פסק דין
בתאריך 3.11.2012 הזמין התובע מהנתבעת, חברה העוסקת בייצור רהיטים, חדר שינה בעלות של 12,250 ₪. המיטה סופקה במהלך חודש דצמבר 2012. לטענתו, עוד במהלך הרכבת המיטה בדירתו, שם לב שארגז המצעים שסופק לו היה מצופה בצפוי דמוי עור בצבע לבן, במקום בצבע חום, כפי שהוזמן. יתרת המיטה מצופה כולה בצפוי בצבע חום.
בנוסף לחוסר ההתאמה בין הריפוד הכללי של המיטה לבין ריפוד ארגז המצעים, הבחין התובע בשני ליקויים נוספים:
בין מסגרת המיטה לבין ארגז המצעים, עליו מונח המזרן, קיים רווח של כ- 4.5 ס"מ. לטענת התובע, רווח זה גורם לתזוזה של המיטה בתוך המסגרת.
בנוסף, החלק העליון של המיטה משמיע חריקות ורעשים כאשר מרימים או מורידים אותו.
לטענת התובע, פנה אל הנתבעת פעמים רבות מספור, בדרישה לתקן את הליקויים, ובכל פעם הובטח לו כי הליקויים יתוקנו בתוך מספר ימים, אך ללא הועיל.
התובע פנה לקבלת הצעת מחיר לביצוע התיקונים הנדרשים במיטה, ועל פיה עלות תיקון הליקויים מסתכמת ב- 3,978 ₪.
הנתבעת זומנה כדין לדיון שנקבע ליום 24.4.13 אך לא הגישה כתב הגנה, ונציג מטעמה לא התייצב לדיון. משכך, ניתן פסק דין בהעדר הגנה והתייצבות.
מיד לאחר מכן, הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרה, בנימוק שנפלה טעות ברישום התאריך ביומן. הנתבעת לא הבהירה בבקשתה, מדוע לא הוגש כתב הגנה.
מכל מקום, בהחלטתי מיום 24.5.13 הוריתי על ביטול פסק הדין בכפוף להפקדת סך של 2,500 ₪.
טענות ההגנה של הנתבעת, כפי שפורטו בבקשה לביטול פסק הדין, היו כי חדר השינה שסופק לתובע היה זהה לזה שהוצג באולם התצוגה, וכי לנתבעת אין אפשרות לבנות מיטות במידות בהתאם להזמנה. למרות זאת, טענה הנתבעת כי תהיה מוכנה להחליף את הריפוד בתוך ארגז המצעים. ביחס לחריקות, נטען כי הובהר לתובע שנציג מטעם הנתבעת יגיע לתקן את החריקות, אך הנתבעת נתקלה בחוסר שיתוף פעולה מצד התובע לצורך תיאום מועד הגעה. אין בבקשה התייחסות לטענה בדבר הרווח הגדול שנוצר בין מסגרת המיטה לבין ארגז המצעים.
בטרם ניתנה החלטה בדבר ביטול פסק הדין, הועברה הבקשה לתגובת התובע. בתגובתו, טען התובע כי אין ממש בטענה שסירב לתיקון שהציעה הנתבעת, וכי הנתבעת התעלמה מכל פניותיו הן בכתב והן בעל פה. לתגובה צורף מכתבו של בא כח התובע, עו"ד איבגי, מיום 11.2.13 אשר נותר ללא מענה. הנתבעת התעלמה אף מפניותיה של המועצה הישראלית לצרכנות שנשלחו בתאריכים 3.4.13 ו- 21.4.13.
לתגובת התובע צורפו תמלילי הקלטות של חלק קטן מהשיחות הרבות שנערכו בינו לבין נציגי הנתבעת, מהן עולה כי דחו אותו בלך ושוב, וכי מעולם לא בקשו לתאם עמו מועד לתיקון הליקויים.
ביחס לטענה כי התובע הזמין מיטה שראה בתצוגה וקיבל מיטה זהה, השיב התובע כי אין כל ממש בטענה, שכן מדובר בדגם שלא היה קיים בתצוגה, ותוכנן על ידי נציג המכירות באולם התצוגה, לפי בקשת התובע. גם הטענה לפיה הנתבעת אינה יכולה לייצר מיטות לפי מידות מוזמנות אינה נכונה, שכן דווקא מדובר במיטה שהוזמנה על פי מידות.
במהלך הדיון לפני, ביקש מנהל הנתבעת, משה פיסו, לאפשר לה להחליף את בד הריפוד בארגז המצעים. פיסו חזר על הטענה לפיה ביקשו לתאם עם התובע מועד לתיקון החריקות במיטה, אך התובע ורעייתו לא רצו לקבל את השירות.
ביחס לרווח הקיים בין מסגרת המיטה לארגז המצעים, רווח של כ- 4.5 ס"מ, טען פיסו שרווח כאמור צריך להיות, על מנת למנוע חיכוך וקרע של העור לאחר זמן.
אין בידי לקבל את טענות הנתבעת. מנהל הנתבעת אישר שלא בדק את המיטה בבית התובע ולא ראה אותה מעולם, אך טען שהוא מכיר את הדגם. ספק בעיני אם אכן כך, שכן טען שמדובר בדגם מתצוגה הנמכר במידות סטנדרטיות, ולא כך היה.
מנהל הנתבעת לא הודה בקיומו של ליקוי, וניסה להסביר מדוע יש הכרח בקיומו של רווח בין מסגרת המיטה לארגז המצעים. הסבריו אינם מתקבלים על הדעת. עדותו היתה בלתי מהימנה בעיני. התמונות שהציג התובע מלמדות על פגם במיטה, שלא ניתן להצדיקו. טענה נוספת היתה בפיו של מנהל הנתבעת, והיא כי מאחר שהנתבעת מוכרת מיטות במחיר שווה לכל נפש, לא ניתן לצפות ממנה למיטות באיכות גבוהה, כמו זו של חברה אחרת בה מיטה עולה 40,000 ₪. מובן שטיעון זה אינו יכול להישמע, ואין בו אלא הודאה מצד הנתבעת.
עדותו של התובע מהימנה עלי לחלוטין. התרשמתי כי לא ביקש להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת, וכי עשה כל שביכולתו על מנת לגרום לה לפעול לתיקון הליקויים. הנתבעת התעלמה מכל פניותיו של התובע במפגיע. טענותיו של מנהל הנתבעת ביחס לניסיונות שנעשו על מנת לתאם עם התובע מועד לתיקון התגלו כחסרות כל שחר.
נוהגה של הנתבעת לזלזל בכל, המשיך גם כאשר לא ענתה לפנייתו של עו"ד מטעם התובע, וכאשר התעמלה מפניותיה של המועצה הישראלית לצרכנות. העובדה שלא הוגש כתב הגנה ולא היתה התייצבות מטעם הנתבעת לדיון הראשון אף היא מעידה על זלזול בהליך המשפטי.