זריהן נ' בלומנטל

פסק דין

ראשיתה של התובענה דנן בשני שיקים המשוכים מחשבונו של הנתבע לפקודת התובע ע"ס 1,250 ש"ח כל אחד ואשר זמני פירעונם הינם 5.2.07 ו- 5.4.07.

שני השיקים הופקדו ע"י התובע בבנק לצורך פירעונם ולא כובדו ע"י הבנק מסיבת "נ.ה.ב.".

התובע הגיש השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל והנתבע הגיש התנגדות לביצועם של השיקים.

בהתנגדותו טען הנתבע, כדלקמן:

התובע, אשר עיסוקו במתן הלוואות, נתן לנתבע מספר הלוואות במהלך השנים:

בחודש נובמבר 2002 קיבל הנתבע מן התובע הלוואה ע"ס 12,000 ₪, כאשר סוכם בין הצדדים כי הנתבע יחזיר ההלוואה ב-24 תשלומים ע"ס 1,550 ₪ כל אחד.

בחודש נובמבר 2002 קיבל הנתבע מן התובע הלוואה נוספת ע"ס 4,500 ₪, כאשר סוכם בין הצדדים כי הנתבע יחזירה ב-36 תשלומים ע"ס 600 ₪ כל אחד.

בנובמבר 2006 קיבל הנתבע הלוואה נוספת מן התובע ע"ס 3,000 ₪, כאשר סוכם כי הנתבע יחזיר ההלוואה ב-12 תשלומים ע"ס 650 ₪ כל אחד.

הנתבע טען, כי שילם במהלך התקופה את תשלומי החזרי ההלוואות, אך בשלב מסוים הבין כי הריבית שנגבתה ממנו בגין ההלוואות חורגת מן הריבית המותרת על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 ועל כן, הפסיק לשלם.

לפי טענת הנתבע, השיקים נשוא התיק דנן הינם חלק מסדרת שיקים ע"ס 1,250 ₪ כל אחד, אשר מסר לידי התובע. הסכום הנקוב בכל שיק ושיק מורכב מסך 650 ₪ שהינו החזר ההלוואה האמורה בסע' 4.3 ומסך 600 ₪ בגין פיגור בתשלומי ההלוואות הקודמות.

הנתבע טען, כי בגין ההלוואות הנ"ל לא נערכו הסכמים בכתב וכן הריבית אשר סוכמה במסגרתם חורגת מן הריבית המותרת על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות ועל כן, על בית המשפט לבטל ההסכמים ולקבוע כי הוא חייב לשלם את סכום ההלוואה בלבד.

ביום 14.2.12 התקיים דיון בהתנגדות הנתבע, בתומו ניתנה לנתבע רשות להתגונן בפני התביעה. בתום אותו דיון הוריתי לצדדים להגיש תצהירי עדויות ראשיות והתיק נקבע לישיבת הוכחות.

בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעם הנתבע, חזר הנתבע על גרסתו כאמור לעיל.

הנתבע צירף לתצהירו מסמך בכתב ידו בו מפורטים התשלומים אשר שילם לתובע במהלך השנים בגין שתי ההלוואות שנטל מן התובע בשנת 2002. עיון במסמך מעלה, כי התשלומים המפורטים בו מגלמים ריביות גבוהות מאוד בהן חויב הנתבע בגין שתי ההלוואות.

בתצהירו, התייחס הנתבע למסמך שתאריכו 10.11.06, עליו נחקר בדיון מיום 14.2.12. כותרתו של המסמך הינה "אישור קבלת הלוואה". במסמך זה מאשר הנתבע כי קיבל מן התובע הלוואה בסך 12,000 ₪ (להלן ייקרא מסמך זה: "האישור").

הנתבע אישר כי חתימתו מתנוססת על גבי המסמך. ברם- הסביר, כי הוחתם על המסמך כאשר הסכום והתאריך במסמך אינם מופיעים בו וכי הסכום והתאריך הוספו בשלב מאוחר יותר ואינם תואמים את הסכם ההלוואה, שכן בפועל קיבל הלוואה בסך 3,000 ₪ בלבד.

הנתבע הדגיש, כי כלל לא ביקר במשרד התובע בתאריך 10.11.06 אלא בתאריך 5.11.06 וכי העובדה כי על גבי האישור מופיע תאריך המאוחר לתאריך ביקורו במשרד התובע, היא הנותנת כי הפרטים מולאו במסמך בשלב מאוחר יותר.

הנתבע ציין עוד, כי העובדה כי השיקים הוגשו לביצוע שנתיים לאחר שלא כובדו ע"י הבנק אומרת דרשני ומשמעה כי התובע פעל בחוסר תום לב.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם שותפו- אלי זריהן במסגרתו נטען, כי ביום 10.11.06 קיבל הנתבע הלוואה בסך 12,000 ₪, אותה התחייב הנתבע להחזיר ב-12 תשלומים ע"ס 1,250 ₪ כל אחד, וכי הנתבע אישר זאת בחתימתו על גבי האישור.