החלטה
1.בפניי מונחת בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר", אשר הוגשה במסגרת תביעה כספית.
טענות הצדדים
2.לטענת המבקשים, עניינה של התובענה נשוא הבקשה היא בתביעה בסדר דין מקוצר, שהגישה המשיבה כנגד המבקשים, בטענה של אי תשלום חלק מהתשלומים נשוא הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים. הראיות בכתב שצורפו לכתב התביעה הן הסכם השכירות, והתוספות של המחאת זכות וכתב ערבות, אשר עניינן בהסכם השכירות, אשר מעיון בו עולה, כי תוקפו הסתיים ביום 31/07/06, טרם החלה התקופה שבגינה הוגשה התובענה, שכן החיוב המוקדם ביותר הנטען בכתב התביעה הינו מחודש נובמבר 2006.
3.עוד נטען, כי התובענה מכילה עילות תביעה הראויות לדחייה על פניהן, שהן תביעה לתשלום סכומים בגין חודש פברואר 2008, ותביעה לתשלום ריבית בגובה של 8% לשנה, שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי תקופת השכירות הסתיימה בחודש ינואר 2008, כפי העולה אף מכתב התביעה, וכן, תוספת הריבית המסתמכת על הסכם השכירות. מכאן, שלא ניתן לטעון לגבי עילות אלו כי מדובר בתביעה על סכום קצוב הנתמכת בראיה שבכתב, ועל כן, מאחר וחלק זה של התביעה לא ראוי להתברר בסדר דין מקוצר, הרי שיש להעביר את התביעה כולה להתברר בסדר דין רגיל.
4.לטענת המשיבה, המבקשים מודים בקיומם של הראיות שבכתב ולא מכחישים את העובדה כי חתמו על המחאת הזכות וכתב הערבות. בעניין זה, אין נפקא מינא אם תקופת השכירות הגיעה לקיצה אם לאו, שכן ממילא די בהסכם השכירות, המחאת הזכות וכתב הערבות כדי להוות ראשית ראיה בכתב בהתאם לתקנות. זאת אף לאור העובדה, כי לאחר תום תקופת השכירות, המבקשת 1 הוסיפה לעשות שימוש במושכר מכוח הסכמות בעל פה בין הצדדים. באשר לטענה כי אין המדובר בסכום קצוב, טוענת המשיבה, כי כפירתם של המבקשים לגבי סכום החוב ודרך חישובו הינה טענה שיש להעלותה במסגרת בקשת רשות להגן ואין בטענה זו כדי לפסול את התביעה מלידון בסדר דין מקוצר. מכאן, יש לדחות את הבקשה למחיקת כותרת.
5.בתשובת המבקשים נטען, כי אין כל מחלוקת באשר להגשת התביעה על סכום קצוב, כי אם על כך שישנם רכיבי תביעה שאין עליהם ראיה שבכתב. הראיה שבכתב צריכה להתייחס לאלמנט אופרטיבי של העילה, וראיות לגבי חוזה שהסתיים והוחלף בחוזה מאוחר ושונה, מול צדדים אחרים, אינן ראיות לאלמנט האופרטיבי של החוזה המאוחר.
דיון והכרעה
6.ההסדר החקיקתי לצורך הגשת תביעה בסדר דין מקוצר נקבע בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984. התנאים הצריכים להתקיים לפי סדר דין זה הם: א. סכום כסף קצוב. ב. קיומו של חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא. ג. ראיה שבכתב. לצורך בחינת התאמתה של התביעה נשוא הבקשה להידון בסדר דין מקוצר, יש לבחון את קיומם של התנאים שלעיל במצטבר, ורק באם אחד התנאים לא מתקיים ניתן יהיה לקבוע כי התביעה אינה מתאימה להידון בסדר דין זה, ואזי יהיה מקום להעבירה לפסים רגילים.
7.נבחן, איפוא, את שלושת התנאים לצורך הגשת תביעה בסדר דין מקוצר:
א.באשר לתנאי הראשון, נדרש שהסכום הנתבע יהיה ניתן לחישוב אריתמטי פשוט, ללא צורך בשומה או בהערכה (ראו: ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ, לח (1) 613). בענייננו, מטענות המבקשים עולה, כי אין כל מחלוקת באשר להגשת התביעה על סכום קצוב, ומכאן, שתנאי זה מתקיים.
ב.באשר לתנאי השני, על התביעה בסדר דין מקוצר להתבסס על חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא. בענייננו, תביעת המשיבה מבוססת על הסכם שכירות בין הצדדים, אשר לאחר תקופת סיומו, הוארך הוא בהתאם להסכמות הצדדים בעל פה. מכאן, המדובר בהתחייבות מכללא ודי בכך כדי לקבוע כי גם תנאי זה מתקיים.
ג.באשר לתנאי השלישי, תביעה בסדר דין מקוצר מותנית בקיומן של ראיות שבכתב התומכות בתביעה המוגשת. בעניין זה, נדרש שהמסמך המצורף יהיה קשור לנתבע, שנעשה או נחתם על ידו. כמו כן, הכתב הנדרש אינו חייב להיות ראיה מלאה של עילת התביעה, על כל פרטיה ודקדוקיה ודי ב"ראשית ראיה" (ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, פרק כ"ה, 396-397).
8.במקרה שבפניי, אין כל מחלוקת באשר לקיומן של הראיות בכתב שצורפו לכתב התביעה, כי אם המחלוקת נסובה סביב תוקף חוזה השכירות. המבקשים הינם צד להסכם השכירות נשוא התביעה, וכן חתומים הם על המחאת הזכות וכתב הערבות, מכאן, די בכך כדי להוכיח שהצדדים נהגו למעשה על פי הוראותיו של הסכם זה. בעניין זה, מצאתי לקבל את טענת המשיבה, לפיה אין כל נפקא מינא שההסכם שצורף איננו עוד בתוקף, שכן משהמשיכה המבקשת 1 להוסיף לעשות שימוש במושכר אף לאחר תום ההסכם, מכוח הסכמות בעל פה בין הצדדים, הגם שמדובר בתנאים שונים מתנאי ההסכם שבכתב, די בהסכם השכירות הראשוני כדי להוות ראשית ראיה לצורך הגשת התביעה במסלול של סדר דין מקוצר, וטענות המבקשים מהוות אך טענות הגנה, אותן רשאים הם לטעון במסגרת בקשת הרשות להתגונן, ככל שכבר עשו כן.
9.באשר לטענת המשיבה, לפיה הראיה שבכתב צריכה להתייחס לאלמנט אופרטיבי של העילה, לדידי, משיחסיהם של הצדדים סביב הסכם השכירות התבססו תחילה על הסכם השכירות הראשוני, מהווה הוא את האלמנט האופרטיבי של העילה, ולא מצאתי בטענה כי הוחלף החוזה בחוזה מאוחר כדי לשנות ממסקנתי זו, בייחוד לאור העובדה לפיה מאששת המשיבה את הטענה בדבר החלפתו של החוזה הראשוני בחוזה אחר שבא לאחר מכן. כמו כן, לא מצאתי לקבל את טענת המבקשים, לפיה התובענה מכילה עילות תביעה שאינן ראויות להידון בסדר דין מקוצר, שכן העילות אותן מפרטים המבקשים בבקשתם הן עילות תביעה כספיות המתייחסות גם הן ליחסי השכירות שבין הצדדים, ומכאן, שאין מקום להפרידן מיתר העילות הנתבעות.
סוף דבר
10.לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה למחיקת הכותרת ולאפשר את המשך ניהול התביעה בסדר דין מקוצר, כפי שהוגשה מלכתחילה.
11.המבקשים ישאו בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך של 2000 ₪.
12.המזכירות תיידע את הצדדים בדבר החלטתי כדין.
ניתנה היום, ט' אלול תשע"ג, 15 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.