ה נתבעים (והתובעים שכנגד) 1 . דוד פרופטה 2 . רבקה גולדה 3 . צילה ויונטה 4 . עמירם גיא 5 . אוריאל גיא 6 . חרות גיא 7 . ברכה גיא 8 . שגית גיא 9 . איריס גיא 10 . אמיר גרודמן 11 . ירון גרודמן 12 . ליאת גרודמן 13 . ענבל דינאי קימל 14 . זיו דינאי 15 . יעל דינאי 16 . מיכאל דינאי 17 . כוכבה לוי 18 . נחמד לוי 19 . רונית אורלנוב 20 . יוסי אורלנוב 21 . דרור בן דוד 22 . שרון פסקרו 23 . מורן ברבש 24 . רמי ברבש 25 . רמי המתיאן 26 . אליס לבנטון 27 . אריה לבנטון 28 . חגית פלקוביץ 29 . זאב פלקוביץ 30 . גלית דוידוב 31 . בני דוידוב 32 . דוד פרטוק 33 . דב אינגביר 34 . כלנית סלטון 35 . מרדכי סלטון 36 . עדה רווה 37 . דני רווה 38 . חגי אנוך 39 . יערה לובובסקי 40 . גליה סרוב 41 . יעקב סרוב 42 . יעל גאוני 43 . משה שקד 44 . ענת שרון 45 . רחל צירקין 46 . צביה דורי 47 . ישראל דורי 48 . טל דה-לנגה 49 . חנן דה-לנגה 50 . דן חרמון 51 . רינה קדוש 52 . יואל קדוש 53 . מוטי גולברי 54 . רוני אלבק 55 . מוריס גורקן 56 . נציגות מגרש 213 נוה גן ע"י ב"כ עו"ד כרמל אבי יצחק
החלטה
לפניי בקשה לתיקון כתב תביעה.
התביעה נסבה על טענת התובעת-החברה הקבלנית בדבר הפרת התחייבות הנתבעים-הדיירים לתשלום מלוא התמורה עבור דירותיהם, הנובעת, בחלקה, מעבודות נוספות שבוצעו והתארכות משך ביצוען.
התובעת טענה, כי עד כה, שולמו לה רק כ- 32,000,000 ₪ מתוך המחיר הכולל של 35,500,000 ₪, המעוגן בחוזה, ובנוסף, הנתבעים מסרבים להחלפת הערבות מערבות ביצוע לערבות בדק, ומחזיקים ברשותם ערבות בנקאית בסך 2,662,000 ₪, אשר אמורה הייתה להיות מוחזרת לבנק הפועלים.
התובעת עתרה לחיוב כלל הנתבעים בסך 9,916,066 ₪, תוך שבכתב התביעה פורטו הסכומים הנתבעים מכל אחד מהם.
הנתבעים, מצדם, הגישו תביעה שכנגד, בסכום של 19,326,626 ₪, ובה טענו, בין היתר, לליקויי בניה ולאיחורים במסירה.
בקשה קודמת לתיקון התביעה, נדחתה בהחלטתו מיום 21/11/10 של כב' הרשם, השופט ברנר, בשל מספר טעמים: התצהיר שצורף לבקשה אינו מאמת את העובדות המתוקנות, בהתאם לנדרש על פי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי; לא ניתן לתבוע עיזבון אלא יורשים או מנהל עיזבון וכן לא ברור מהו סכום התביעה לצרכי אגרה, לאור הסתירה בין האמור בטבלה נספח 17 לתביעה לבין האמור בכותרת כתב התביעה.
כעת, במסגרת התצהיר המצורף לבקשה הנוכחית, מפרטת התובעת טענות עובדתיות נוספות, אשר לשיטתה, ראויות להיתווסף לנוסח כתב התביעה, ולצד כל טענה היא מצטטת את הסעיפים הרלוונטיים בנוסח כתב התביעה המתוקן.
כך לדוגמה, טוענת התובעת, כי לאופן התנהלותו של המפקח כלפיה, ובכלל זאת התנהלותו החד צדדית והבלתי מאוזנת, קיימת משמעות משפטית אשר בצידה סעד. התובעת מצטטת את הסעיף הרלוונטי בנוסח כתב התביעה המתוקן, אשר מתייחס לתפקידו וחובותיו של המפקח, בו נטען כי המפקח התנהל באופן חד צדדי לטובת הנתבעים, תוך מתן החלטות בלתי מאוזנות.
לטענת התובעת, עמידה בלוח הזמנים שנקבע בהסכם תלוי באופן התנהלות הנתבעים וקיום התחייבויותיהם בהסכם, והיא עצמה ביצעה פעולות האצה לביצוע העבודות.
בנוסף, טוענת התובעת, כי להתנהלות הנתבעים לאורך הפרויקט קיימת משמעות חוזית וכספית, בגינה היא זכאית לסעד. התובעת מצטטת את החלקים הרלוונטיים לטענה זו, כפי שהם מופיעים בנוסח כתב התביעה המתוקן.
התובעת מבקשת להוסיף כנתבעת את חברת יאיר גלס ניהול פרויקטים בע"מ, אשר מונתה לפקח על ביצוע העבודות ולאשר חשבונות ביניים וסופיים, ולטענתה, בפועל, הפרה את החובות המוטלות עליה. בנוסף, מבקשת התובעת להוסיף כנתבע את עיזבון המנוח יעקב פרופטה ז"ל, אשר היה מרוכשי הדירות, ולו נותרו חובות בסך 1,218,463 ₪ (בגין חמש דירות שבבעלותו).
לטענת התובעת, חישוב מלוא הנזקים מעיד על זכאותה לקבלת סכום של 18,000,017 ₪ בצירוף מע"מ, המורכב מראשי נזק שונים, המפורטים בתצהיר, אך לצורכי אגרה, היא עותרת לקבלת סכום של 12,931,034 ₪ .
התובעת טוענת, כי במסגרת הבקשה הנוכחית, תוקנו הפגמים שמנעו את קבלתה של בקשת התיקון הקודמת, ונוסחו של כתב התביעה המתוקן יאפשר הכרעה בסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. לטענתה, לנתבעים לא ייגרם כל נזק מהגשת התביעה במתכונתה המתוקנת.
בתגובתם, מתנגדים הנתבעים לבקשה, וטוענים כי מדובר למעשה בבקשה ל"עיון חוזר" על ההחלטה הקודמת, והתובעת לא הראתה כי התקיימו נסיבות חדשות המשנות באופן מהותי את פני הדברים. בנוסף, מציינים הנתבעים, כי במקביל לבקשה הנוכחית, הגישה התובעת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופט ברנר, ובהחלטתו מיום 19/12/10 דחה רשם בית המשפט העליון, כב' הרשם גיא שני, את הבקשה להארכת מועד, וקצב פרק זמן מסוים להגשת בקשת רשות הערעור.
כב' הרשם שני קבע בהחלטתו:
"כאשר ההליך התלוי ועומד הוא "בקשה לעיון חוזר", לא בנקל ניתן לגזור מקיומו "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך השגה על ההחלטה המקורית. זאת בעיקר לאור הנטל הכבד הרובץ על בעל דין המבקש עיון חוזר בהחלטה שיפוטית. במיוחד יש לבחון אם על פני הדברים מתקיימים התנאים (המצומצמים) לעיון חוזר, ובעיקר הצגתן של נסיבות חדשות המשנות באורח מהותי את התמונה. כאשר ההתרשמות הלכאורית היא שהבקשה לעיון חוזר היא עצמה מעין "ערעור" על ההחלטה המקורית ועל הנימוקים שביסודה, תפחת הנטייה לראות בעצם הגשת "בקשה לעיון חוזר" משום עילה מספקת להארכת מועד.
על רקע זה, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובבקשה השנייה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, לא שוכנעתי כי ראוי להאריך את המועד להגשת ההליך עד שתינתן הכרעה בבקשה השנייה. בענייננו, נראה כי הבקשה השנייה לתיקון כתב התביעה היא ניסיון למקצה שיפורים. ככלל ובאופן טיפוסי, לא לשם כך נועדה בקשה לעיון חוזר. כמובן, הבקשה השנייה תידון לפני בית המשפט המחוזי שיחליט כפי שיחליט בהתאם לנסיבות העניין ולשיקול דעתו בכגון דא. עם זאת, לצורך הבקשה שלפניי, אני מתקשה לקבוע כי הבקשה השנייה לתיקון כתב התביעה, שבעיקרה מהווה כאמור "מקצה שיפורים", אוצרת בחובה משקל סגולי מספיק העולה כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד".
הנתבעים טוענים, כי במסגרת הבקשה הנוכחית, לא נטען כי התקיימו נסיבות חדשות שהתרחשו לאחר מתן ההחלטה, ונוסח הבקשה המתוקן אינו מעיד על נסיבות חדשות מעין אלה. לפיכך, טוענים הנתבעים, כי על רקע החלטת כב' הרשם שני, אין הצדקה לתיקון המבוקש, מה גם שנוצר מצב, בו הבקשה הנוכחית מעידה על "הסכמתה" של התובעת להחלטת כב' השופט ברנר, בעוד שבקשת רשות הערעור מעידה על התנגדותה של התובעת לתוכן ההחלטה.
לעצם העניין, טוענים הנתבעים, כי במסגרת הבקשה הנוכחית, לא תוקנו הפגמים שבבקשה המקורית, לא ניתן לדעת מה הן העובדות המתוקנות ומהי עילת התביעה, ולא ניתן כל הסבר לרכיבי הפיצוי השונים (מה גם שבניגוד לטענת התובעת, סכום התביעה אמור לכלול רכיב מע"מ). בנוסף, לטענתם, אין הצדקה להוספת נתבעים להליך.