זריהן ואח' נ' שטרית

פסק דין

1.זוהי תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכבה של התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 04.06.09.

2.לטענת התובעת, רכב הנתבעים שהיה נהוג ע"י גב' שטרית ענת, יצא מחנייה ופגע ברכב התובעת בחלקו האחורי.

3.לתמיכה בגרסתה צירפה התובעת תצלומי נזק וחוות דעת של שמאי שהעריך את הנזק לרכב בסך של 4,732 ₪. ובנוסף היא נשאה בשכ"ט השמאי בסך של 550 ₪.

4.בכתב הגנתם, טוענים הנתבעים כי רכב התובעת נכנס לחנייה תוך שהוא חונה חניה אסורה, כאשר מחצית הרכב על הכביש ומחצית על המדרכה. במועד התאונה לא הבחינה נהגת רכב הנתבעים שרכב התובעת נכנס וחונה, נסעה לאחור ואגב כך "נשקה" לרכב התובעת. לשיטת הנתבעים, מדובר בנגיעה קלה ביותר שלא היסבה נזק למי מהמכוניות המעורבות.

5.בדיון שהתקיים בפניי העידו התובעת ונהגת רכב הנתבעים וכל אחת מהן הדגימה, לפי גרסתה, את אופן התרחשות התאונה. בעדותה בפניי הודתה נהגת רכב הנתבעים, כי בעת שניסתה לתמרן את יציאת רכבה מהחניה בנסיעה לאחור, היא פגעה קלות ברכב התובעת. נהגת רכב הנתבעים הדגישה, כי לא נגרם כל נזק לרכב התובעת עקב התאונה. עוד הוצגו לעיוני תמונות צבעוניות של רכב התובעת שצילמה נהגת רכב הנתבעים מיד לאחר התרחשות התאונה (נ/1, נ/2). התובעת אישרה בעדותה, כי התמונות משקפות את מיקום רכב התובעת במועד התאונה והנזק ברכבה כפי שארע בתאונה (עמוד 1, שורות 21-24).

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, שקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שבחנתי את שלל הראיות שהוגשו לתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. ואפרט:

7.אין מחלוקת בין הצדדים, כי רכב התובעת נפגע כתוצאה מנסיעה לאחור של רכב הנתבעים. עם זאת, ראיתי לייחס לתובעת את עיקר האשמה להתרחשות התאונה, בשל האופן שבו החנתה את רכבה במועד התאונה. התובעת חנתה במקום חניה אסור, כאשר חלק גדול מהרכב עמד על המדרכה, כפי שהדבר עולה ברורות מהתמונה נ/1. יובהר, כי התובעת בעצמה הודתה, כי האופן שבו חנתה בזמן התאונה לא היה ראוי (עמוד 1, שורות 27-28).

8.באשר לנזק: כאמור התאונה ארעה ביום 04.06.09 בעוד שרכב התובעת נבדק ע"י שמאי בתאריך 06.07.09, דהיינו כעבור 33 ימים מיום התאונה. מהשוואת התמונות שצולמו ע"י השמאי במועד בדיקת הרכב (נ/3) לבין התמונות שצילמה נהגת רכב הנתבעים במועד התאונה רואים פער מבחינת היקף הנזקים ואופיים. כך למשל, בתמונות נ/3 ניתן להבחין בשבר בטמבון האחורי של רכב התובעת. דא עקא, עיון בתמונות נ/1 ו- נ/2 שצילמה נהגת רכב הנתבעים אין כל שבר בטמבון האחורי. מכאן, אני למדה כי חלק מהנזקים המתוארים בחוות דעת השמאי מטעם התובעת אינם קשורים לתאונה נשוא התובענה. התובעת בעצמה הודתה, כי רכבה היה מעורב בתאונות קודמות (עמוד 2, שורות 7-8 ושורות 17-20) וכי התאונה דנן "החריפה" נזק שהיה כבר קיים ברכב (עמוד 3, שורות 1-2).ברם, התובעת לא יכלה למסור עדות ברורה אודות הנזק שהתרחש עקב התאונה דנא או לאבחן בין הנזק שהתרחש בתאונה הנדונה לבין הנזקים הקודמים. גם חוות הדעת השמאית שהגישה התובעת מטעמה לא הפרידה בין הנזק הקודם לבין הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה ובגדרה נעשתה הערכה לכלל הנזקים ללא אבחנה, כאמור.

9.בנסיבות אלו, משלא הצליחה התובעת להוכיח את היקף הנזק שארע לרכבה בעקבות התאונה, ובהתחשב בסוגיית האחריות, כאמור לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה.

10.בנסיבות העניין, לאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.

11.ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום.

12.המזכירות תשלח העתקים לצדדים.

ניתן היום, כ"א אב תש"ע, 01 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.