פסק דין
1.זוהי החלטה בטענה מקדמית בנוגע להתקיימותה של הגנה מפני אחריות פלילית מכח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע; החוק). ואלה העובדות הצריכות לעניין:
2.הקובלות הגישו נגד הנאשמים קובלנה פלילית לפי חוק איסור לשון הרע. בקובלנה נטען כי הקובלות הגישו תכנית בניין עיר לאישור הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים. נאשם 2 שלח לועדה התנגדות לתכנית, כשהוא מייצג לקוחות, ונאשם 1 חתם על תצהיר שצורף להתנגדות. במכתב ההתנגדות ובתצהיר הופיעו דברים המהווים, על פי הנטען, לשון הרע. נוסח הדברים הוא כדלקמן:
"במסמכי התכנית אשר הוגשו לועדה והעומדים ביסוד הודעת ההפקדה, מוצג מצג שוא שקרי לפיו חברה ששמה 'חברת פרחי בית שמש בע"מ' (להלן – "החברה" הינה 'מגיש התכנית' ו/או 'יזם בפועל' ו/או 'בעל עניין בקרקע'....
החברה התחזתה בפני הועדה בתור מי שיש לה מעמד ו/או זיקה למקרקעין, והגישה לועדה מסמכים הכוללים מצג שוא שקרי ואף חתמה על מסמכים אלה"
3.על פי האמור בכתב הקובלנה, מכתב ההתנגדות בצירוף התצהיר הופנו אל הועדה המחוזית לתכנון ולבניה בירושלים וכן לועדה המקומית לתכנון ובניה בית שמש. העתק המכתב הועבר לאחר מכן למהנדס העיר בית שמש וכן לגורמים אחרים כגון נושאת תיק ההנדסה במועצת העיר בית שמש, סגן ראש העיר ואחרים. בגין אלו מואשמים הנאשמים בעבירה של פרסום לשון הרע, לפי סעיף 1 ביחד עם סעיפים 2, 3, 6 ו-8 לחוק.
הנאשמים העלו טענה מקדמית של הגנת פרסום מותר לפי סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, ולאחר שהוגשו סיכומים בנושא זה, החלטתי לקבל את הטענה המקדמית, כפי שאפרט להלן.
4.סעיף 13(5) לחוק קובע כי לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי.... פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".
5.בע"א 9569/04, עבידאת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, בסעיף 22 לפסק הדין, נקבע:
"ועדות התכנון פועלות כרשות סטטוטורית המפעילה סמכויות מינהליות ושיפוטיות. ... עוד נדון בפסיקה אופיה המשתנה של הועדה המחוזית אשר לעיתים פועלת כגוף מינהלי (בעת הפקדת התכניות) ולעיתים כגוף מעין שיפוטי (בדיון על התנגדויות)..."
וראו גם: בג"ץ 701/81, מלאך נ' לוי, יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד לו (3) 1, עמ' 13 -14; עע"מ 2418/05, מילגרום נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, בסעיף 17 לפסק הדין, ועוד.
מפסקי הדין הללו ומאחרים עולה כי גם אם הועדה איננה עונה להגדרה של גוף מעין שיפוטי בכל תחומי פעילותה, היא עונה על הגדרה זו בהפעלתה את הסמכות לדון בהתנגדויות, הכוללת שמיעת שני צדדים והכרעה ביניהם.
המסקנה היא, איפוא, שהעברת המכתב והתצהיר אל הועדה המחוזית עונה על הדרישה של דיון בפני גוף שיפוטי או מעין שיפוטי.
6.על פי כתב האישום הועברו המסמכים גם לגורמים נוספים, ובהם הועדה המקומית לתכנון ובניה בית שמש ובעלי תפקידים שונים.
הנאשמים מציינים בסיכומיהם, ובצדק, כי בכתב הקובלנה לא נטען שהעברת המסמכים לאנשים הנוספים נעשתה על ידם, מטעמם או באופן שיש בו כדי לקשור אותם בכל דרך.
הנאשמים מפנים גם לסעיף 103 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965, הקובע כי התנגדות תוגש על ידי המתנגד לועדה המחוזית, ועותק ממנה יוגש לועדה המקומית הנוגעת בדבר. מכאן שהעברת המסמך לועדה המקומית היתה כדין, ואף היא מהווה חלק מהליכי הדיון בפני הועדה המחוזית, כפי שנקבע בחוק.
7.באשר להעברת המסמכים לבעלי התפקידים בועדה המקומית וברשות המקומית בבית שמש, כאמור, מעשים אלו אינם מיוחסים בכתב האישום לנאשמים דוקא, ויתכן שהדבר נעשה על ידי אחד הנמענים – הועדה המקומית או המחוזית.
מעבר לכך, נפסק כי המילה דיון בהקשר הנוכחי כוללת לא רק את מהלך הדיון עצמו, אלא "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה". (ע"פ 364/73, זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח (2) 620, 624; ע"א (תל אביב – יפו 1682/06, רסקין נ' לב).
מכאן שגם המסמכים שהועברו לבעלי תפקידים המשיקים לעבודת הועדות, חוסים תחת ההגנה הניתנת לגוף מעין שיפוטי.
8.דרישה נוספת להתקיימות ההגנה על פי החוק היא שהפרסום יעשה על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד.