פסק דין
תביעה כספית על סך 24,131 ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר, נגד הנתבעת, חברה המנהלת מוסך מורשה לכלי רכב מסוג מיצובישי, בכרמיאל.
התובע הינו מורשה מטעם אביו, נכה המרותק למיטתו, להחזיק ברכב מסוג מיצובישי הרשום על שם האב. התובע נושא בהוצאות הטיפול ברכב והחזקתו.
בתאריך 15.4.11 בשעות הערב, תודלק הרכב בתחנת דלק סונול ברמת הגולן, המצויה בבעלות חברת ספרינט מוטורס בע"מ. לאחר נסיעה קצרה, כבה מנוע הרכב, ולא ניתן היה להניעו מחדש.
למחרת היום, התקשר התובע אל מנהל הנתבעת, ג'וודאת אותו הוא מכיר מטיפולים קודמים במוסך הנתבעת, וזה העריך כי מקור התקלה בדלק. בעצת ג'וודאת נגרר הרכב אל מוסך הנתבעת.
במוסך הנתבעת, התחזקה ההערכה כי התקלה ארעה בשל ליקוי בדלק, ולפיכך נשאב דלק מהמיכל על מנת לשלוח אותו לבדיקה במעבדה. בינתיים, לטענת התובע, אמר לו ג'וודאת כי עליו לשכור שירותי שמאי לשם הערכת הנזק שנגרם למנוע, על מנת שיוכל לתבוע את עלות התיקון מהחברה בעלת תחנת הדלק. התובע שמע לעצתו של ג'וודאת התקשר אל סוכן הביטוח שלו, וזה המליץ לו על שמאי בשם כמיל מרזוק (להלן:"השמאי").
התובע העיד, כי בטרם החל תיקון הרכב, הגיע השמאי למוסך, ונפגש עמו ועם ג'וודאת. באותה פגישה אמר ג'וודאת כי עלות התיקון תסתכם, לכל היותר, ב- 12,000 ₪. סוכם שג'וודאת יתחיל בתיקון. זמן קצר לאחר מכן, נפגש התובע עם מנהל תחנת הדלק, וזה אמר לו שיתכן שניתן יהיה להגיע להסכמה בדבר פיצוי, ולפיכך הודיע התובע לשמאי שאין צורך בשלב זה בהכנת חוות דעת.
בסופו של יום, הסתכמה עלות התיקון ב- 37,800 ₪.
התובע העיד כי עלות התיקון והיקפו, התבררו לו רק כאשר הגיע לקבל את הרכב מהמוסך, לאחר תיקונו, וכי הופתע מאוד מעלות התיקון, אך בלית ברירה שילם את הסכום שנדרש ממנו, במלואו. התובע העיד כי בשום שלב לפני ביצוע התיקון לא התקשרו אליו נציגי הנתבעת ולא קיבלו ממנו אישור לתקן את הרכב בסכום זה. כאשר שאל כיצד הגיע התיקון לסכום כזה, נאמר לו שהתיקון נעשה לפי הנחיות המחשב, והוא האמין לג'וודאת. עוד העיד התובע, כי גם השמאי מטעמו לא נתן כל אישור לביצוע התיקון (ראו עדותו בעמודים 10-12 לפרוטוקול).
על מנת להיפרע מהחברה בעלת תחנת הדלק את הוצאות התיקון, הגיש התובע תביעה נגד חברת ספרינט מוטורס בע"מ בבית משפט השלום בקרית שמונה (תא"מ 35074-05-11). במסגרת בירור התביעה שם זומנו לעדות מטעם התובע השמאי וג'וודאת. בפסק דינו שניתן ביום 23.5.12 קבע בית המשפט (כב' השופטת אייזנברג) כי אמנם אירעה תקלה ברכב בשל ליקוי בדלק, אלא שלא הוכח קשר סיבתי בין הליקוי בדלק לבין התיקון כולו, בהיקף שבו בוצע, אשר כלל החלפת חלקים רבים שלא לצורך. בפסק הדין הסתמך בית המשפט על חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת שם, ד"ר רון, אשר קבע כי הדלק לא יכול היה לגרום לנזקים הנטענים. פרוטוקול הדיון, חוות הדעת ופסק הדין צורפו לכתב התביעה.
בטרם אמשיך, ראוי להזכיר מושכלות יסוד ביחס לקבילותן ומשקלן של ראיות שהוצגו בהליך קודם:
אין כל מניעה להציג פרוטוקול מהליך משפטי אחר, בהיותו "תעודה ציבורית" כמשמעה בפקודת הראיות, ולפיכך קביל כראייה (ע"א 197/67 רוזנר נ' שטרויגולד, פ"ד כ"א (2) 273, 275; ע"פ 135/50 היועץ המשפטי לממשלה נ' יצחק פרידמן פ"ד ה' 567, 575 ד'), יחד עם זאת, הלכה היא כי לשם קבלת תוכן האמור בפרוטוקול יש לאפשר חקירה נגדית עליו – אלא אם הוגש בהסכמה (בר"ע (ב"ש) 549/03 סולל בונה בע"מ נ' עזרא אברהם).
ב"כ הנתבעת אמנם לא התנגד להגשת הפרוטוקול והראיות שהוצגו בהליך הקודם, אשר צורפו לכתב התביעה בסדר דין מהיר, אך בהעדר הסכמה מפורשת, לא ניתן להסתמך על עדויות שנשמעו בהליך זה, ומשלא נשמעה בהליך שבפני עדותו של ג'וודאת לא ניתן להסתמך על חקירתו בבית המשפט בקרית שמונה. כך גם לא ניתן להסתמך על חוות דעתו של ד"ר רון, המומחה מטעם ספרינט מוטורס (הנתבעת שם).
בנוסף, ברור כי מסקנות שהסיק בית המשפט מהראיות ששמע, אינן יכולות להיות בסיס למסקנותיי בהליך זה שבפני, שכן: "צריך הדין להיחתך לפי דברי עדים שהעידו בפני אותו שופט ועל סמך המסקנות שאליהן הגיע הוא באותו משפט, ולא מישהו אחר – ואפילו יהא זה שופט אחר" (ראו: ע"א 158/53 ח- 1574 טננהולץ נגד פופלוביץ וכן ספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות", חלק שלישי עמ' 1145). בר"ע(ב"ש) 549/03 סולל בונה בע"מ נ' עזרא אברהם.
יחד עם זאת, ואחרי שנאמר כל האמור לעיל, אני סבורה כי פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת אייזנברג בבית משפט השלום בקרית שמונה, בתא"מ 35074-05-11 צריך היה לכל הפחות להשליך על הגנת הנתבעת בתיק זה, ולטעמי לא כך היה, כפי שאפרט בהמשך.
לטענת התובע, עם מתן פסק הדין, איבד אמון בנתבעת ומנהלה, והבין כי רומה. לטענתו פנה אל ג'וודאת וזה יעץ לו להגיש ערעור על פסק הדין. הערעור נמחק בהסכמת התובע, לאחר שבית המשפט שלערעור הביע דעתו ביחס לסיכויי קבלתו לאור העובדה שהוא מבוסס על מסקנות עובדתיות.
התובע הצהיר, בעדותו הראשית, כי לאחר שהבין כי רומה, פנה אל הנתבעת בבקשה לקבל לידיו את החלקים המקוריים ברכב, אשר הוחלפו, ולא נענה. כן פנה לקבלת הצעת מחיר ממוסך מורשה אחר, להחלפת מנוע בשלמותו, ונדהם לגלות כי החלפת מנוע בשלמותו עולה כ- 15,000 ₪. הצעת המחיר צורפה לכתב התביעה. לטענת התובע, אם החלפת מנוע בשלמותו עולה 15,000 ₪ לא יתכן שהחלפת חלקים מתוכו תעלה 37,850 ₪.
מטעם התובע העיד גם השמאי כמיל מרזוק.
עדותו של השמאי תמכה בעדות התובע במלואה. השמאי אישר את פגישת העבודה היחידה שהיתה לו עם התובע ועם ג'וודאת במוסך הנתבעת, והעיד כי ג'וודאת אמר שעלות התיקון תהיה בין 9,000 ל- 12,000 ₪ לכל היותר (בעמוד 16 לפרוטוקול). השמאי העיד כי על סמך הערכה זו נתן התובע לג'וודאת אישור להתחיל לעבוד. עוד העיד השמאי, כי אמר לג'וודאת שיעדכן אותו בכל התפתחות, על מנת שיתעד את הנזק. אולם בסופו של דבר, כאשר פנה אליו התובע בבקשה להשלים את חוות הדעת, בעצם הכין את חוות דעתו על סמך חשבון הטיפולים, מבלי שיכול היה לחוות דעתו ביחס לצורך בתיקון.
בהמשך, כאשר נשאל השמאי, שהינו בעל הסמכה למכונאות, האם לדעתו היה מקום להחליף את כל החלקים שהוחלפו ברכב, השיב כי ברכב הזה לא היה צורך להחליף חלקים ממערכת הדלק, כי החלקים שניזוקו היו במנוע ולא במערכת הדלק (ראו בעמוד 17 לפרוטוקול).