זרו נ' פנחס ואח'

החלטה

בפני בקשת התובע להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת רשמת בית הדין, הרשמת גרשון יזרעאלי, מיום 24.10.2011 במסגרתה הושתו על התובע הוצאות בסך 750 ₪.

תמצית העובדות הצריכות להכרעה בבקשה הן אלה:

ביום 15.9.2010 הגיש הנתבע 1, מר פנחס, בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו אם תדחה התביעה. בו ביום ניתנה החלטת הרשמת ולפיה נדרש התובע להגיב לה.

ביום 3.10.2011 ביקש התובע כי המועד להגשת תגובתו לבקשה האמורה יוארך אולם הבקשה נדחתה משנקבע כי אינה מפורטת דיה.

התובע הגיש בקשה חוזרת להארכת מועד וזו התקבלה ביום 9.10.2011 ונקבע כי המועד להגשת התגובה מוארך ב – 10 ימים וכי לא יינתנו אורכות נוספות.

ביום 23.10.2011 עתר הנתבע 1 למתן החלטה בבקשה להפקדת ערובה.

ביום 24.10.2011 קבעה הרשמת כהאי לישנא: "לתגובת התובע בתוך 24 שעות. ללא קשר לתוצאות הבקשה, התובע ישא בשכ"ט עו"ד הנתבע בגין אי מילוי החלטות בית הדין והצורך בבקשות חוזרות, בסך 750 ₪ בצירוף מע"מ כדין".

ביום 25.10.2011 התקבלה בבית הדין תגובת התובע לבקשה להפקדת ערובה וכן בקשה לביטול החלטת הרשמת בדבר חיובו בהוצאות. בו ביום קבעה הרשמת כי העניין ידון במסגרת ישיבתו המקדמית של בית הדין ביום 7.11.2011.

ביום 27.10.2011 הגיש התובע במזכירות בית הדין ערעור על החלטת הרשמת מיום 24.10.2011 וקיבל עותק עליו חותמת בית הדין. במועד הגשת הערעור לא שולמה האגרה בגינו.

ביום 27.12.2011 עתר התובע למתן החלטה בערעור.

בהחלטתי מיום 29.12.2011 קבעתי כי מרישומי בית הדין עולה כי לא נפתח תיק ערעור וזאת נוכח אי תשלום האגרה בגינו ועל כן אין עוד מקום להמשך בירור העניין. או אז הוגשה הבקשה דנא.

לשם שלמות הדברים נציין כי ביום 7.11.2011 דחתה הרשמת את הבקשה לביטול הוצאות המשפט תוך שקבעה, בין היתר, כי הושתו בשל הארכת ההליך שלא לצורך.

הטענות בבקשה

3. במסגרת הבקשה שבפנינו טוען התובע כי בעת מסירת כתב הערעור למזכירות, בתוך המועד הקבוע בדין להגשתו, נמסר לשליח מטעמו עותק עם חותמת "נתקבל". כן נאמר לשליח כי שובר לתשלום האגרה בגינו יישלח למשרדי בא כוחו, כפי שלא אחת נוהגת המזכירות, אולם השובר לא נשלח. מחמת שגגה משרדית לא הבחין בא כוחו בדבר ועל כן אתר למתן החלטה בערעור. בהזדמנות הראשונה שלאחר היוודע כי לא נפתח תיק ערעור פנה בבקשה דנא. לטענת התובע השתלשלות העניינים האמורה עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד.

4. הנתבע 1 מתנגד לבקשה מנימוקים אלה: המדובר בנסיונות חוזרים ונשנים של התובע "לשפר עמדות" ולכך אין ליתן יד; הבקשה אינה נתמכת בתצהיר; התובע מיוצג ועל כן ידע כי עליו לשלם אגרה כדין; סיכויי הערעור לגופם נמוכים.

5. לאחר עיון בכלל החומר שהונח בפני באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה דחיה.

6. על פי תקנות 2(ג) ו 2(ד) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח – 2008 תשלום אגרה, מקום בו לא התקבל פטור לתשלומה מהווה תנאי לפתיחת ההליך והיזקקות לו לגופו. אשר על כן, אין בית הדין נדרש להליך שלא שולמה בגינו אגרה ומועד תשלום האגרה נחשב כיום הגשת הערעור. בהתאם לתקנה 77 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 ערעור על החלטה אחרת של רשם צריך שיוגש לבית הדין האזורי, תוך שבעה ימים מיום מתן ההחלטה אם ניתנה בפני המערער כבעניננו, לפיכך הערעור הוגש באיחור.

7. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה מוסמך בית הדין להאריך את המועד להגשת הערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו". כידוע, "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא (ראה: עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ (23.5.2005).

8. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ובפרט בתצהיר השליח ועל כן אין בידי לקבוע האם אכן נמסר לשליח כי שובר לתשלום אגרה ישלח בהמשך אם לאו. מכל מקום ואף אם אניח כי זה הוא מצב הדברים בפועל, הרי שלא ברור מדוע המתין התובע בעניין זה כחודשיים ימים – זמן בלתי סביר בכל קנה מידה – מה גם שידע כי הכרעה בערעור עשויה ליתר את הבקשה לביטול ההחלטה שנקבעה לדיון בפני הרשמת ביום 7.11.2011 (ולחילופין את הערעור לגופו). בהקשר זה אוסיף כי יכול ותותר הארכת מועד על אף קיומה של "טעות משרדית", אולם זאת רק "כאשר מדובר בטעות שאינה מובנת מאליה ושאינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית" (עא 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט, פ"ד נה(2) 904, 909). בעניינו אי הגעת שובר לתשלום אגרת הערעור במשרדי בא כוח התובע הוא עניין שבנקל ניתן היה לברר וצריך היה לברר. לא הוכח כי נסיבה חיצונית שלא הייתה בשליטת התובע או בא כוחו מנעה ברור זה, מה גם שניתן בנקל להעשות בשיחת טלפון למרכז המידע או בעיון במערכת נט המשפט.