חברת נמל אשדוד בע"מ נ' יחדיו שילוח בינלאומי ועמילות מ

החלטה

המשיבה – חברת עמילי מכס – הגישה תביעה כספית כנגד המבקשת לבית משפט השלום באשדוד.

במסגרת פעילותה, גובה המשיבה דמי טיפול מיבואנים שונים עבור משיכת טובין מהנמל. מלבד דמי הטיפול הנגבים על ידי עמילי המכס, גובה הנמל "אגרת רציף" אשר שיעורה נקבע בהתאם לשווי הטובין המוערך על ידי נציגי המכס. במקרים בהם לאחר שחרור הטובין מהנמל נמצא כי שווי הטובין אשר דווח על ידי היבואן נמוך משווי הטובין בפועל, מחייב הנמל (המבקשת) את עמיל המכס (המשיבה) בהפרשי אגרת הרציף אשר הוערכה מחדש בהתאם לשווים הגבוה של הטובין.

בתביעתה לבית משפט קמא, עותרת המשיבה כנגד סמכותה של המבקשת לגבות את הפרשי האגרה באופן רטרואקטיבי, ישירות מחשבון הבנק שלה (מס"ב) ומבלי לקבל את הסכמתה לכך, וכי יש לגבות הפרשי האגרות מהיבואן.

הצדדים הגישו ראיותיהם לבית משפט קמא בדרך של תצהירי עדות ראשית. לאחר שהוגשו ראיות הצדדים, הגישה המשיבה בקשה למתן פסק דין כנגד המבקשת (להלן – הבקשה למתן פס"ד) וזאת בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון בסוגיה דומה לזו שבינה לבין המבקשת (רע"א 3953/12 חברת נמל חיפה בע"מ נ' דוד יחזקאל ובניו בע"מ, פורסם בנבו – להלן פרשת יחזקאל) – שם קבע בית המשפט העליון, לשיטת המשיבה, כי לנמלים אין סמכות לגבות באופן רטרואקטיבי הפרשי אגרות מעמילי מכס.

המבקשת התנגדה לבקשת המשיבה וטענה כי פסיקתו של בית המשפט העליון הפוכה מכפי שהוצגה על ידי המשיבה - אולם טרם ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשה.

בעקבות הבקשה למתן פס"ד, הגישה המבקשת לבית משפט קמא (ביום 10/9/12) בקשה לאפשר לה להגיש תצהיר עדות משלים מטעמה, אליו יצורף פלט דוחות המפרט את המועדים בהם דיווחו לה שלטונות המכס על שווים האמיתי של הטובין אשר נמשכו על ידי המשיבה, לבין המועד בו גבתה המבקשת מחשבונה של המשיבה את הפרשי האגרה שנוצרו (להלן – התצהיר המשלים).

את הצורך בהגשת התצהיר המשלים נימקה המבקשת בכך שסוגיה זו הועלתה על ידי המשיבה במסגרת הבקשה למתן פס"ד, על כן יש לאפשר לה (למבקשת) להתמודד עם טענותיה החדשות של המשיבה לפיהן הפעילה המבקשת את סמכותה לגביית הפרשי אגרות בצורה בלתי סבירה.

בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 21/10/12 (כב' הרשמת הבכירה עפרה גיא) דחה את הבקשה להגשת התצהיר המשלים מן הטעם שלא נמצא "מקום לאפשר לנתבעת מקצה שיפורים כעת, ומשכך אינני מתירה הגשת התצהיר והוא יוצא מהתיק".

על החלטתו זו של בית משפט קמא הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

בבקשתה, טוענת המבקשת כי החלטתו של בית משפט קמא שגויה היא, וזאת מאחר והיא אינה תואמת את הכללים שנקבעו בפסיקה בנוגע לצירוף ראיות.

לטענת המבקשת, לאחר שהוגשו ראיות הצדדים בחרה המשיבה להוסיף טענה הנוגעת למידת הסבירות שעל חברה כדוגמת המבקשת להפעיל במקרה של גביית הפרשי אגרה – על כן יש לאפשר לה להתגונן מפני טענה חדשה זו.

בקשתה להגשת התצהיר המשלים, כך לטענת המבקשת, עומדת בכללים הקבועים בפסיקה לצירוף ראיה. המדובר בתצהיר טכני ופשוט הנוגע לעובדות ולמועדים בהם חייבה המבקשת את חשבונה של המשיבה בגין הפרשי האגרה. נתונים אלה רלוונטיים לבחינת השאלה האם הפעילה המבקשת את סמכותה בצורה סבירה. אין המדובר במסמך שיש בו כדי לעכב, להאריך או לסבך את בירור ההליך, שכן נכון למועד בו הוגשה הבקשה להגשת הבקשה טרם נקבע מועד לשמיעת ההוכחות בתיק.

לטענת המבקשת, המשיבה היא אשר ביצעה "מקצה שיפורים" במסגרת הבקשה למתן פסק דין – טענה אשר לאורך כל בירור ההליך בפני בית משפט קמא לא הועלתה על ידי המשיבה, כך שמדובר בתוספת ראיות מהותיות הרלוונטיות לבירור ההליך ולעשיית צדק.

בתגובתה לבקשת רשות הערעור, טענה המשיבה, כי הדברים אינם כפי שניסתה המבקשת להציגם. הסוגיות שעומדות במחלוקת בין הצדדים נוגעות לשאלה האם למבקשת קיימת כלל סמכות לגבות מעמיל המכס את הפרשי תשלום האגרה לאחר שהיבואן הערים או ניסה להערים על המכס, האם רשאית היא לעשות כן בדיעבד וישירות מחשבון הבנק שלה, והאם הסוכן הוא זה שאחראי לביצוע התשלום?. המשיבה סבורה כי בנסיבות הספציפיות בעניינה, בהן גבתה המבקשת את הפרשי האגרה זמן רב, אפילו שנים, לאחר שחרור הטובין מהנמל וסיום יחסיה של המשיבה עם היבואן, מקשה הדבר (עד בלתי אפשרי) על המשיבה לחזור ולגבות את אותם ההפרשים מהיבואן.

עוד טענה המשיבה, כי בניגוד לטענות המבקשת, עמדתה בכתב ההגנה ובתצהירים לא השתנתה והיא עדיין טוענת לכך שגביית ההפרשים על-ידי המבקשת נעשית בחוסר סמכות. בטרם גביית הפרשי האגרה ישירות מחשבונה של המשיבה ובחלוף זמן כה רב, היה על המבקשת ליידע בכך את המשיבה, ואף לבחון את היתכנות התיישנות החוב. כמו כן, טענה המשיבה, כי הגשת התצהיר המשלים מטעם המבקשת נועד לנסות ולתקן את גרסתה כפי שהובאה בכתב ההגנה ואין לאפשר זאת. עניינים של סדרי דין, אופן הגשת ראיות ושמיעתן מצויים בסמכותה היחידה של הערכאה הדנה בתיק העיקרי בלבד.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה – על נספחיהן – החלטתי לדון בבקשה כבערעור.

לטענת המבקשת, המשיבה בשלב מתקדם של ההליך, העלתה טענה נוספת כנגד המבקשת ומשכך עלה הצורך בהגשת התצהיר המשלים מטעמה.

עיון בפסק דין יחזקאל – עליו סמכה המשיבה את בקשתה למתן פס"ד - מעלה כי בית המשפט העליון קבע, כי בהתאם להוראות חוק המכס והחיוב בתשלומי נמל ואגרות רציף המוטלים על הטובין המטופלים על ידי עמילי המכס, מקנה לנמל את הסמכות לגבות הפרשי אגרה בגין דיווח שגוי/לקוי של טובין – ממנו נגזר תעריף אגרת הרציף.

את קביעתו זו, סייג בית המשפט העליון למקרים בהם סמכות זו מופעלת על ידי הנמל בצורה סבירה. בנסיבות הספציפיות של חברת יחזקאל (המשיבה בפס"ד יחזקאל), קבע בית המשפט העליון כי סמכותו זו של הנמל הופעלה בצורה בלתי סבירה היות וגביית הפרשי האגרה נעשתה מספר שנים לאחר שהטובין הוצאו מהנמל.