ז"י
בית הדין הצבאי המחוזי ז"י
|
262-15
12/10/2015
|
בפני השופטים:
1. סא"ל מאיה גולדשמידט - אב"ד
2. סרן בן מימון
3. סרן מיכאל פריי
|
| - נגד - |
המאשים:
התובע הצבאי
עו"ד סרן אנדווק בידגלי כלב
|
הנאשמת:
רב"ט ש.י
עו"ד רס"ן מירב הרשקוביץ יצחקי
|
| הכרעת דין וגזר דין |
הכרעת - דין
על פי הודאתה, מורשעת הנאשמת בעבירה של גניבה מחייל, לפי סעיף 84 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו – 1955, בהתאם לכתב האישום המתוקן ולפרטים הנוספים.
ניתנה היום, 12/10/15, כ"ט תשרי תשע"ו, והודעה בפומבי ובמעמד הצדדים.
____(_-_)______ ____(_-_)____ ____(_-_)____
שופט אב"ד שופט
גזר – דין
הנאשמת, רב"ט ש.י, הורשעה על פי הודאתה בעבירת של גניבה מחייל.
מכתב האישום המתוקן והפרטים הנוספים עלה כי במהלך תורנות אבטחת ישובים בה השתתפה הנאשמת בחודש ספטמבר 2014, לאחר שחיפשה לבקשת קצין במקום, סרן מ.ר (להלן: המתלונן) את החוגרון שלו שנפל, עם מציאתו, צילמה באמצעות הטלפון הסלולארי שלה את פרטי כרטיס האשראי של המתלונן והחזירה לו את החוגרון. בחודש שלאחר מכן השתמשה הנאשמת בפרטי כרטיס האשראי על מנת לבצע 12 עסקאות טלפוניות בסכומים משתנים מול בתי עסק שונים לממכר מזון, קוסמטיקה וכיוצא בזאת. בסך הכל ביצעה הנאשמת עסקאות בסכום של 2840 ₪.
ביום 04/11/2014 התקבלה הודעת המתלונן בדבר חשד לשימוש בכרטיס האשראי שלו על ידי הנאשמת. בחקירתה הודתה המתלוננת במיוחס לה בכתב האישום.
הנאשמת שירתה בצה"ל כפקידה במועדים שבין מרץ 2013 ועד פברואר 2015, אז השלימה שירות מלא ופוטרה משירות. לחובתה נרשמו מספר עבירות משמעתיות. כתב האישום המקורי הוגש בשיהוי ניכר, בשלהי אוגוסט 2015 והנאשמת הודתה היום במיוחס לה, בהזדמנות הראשונה והביעה את חרטתה על המעשה.
הוצג בפנינו הסדר טיעון, אשר נמסר כי הוא מקובל גם על המתלונן, במסגרתו התבקשנו לגזור על הנאשמת עונש הצופה בעיקרו פני עתיד, בנוסף להטלת קנס ופיצויים. במסגרת הסדר הטיעון ביקשו הצדדים להתחשב בזמן הרב שחלף מאז המעשים, בכך שכתב האישום הוגש בשיהויי ולאחר שהנאשמת כאמור סיימה את שירותה הצבאי וכן בהודאתה באשמה תוך חיסכון בזמן שיפוטי והבעת חרטה. צוין עוד כי הנאשמת עתידה בקרוב לנסוע לחו"ל על מנת להינשא לבן זוגה.
העבירה בה הורשעה הנאשמת היא עבירה מכוערת שיש בה כדי לפגוע באמון שחייב לשרור בין חיילים המשרתים יחדיו. עם זאת, סברנו כי לאור שיקולי הקולא שפורטו לעיל, בשים לב לשיהוי, להודאת הנאשמת כבר בחקירתה והפנמת העבירה ולנסיבותיה האישיות, הרי שיש מקום לכבד את הסדר הטיעון המוצע.