פסק דין
שתי התובעות בשתי התביעות (שהן הנתבעות בשתי התביעות שכנגד) התקשרו עם הנתבעות בשתי התביעות (שהן התובעות בשתי התביעות שכנגד) בהסכם, שעל-פיו כל אחת מהתובעות רכשה יחידת משרדים בבניין משרדים בשכונת גבעת שאול בירושלים. בכל אחת מהתביעות העיקריות שהגישו התובעות נתבעו אלו: פיצוי מוסכם בשל איחור במסירת יחידת המשרדים, פיצוי בשל כך שעל-פי הנטען, שטח יחידת המשרדים קטן מזה שנקבע בהסכם ופיצוי בשל ליקויי בניה נטענים. הנתבעות הגישו תביעות שכנגד, שבהן טענו שהתובעות לא שילמו את מלוא התמורה וכי התמורה ששולמה, לא שולמה במועדים שנקבעו בהסכם. לפיכך נתבע הפרש התמורה וכן נתבע סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בשל איחור בתשלומים.
בשתי התובענות הנדונות, שהוגשו נגד אותן נתבעות, ישנן עובדות זהות רבות (ההסכם, המועדים הרלוונטיים ועוד עובדות מהותיות) ובשתיהן עולות שאלות זהות. כך גם שתי התובעות מיוצגות בידי אותו עורך-דין וכך גם הנתבעות מיוצגות בידי אותו עורך-דין. הגם שהתובענות (משום מה) לא אוחדו, העדויות בשתיהן נשמעו במאוחד. פרט לכך, כל המסמכים (כתבי-טעות, הליכי ביניים, תצהירים, חוות-דעה של מומחים, סיכומים וכל כיוצא באלו) הוגשו בנפרד. למרות זאת, בשל זהות השאלות הטעונות הכרעה ובשל השמיעה המאוחדת של העדויות, שתי התביעות אוחדו לצורך מתן פסק הדין, אשר ניתן בעניין שתי התביעות ושתי התביעות שכנגד.
א.הערה על שמיעת התיקים ומתן פסק הדין
2.תובענות אלו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתן, נשמעו לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.
תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).
ב.עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים
בפתח הדברים
3.כל אחת מהתובעות (הנתבעות בתביעות שכנגד) התקשרה ביום 5.2.1996 עם הנתבעות (התובעות בתביעה שכנגד) בהסכם, שעל-פיו כל אחת מהתובעות רכשה יחידת משרדים בבניין משרדים הנקרא "בית התאומים" המצוי ברחוב כנפי נשרים בשכונת גבעת שאול בירושלים (להלן לפי העניין – ההסכם, היחידה, הבניין).
למען הנוחות, הצדדים יכונו כלהלן: התובעת והנתבעת שכנגד בת"א 9529/00, תכונה להלן – בן-אבו; התובעת והנתבעת שכנגד בת"א 10708/00 תכונה להלן – סם מור; במקום שבו ההתייחסות תהיה אל שתי התובעות, הן תכוננה – התובעות; הנתבעות והתובעות שכנגד בשתי התביעות (פאר התאומים ורמגור השקעות), תכוננה להלן – הנתבעות.
כאמור לעיל, בכל אחת מהתביעות העיקריות שהגישה כל אחת מהתובעות, נתבע הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בגין איחור במסירת יחידת המשרדים, פיצוי בשל כך שעל-פי הנטען, שטח יחידת המשרדים קטן מזה שעל-פי הנטען, נקבע בהסכם ופיצוי בשל ליקויי בניה נטענים. הנתבעות הגישו תביעות שכנגד בשתי התביעות, שבהן טענו שהתובעות לא שילמו את מלוא התמורה וכי התמורה ששולמה, לא שולמה במועדים שנקבעו בכל אחד מההסכמים ולפיכך על התובעות לשלם את הפיצוי המוסכם שנקבע בשל איחור בתשלומים.
4.כפי שכבר נאמר לעיל, בשתי התובענות הנדונות, שהוגשו נגד אותן נתבעות, עולות שאלות זהות. כך גם ישנן עובדות רבות, שהן זהות בשתי התביעות (ההסכם, המועדים הרלוונטיים ועוד עובדות מהותיות) וכאמור, שתי התובעות מיוצגות בידי אותו עורך-דין וכך גם הנתבעות מיוצגות בידי אותו עורך-דין. לכך גם יש להוסיף את העובדה ששני המצהירים מטעם שתי התובעות (סמי מיכאל ומוריס בן-אבו) הם שותפים בחברת סם מור ושניהם הצהירו ששתי היחידות, שביחס לכל אחת הוגשה תביעה נפרדת, הן יחידות צמודות בבניין. למרות זאת, וחרף זהות כמעט מלאה של המסמכים בשתי התביעות (כתבי-טעות, הליכי ביניים, תצהירים, חוות-דעה של מומחים, סיכומים וכל כיוצא באלו), משום מה התביעות לא אוחדו ורק שמיעת העדויות בעניין שתי התביעות אוחדה. ככל הנראה מסיבה זו, הגישו הצדדים סיכומי טענות נפרדים בעניין כל אחת מהתביעות, שאף הם זהים ברובם.
רק עכשיו, לצורך מתן פסק הדין, אוחדו שתי התביעות וניתן לגביהן פסק-דין משותף. התנהלות תמוהה זו בשני התיקים עבי הכרס המחזיקים מאות דפי מסמכים וראיות, שהם כמעט זהים בשתי התביעות ושבעניינם אף התקיימו הליכי ביניים רבים, אף הם כמעט זהים, יצרו קושי והכבדה בלתי סבירים (שלא לומר בלתי נסבלים), בשל הצורך בבדיקת שני התיקים ובקריאתם. כך במיוחד נוצר קושי בקריאת הסיכומים, שנוסחו באופן כמעט זהה. התנהלות זו הפכה את משימת קריאת התיקים ואת משימת קריאת הסיכומים למשימה מתישה (גם בשל הצורך בקריאת עשרות עמודי סיכומים של שני הצדדים בשני התיקים, הגם שכאמור, היו כמעט זהים) שהייתה כרוכה כל העת ב"משחק" מתיש של "מצא את ההבדלים".
5.עוד ראוי להעיר, כי תביעה נוספת שבה נדונו טענות כמעט זהות לאלו העולות במסגרת התביעה הנדונה, נדונה והוכרעה בבית-משפט זה (בפני כבוד סגן הנשיא ש' פיינברג) במסגרת ת"א (שלום ירושלים) 4783/02 מירב חברה לפיתוח תוכנות בע"מ נ' פאר התאומים ירושלים (1994) בע"מ ורמגור השקעות בע"מ (להלן – עניין מירב). גם בתביעה זו התובעת הייתה מיוצגת בידי בא-כוחן של התובעות בתביעות הנדונות והנתבעות היו מיוצגות בידי בא-כוחן של הנתבעות בתביעות הנדונות. בעניין תביעה זו ניתן ביום 22.8.2006 פסק-דין ארוך, מנומק ומפורט, ומסיכומי טענות הצדדים בתיק הנדון למדתי, שעל פסק הדין הוגש ערעור אל בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר הסתיים בהסדר פשרה שאושר בפסק-דין. אולם איש מהצדדים לא טרח לצרף את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ואף לא לציין את פרטיו, כך שלא ניתן היה לאתרו (הנתבעות ציינו בסיכומיהן שהן מצרפות את העתקו, אך בפועל לא עשו כן).
בסיכומי טענות הצדדים, הטיל כל אחד מהם על כתפי הצד השני את האחריות לכך שההליכים הנדונים נמשכו על פני שנים רבות (מעבר לעיכוב במתן פסק הדין), מבלי שהסתיימו בהסדר פשרה לפני שנים. הגם שאין רלוונטיות לשאלה מדוע התביעות הנדונות לא הסתיימו לפני שנים בהסדר פשרה, נראה ראוי להעיר, שמוטב היה אילו כבר לפני שנים היו הצדדים מביאים לסיומם של ההליכים בשתי התביעות, ולמצער, לאחר שעניין מירב הסתיים בדרך זו (זאת הגם, שכפי שעוד יובהר להלן, לא כל מסקנות פסק הדין בעניין מירב מקובלות עליי). כך במיוחד בשים לב להיקף התביעות, להיקף המסמכים ולמספר הליכי הביניים בשתי התביעות, שנראה כי חרגו מעל ומעבר לדרוש ביחס לנושא התביעה ואף אינם עומדים ביחס סביר להיקף הנושאים השנויים במחלוקת.
עיקרי ההליכים
6.התביעה של בן-אבו הוגשה ביום 15.6.2000 ובה נתבע סך של 560,626 ₪ (פיצוי מוסכם בשל איחור במסירת היחידה בסך של 184,732 ₪; פיצוי בשל שטח יחידה קטן מהמוסכם בסך של 190,896 ₪; פיצוי בגין ליקויי בנייה בסך של 185,000 ₪).
התביעה של סם מור הוגשה ביום 17.7.2000 ובה נתבע סך של 263,481 ₪ (פיצוי מוסכם בשל איחור במסירת היחידה בסך של 61,493 ₪; פיצוי בשל שטח יחידה קטן מהמוסכם בסך של 66,988 ₪; פיצוי בגין ליקויי בנייה בסך של 135,000 ₪).
כתבי ההגנה והתביעות שכנגד (שהוגשו בכל תביעה במסמך אחד, המחזיק בכל אחת מהתביעות שלושים וחמישה עמודים(!) מודפסים בצפיפות), הוגשו בעניין שתי התביעות ביום 2.10.2000. בתביעה שכנגד נגד בן-אבו נתבע סך של 280,512 ₪ ובתביעה שכנגד נגד סם מור נתבע סך של 92,559 ₪. כתבי תביעה שכנגד מתוקנים הוגש בשתי התביעות ביום 24.6.2004. בעניין בן אבו תוקן הסכום הנתבע לסך של 821,690 ₪ ובעניין סם מור תוקן הסכום הנתבע לסך של 219,824 ₪.
ביום 2.11.2000 הוגשו כתבי הגנה לתביעות שכנגד וכתבי תשובה לכתבי ההגנה המקוריים.