יש לציין כי הנתבעת נטלה במסגרת ההתקשרות 5 מכשירים סלולריים.
הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר, ובמסגרת התנגדותה, טענה כי קיבלה "חשבוניות מאופסות" ולפיכך התובעת מחלה לה על החוב, וכן טוענת היא כי התובעת כללה בתביעתה פרטים שגויים ומטעים.
הנתבעת אינה מציינת בהתנגדותה, מהם הפרטים המטעים, מהם הפרטים השגויים, כיצד הוטעתה, או מהו הסכום הנכון ושאינו שגוי, אלא מציינת היא טענתה באופן כללי ולא ברור.
את בקשת המבקש ליתן לו רשות להתגונן יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהן אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).
כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).
כזכור, בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן. "
על המבקש רשות להתגונן להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש הוא, ורק הוא, כתב הגנה בתיק (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ מב(1) 721).
בע"א 2242/10 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 21/12/2011 [פורסם במאגר "נבו"] חזר לאחרונה בית המשפט העליון ואישר את ההלכה בעניין זה, וקבע כי: "...המבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו. זאת בהתאם לכלל שעל המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט את מהות הגנתו"
והאמירות בהתנגדות, נותרו כלליות כמות שהן. הטענות לא בוררו ולא פורטו, אלא נזרקו לחלל האוויר, ללא כל פירוט שהוא. לא פורטה הגנה, ולא הועלתה כל טענת הגנה, בוודאי שלא ברמת הפירוט אליה נדרשת הנתבעת להגיע על מנת שתינתן לה רשות להתגונן בפני התובענה.
בשולי הדברים, אוסיף כי אין במשלוח אותן "חשבוניות מאופסות" (אשר סיבת הוצאתן נוגעת למערכת היחסים שבין התובעת לרשויות המס, ולא למערכת היחסים שבין התובעת לנתבעת), משום מחילה או ויתור על החוב, ודינה של טענה זאת להידחות, בנוסף ליתר הטענות המועלות כאמור, באופן כללי.
לאור כל האמור לעיל, ההתנגדות נדחית, ואני מורה על שפעול כלל ההליכים בתיק הוצאה לפועל מס' 02-29761-10-6.
רק בשל התחשבות בנתבעת ובמצבה הכלכלי (בדיון שבפני הבהירה כי היא מצויה במסגרתו של הליך "איחוד תיקים" לפי חוק ההוצאה לפועל), איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ב, 18 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.