1. העותרת, העוסקת בהפעלת מטמנות פסולת ואשפה ברחבי הארץ, מלינה על העסקת המשיבה 2 (להלן: "
אספי") ע"י המשיבה 1 בניהול אתר להטמנת פסולת בנין באתר אשר בתחום שיפוטה (אתר ברקת), ללא שפורסם מכרז כנדרש על פי החוק.
לטענת העותרת, מפעילה אספי את האתר ללא שזכתה בעבודה זו כדין, במסגרת הליכי מכרז.
בעניין זה ובגין העובדה שהאתר פועל ללא רשיונות והיתרים כדין, פנתה העותרת לבית הדין הגבוה לצדק ב-2006 וזה הורה על הסדרה חוקית של הפעלת האתר (ע"י הוצאת היתרי בניה ורשיונות עסק). הוא אף הורה לבית משפט המוסמך לדון בטענת העותרת כי יש לפרסם מכרז כדין, ולמסור עבודת ההטמנה לזוכה במכרז.
על רקע זה עתרה העותרת בעתירה שלפני, לבית משפט זה.
2. השאלה המרכזית, והיחידה למעשה, שיש להכריע בה היא, האם על רקע העובדות והנסיבות שיפורטו להלן יש לחייב את המשיבה לפרסם מכרז כדת וכדין על מנת למסור את ניהול המטמנה לזוכה בו, כטענת העותרת, אם לאו, כטענת כל המשיבים.
טוענת העותרת (ולכך מסכימה אספי), כי לאתר ההטמנה יש פוטנציאל לקליטת פסולת בנין לעוד כ-5 שנים לפחות.
בהתחשב בעובדה זו ובעובדה שמדובר באתר הטמנה מהגדולים בארץ, בו ייטמנו עוד מליוני קוב פסולת בנין, עד ש"יעלה על גדותיו" וייסגר, יפיק מפעילו רווחי עתק משימוש במקרקעי הציבור ללא שזכה בביצוע עבודה זו כדת וכדין, היינו במכרז, ותוך פגיעה בעקרון השוויון.
3. מהנסיבות שפורטו ע"י הצדדים בכתבי טענותיהם ובסיכומיהם עולה כדלקמן:
א. בעלת הקרקע, מינהל מקרקעי ישראל (המשיבה 3), הקצתה שטח, שכיום נמצא בתחום שיפוטה של המשיבה 1 ובעבר בתחום המועצה האזורית חבל מודיעין, לשם הפעלת מטמנה לפסולת בנין (היחידה באיזור המרכז).
חבל מודיעין, שקיבלה לידה את האחריות על השטח, פרסמה מכרז להפעלת האתר, בו זכתה חברה בשם "מישור החוף". לימים הועברה הפעלת האתר לאספי, בהסכמת בעלת המכרז (חבל מודיעין) ועל פי המותר בתנאי המכרז. אספי, הקימה למעשה את האתר והכשירה אותו לקליטת הפסולת יש מאין. היא חתמה עם חבל מודיעין הסכם מפורט להפעלתו ועל פיו היא מפעילה אותו עד היום.
ב. על רקע מחלוקת כספית שהתגלעה בין חבל מודיעין לבין המינהל לא נחתמו הסכמים המסדירים את היחסים החוזיים בין השניים באשר לניהול הפעלת האתר ולא ניתנו ההיתרים הנדרשים להפעלת המטמנה באופן חוקי, על אף שבפועל היא הופעלה, כאמור, במשך שנים ע"י אספי מאז 1957.
ג. על רקע עובדתי זה, הגישה העותרת (ב-2005) עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (על אף שחלפו שנים רבות מאז שהאתר מופעל ע"י אספי) במסגרתה ביקשה להורות על סגירת האתר, הפועל ללא היתר כדין וללא שהתקיימו הליכי מכרז בטרם זכתה אספי בהפעלתו.
במסגרת הדיון בעתירה הורה בג"צ לרשויות הנוגעות בדבר, להסדיר את הפעלת האתר מבחינה חוקית, ולביהמ"ש המוסמך לבחון את הצורך בעריכת מכרז חדש, כטענת העותרת. בעקבות הנחייה זו עתרה, כאמור, העותרת לבית משפט זה.
במקביל להתפתחויות הנ"ל, הועבר שטח המטמנה לתחום שיפוטה של המשיבה 1 (בשנת 2006).
ד. בעקבות הנחיית בג"צ ועל רקע העברת שטח המטמנה לתחום שיפוטה של המשיבה 1, החלו הצדדים במגעים לשם הסדרת פעילותו של האתר באופן חוקי. במקביל נחתם הסכם בין משיבה 1 לאספי (ב-27.8.06) לפיו הוסכם כי אספי תמשיך לנהל ולהפעיל את האתר באותם תנאים שסוכמו בינה לבין חבל מודיעין, אשר על פיהם הפעילה את האתר החל מ-1957.
ה. הסכם זה תוקפת, למעשה, העותרת וטוענת כי במסגרתו נמסרה העבודה לאספי, ללא קיום הליכי מכרז ע"י המשיבה 1. עתירתה של העותרת בענין זה לבית המשפט הגבוה לצדק הסתיימה, כאמור, בהפנייתה לבית משפט זה, על מנת שתתברר טענתה בפני הערכאה המוסמכת בדבר חובת המשיבה 1 לפרסום מכרז.
4. המשיבים כולם, דוחים טענת העותרת כי אספי זכתה בהפעלת המטמנה ללא הליכי מכרז. לטענתם, תנאי המכרז שפורסם בזמנו ע"י חבל מודיעין, אשר מכוחו מפעילה אספי את האתר , בסופו של דבר, מקנים לה זכות שימוש בקרקע לצורך הטמנת פסולת, בהתאם לתנאים שפורטו במסמכי המכרז, ומטילים עליה חובה לבצע הליכי שיקום, הן שיקום טופוגרפי והן שיקום נופי, בסיום ההטמנה, ע"י מילוי מבוקר של נפח הבור שנוצר בשטח המקורי של המחצבה שהיתה במקום.
נקבע בתנאי המכרז ובהסכם שנחתם על פיו בין השאר כי:
"תוקף ההסכם, לרבות זכויותיו וחובותיו של הקבלן, יהיו עד לאחר גמר עבודות השיקום הנדרשות והמפורטות" (סעיף 9 לתנאי המכרז).