המשנה לנשיאה א' ריבלין:
למשיב - שהיה בזמן האירוע נשוא הערעור נהג אוטובוס בחברת אגד - נגרם נזק גוף כתוצאה מחבלה שספג בעת שביצע סריקה בטחונית בתוך האוטובוס טרם תחילת נסיעה. השאלה העומדת בפנינו היא אם אירוע זה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).
העובדות
1. ביום 21.2.2000, כחלק מההכנה לנסיעה במסגרת תפקידו כנהג אוטובוס באגד, ביצע המשיב סריקה בטחונית של פנים האוטובוס לאיתור חפצים חשודים. ביצוע סריקה זו מתחייב מכוח תקנה 425א(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה). כחלק מהליך הבדיקה, טיפס המשיב בתוך האוטובוס על מדרגה שעליה ממוקמים המושבים, זאת כדי להגיע למדפים העליונים באוטובוס. בעת שירד מן המדרגה נפגע בברכו מדופן אחד הכיסאות. למשיב נגרם נזק גוף כתוצאה מהפגיעה. האירוע הוכר כתאונת עבודה ונקבעו למשיב 5% נכות צמיתה על ידי המוסד לביטוח לאומי.
פסק-דינו של בית-משפט השלום
2. המשיב הגיש לבית משפט השלום תביעה לפי חוק הפיצויים, בטענה כי מדובר ב"תאונת דרכים". בית משפט השלום (כבוד השופט י' פרגו) קבע כי אין מדובר ב"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים, כיוון שלא מדובר ב"שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". בית המשפט קבע כי לא מדובר ב"שימוש ברכב מנועי", משום שהסריקה הבטחונית לא מהווה נסיעה, כניסה או ירידה מרכב, ואין היא יכולה להיכלל במסגרת הגדרת "טיפול" או "תיקון" דרך. הסריקה מהווה חובה עצמאית - ללא קשר לשימוש התחבורתי ברכב מנועי - הבאה להבטיח את שלום הציבור. כמו כן - כך נקבע - לא מתקיים הרכיב של "למטרות תחבורה", שכן הסיכון שאותו באה הבדיקה הבטחונית למנוע אינו קשור לשימוש ברכב ככלי תחבורה דווקא, אלא מקורו בהיות האוטובוס מקום שהציבור בא אליו. לאור זאת, דחה בית משפט השלום את תביעתו של המשיב.
פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי
3. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן וש' שילה) קיבל את ערעורו של המשיב וקבע כי מדובר ב"תאונת דרכים". בית המשפט קבע כי "שימוש ברכב מנועי" מתקיים במקרה זה כיוון שהסריקה הבטחונית מהווה חלק מ"הליך הנסיעה":
אנו סבורים שסריקה בטחונית המבוצעת בפנים האוטובוס, לאחר שהנהג עלה עליו, וכשלב מקדים שמיד לאחריו תתחיל הנסיעה - מהווה פעולה שבלעדיה לא תתאפשר נסיעה. תקנות התעבורה מחייבות לבצע את הסריקה באופן שנהג המתחיל בנסיעה מבלי לסרוק את האוטובוס קודם לכן - מבצע עבירה. כשזהו מצב הדברים, הרי שיש לקבוע שהליך הנסיעה טומן בחובו גם סריקה בטחונית של הרכב; סריקה שבלעדיה לא תתקיים נסיעה, ככל שמדובר בנסיעה שעומדת בתנאים שקבע מחוקק המשנה.
שאלות בדבר הגדרת הסריקה הבטחונית כ"כניסה" וכ"טיפול דרך" הושארו על ידי בית המשפט המחוזי בצריך עיון, לאור קביעתו כי מדובר ב"נסיעה". בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הסריקה הבטחונית בוצעה "למטרות תחבורה" - זאת לאור קביעתו שהפעולה קשורה "קשר הדוק ובלתי נפרד לנסיעה, כשברור שללא הנסיעה לא היתה מבוצעת הסריקה, וללא הסריקה לא יכולה הנסיעה להתבצע". לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי החובה הקבועה בתקנות התעבורה לבצע סריקה בטחונית "נועדה גם נועדה למטרת תחבורה, דהיינו, לאפשר קיומה של המטרה התחבורתית של הסעת הנוסעים באוטובוס". לאור זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר ב"תאונת דרכים", וערעורו של המשיב התקבל כאמור. מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו. החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
הטענות בערעור לבית-המשפט העליון
4. בערעור שלפנינו, חוזרים הצדדים על טיעוניהם בערכאות הקודמות. המערערות טוענות כי לא מדובר ב"שימוש ברכב מנועי". לטענתן, ברור כי האוטובוס יכול לנסוע גם ללא סריקה בטחונית - הבדיקה נעשית למטרת בטחון הציבור ואינה מהווה פעולה הדרושה לצורך הפעלת האוטובוס ככלי רכב. כמו כן, טוענות המערערות כי הסריקה הבטחונית אינה נעשית "למטרות תחבורה", אלא מטעמי בטחון ולצרכי הציבור. המערערות סבורות גם כי ההוראות הקבועות בתקנות התעבורה בדבר חובות הנהג ועובדי השירות בעניינים שונים (כגון: התנהגות, לבוש, כרטיסי נסיעה וכדומה), לרבות הוראות בטיחות ובטחון לצרכי הציבור, אינן נכללות במסגרת השימוש ברכב "למטרות תחבורה". לדעתן, אין לקבל את המבחן (שאותו מציע פרופ' י' אנגלרד, כפי שיפורט להלן) לפיו שלב "הנסיעה" במובנו הצר מתחיל עם העלייה של הנהג או הנוסע לרכב. כדוגמא לבעייתיות במבחן הזה מציגות המערערות את המקרה של חבלה שנגרמה עקב הנחת תיקו האישי של הנהג במקום המיועד לכך אחרי העלייה לאוטובוס ולפני הנסיעה.
5. המשיב חוזר וטוען כי הסריקה הבטחונית מהווה "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". לדידו, הסריקה היא "תנאי בל יעבור" להתחלת נסיעה באוטובוס ציבורי, והיא מהווה "שימוש ברכב מנועי", לאור היותה בגדר "נסיעה" או "טיפול דרך". לטענתו, הסריקה מבוצעת "למטרות תחבורה" - זאת בעיקר לאור האיסור על נהג להעלות נוסעים ולהתחיל בנסיעה ללא סריקה ביטחונית. לטענתו של המשיב, אין הבדל בין פגיעה הנובעת מבדיקה של שמן במנוע הרכב בטרם תחילת נסיעתו של הנהג, לבין פגיעה אגב סריקה בטחונית, כיוון ששתי הפעולות נועדו למנוע אסון בזמן הנסיעה ושתיהן מבוצעות "למטרות תחבורה", קרי: הסעת נוסעים באוטובוס.
מן הטעמים שיפורטו, החלטנו לקבל את הערעור.
דרישת "שימוש ברכב מנועי"
6. סעיף 1 בחוק הפיצויים מגדיר "שימוש ברכב מנועי" בזו הלשון:
נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד.
המשיב טוען כי האירוע מהווה "נסיעה" או לחילופין "טיפול דרך". ואכן, אין רלוונטיות לשאר חלקי ההגדרה. על כן יש לבחון אם האירוע מקיים את אחת מדרכי השימוש הללו. כפי שנקבע בפסיקה, המונח "נסיעה" הוא בעל רמת הפשטה גבוהה למדי וניתן לפרשו באופן שיכללו בו מצבים רבים הנופלים לגדרו של המבחן התעבורתי (ראו ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 475 (1996)). במקרה שלפנינו, ברי כי אין מדובר בשימוש העיקרי המהווה "נסיעה", שהרי הנסיעה ממש טרם החלה. השאלה היא אם מדובר בשימוש לוואי הנופל בדרך טבעית בגדרו של המונח "נסיעה". בהקשר זה, יש לציין את השלכת תיקון מס' 8 על האבחנה בין דרכי שימוש עיקריים ובין שימושי לוואי. עובר לתיקון זה, דינם של השימוש העיקרי ושימושי הלוואי היה אחד, והם נבחנו על פי ייעודו הרגיל והטבעי של הרכב (ראו ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844 (1988)). עם החקתו של תיקון מס' 8, נשתנה הדין, וראו בעניין זה את דבריו של הנשיא א' ברק ברע"א 8061/95 עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532, 568-569 (1996):
התוכן אשר יש לצקת לשימוש העיקרי ולשימוש הלוואי (או המשני) אינו התוכן שניתן לו לפני תיקון מס' 8. עלינו להתאים את מהותם של השימושים העיקריים ושימושי הלוואי לפרטי ההגדרה של הדיבור "שימוש" ולמבחן התעבורתי המונח ביסוד ההגדרה הבסיסית.