חברת החשמל לישראל בעמ נ' יהודה

החלטה

1.התובעת, חברת חשמל, הגישה נגד הנתבע "תביעה על סכום קצוב" כאמור בסעיף 81 א 1 לחוק הוצל"פ התשכ"ז – 1967 בגין חוב של כ – 15,000 ₪ (קרן) אשר נזקף לחובתו בשל צריכת חשמל.

2.הנתבע שכר נכס הנמצא ברח' בן יהודה בת"א למטרת ניהול מסעדה והחזיק בנכס בין התאריכים 1.11.08 – 31.10.09 (סעיף 1 לכתב ההתנגדות)?

על פי הסכם השכירות שבין הנתבע לבין הבעלים של הנכס, חייב היה הנתבע להעביר את חשבון החשמל בנכס על שמו ולשלם את חשבון החשמל בתקופת השכירות (סעיף 2 לכתב ההתנגדות).

3.לטענת התובעת, הנתבע השתמש בנכס, צרך חשמל ולפיכך הונפק לו חשבון בגין החשמל שצרך, כפי שמופיע בחשבון החשמל המופנה לנתבע וצורף לסיכומי הנתבע.

4.הנתבע אינו מעלה טענה כלשהי בנוגע לסכום החוב וטענתו היחידה הינה במישור המשפטי, לפיה אין יריבות בין הצדדים מכוון שהוא אינו בעל הנכס. הוא מפנה לסעיף 81 א 1 (א) (1) לחוק הוצל"פ וטוען כי אין חוזה בינו לבין התובעת ולפיכך סעיף חוק זה אינו חל עליו ולא נכון היה להגיש תביעה נגדו בדרך של "תביעה לסכום קצוב" אלא צריך היה להגיש תביעה נגדו בדרך של "סדר דין מהיר".

5.ראשית, אין ממש בטענה זו הואיל ומדובר בפרוצידורה שאינה פוגעת במאומה בזכויות הנתבע. הנתבע אינו מכחיש שצרך חשמל ולפיכך הוא צריך לשלם עבורו.

6.שנית, הנתבע עצמו מפנה להסכם השכירות שלו עם בעל הנכס ולפי סעיף 7.2 לאותו הסכם הוא זה שצריך לשלם עבור החשמל, כפי שנהוג ומקובל בדרך כלל בחוזי שכירות (סעיף 2 לכתב ההתנגדות).

הנתבע טוען אמנם כי נאמר לו בעל פה, בניגוד לכתוב במפורש בחוזה, שבעל הנכס הוא שישלם את החשמל לחברת החשמל אולם הנתבע אינו טוען שמישהו אחר שילם בפועל עבור החשמל ושהוא שילם לאותו אחר בגין החשמל שהוא עצמו צרך.

7.שלישית, סעיף 81 א 1 (א) (2) לחוק הוצל"פ מדבר על תביעה לסכום קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק.

החוב הנתבע עילתו הינה בהוראה מפורשת של חוק משק החשמל, התשנ"ו – 1996, הן בסעיף 2 המגדיר "צרכן" כמי שרוכש חשמל והן בסעיף 18 (ג) הקובע כי מי שצרך חשמל יהיה אחראי לתשלום בגינו.

8.לאור כל האמור לעיל לא מצאתי הגנה כלשהי בהתנגדותו של הנתבע , אף לא בדוחק, נהפוך הוא, שוכנעתי כי אין ממש בטענותיו.

הנני דוחה את ההתנגדות ומחייב את הנתבע בהוצאות בסך 5,000 ₪.

הליכי הוצל"פ יימשכו כסדרם.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ג, 12 יולי 2013, בהעדר הצדדים.