זקס נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1. התובע הגיש תביעה לדמי פגיעה שבה ביקש להכיר באירוע המוחי ממנו הוא סבל ביום 20.17.11 כפגיעה בעבודה.

2.התובע, יליד 1953, רופא מומחה בתחום אף אוזן גרון, מנהל מחלקת א.א.ג. במרפאה מקצועית בנתניה ובמרפאת שרונים, מנהל יחידת א.א.ג. בבית החולים לניאדו, מקבל מטופלים כרופא עצמאי בימים א'-ה' ברמת פולג, מרפאה ברחוב רמז בנתניה ובפרדסיה. כמו כן התובע מבצע ניתוחים ב"מדיקל סנטר" בהרצליה פעם עד פעמיים בחודש.

לטענת התובע ביום 20.7.11 הוא נאלץ לעבוד במרפאה תחת לחץ, שכן באותה תקופה הייתה שביתת רופאים בבתי החולים. עקב הלחץ, ביקש התובע מהמזכירה להודיע כי הוא יקבל אך ורק מטופלים שהזמינו תור. אחד המטופלים הגיע למרפאה ללא תור ואימו עמדה על קבלת טיפול באותו יום, למרות שלא מדובר היה במקרה דחוף. האם ובנה ניהלו עם התובע במשך דקות ארוכות ויכוח קולני סוער, אשר גרם לתובע לכעס חריג ויוצא דופן. לאחר הוויכוח נכנס התובע לחדר האחות, סיפר לעמיתיו הרופאים במרפאה על דבר הוויכוח, והרגיש שהוא אינו מסוגל לדבר כראוי. הרופאים הבחינו במצוקת התובע אך כשהדיבור חזר לתיקונו הוא המשיך בעבודה. בערב שיתף את אשתו במה שאירע לו.

למחרת -21.7.11 - הרגיש שוב התובע כי קיים שיבוש בדיבור שלו, פנה לרופא המשפחה שהפנה אותו לחדר מיון בבית החולים. בבית החולים עלה חשד כי התובע לקה באירוע מוחי שהחל ביום 20.7.11 ואושפז 4 ימים בטיפול נמרץ. במהלך האשפוז בוצעה לתובע בדיקתCT שהדגימה ממצאים המתאימים לאוטם מוחי.

לטענת התובע האירוע המוחי ממנו הוא סבל נגרם כתוצאה מאירוע חריג בעבודתו ולכן יש להכיר בו כפגיעה בעבודה.

3. הנתבע טען בכתב ההגנה כי תנאי עבודת הרופאים במרפאות והלחצים בהם הם נתונים הם בבחינת ידיעת הכלל וכי התיאור של יום האירוע שנוי במחלוקת. הרופאים במרפאה שבה עובד התובע מסרו בחקירה כי המטופלים נוהגים להפעיל לחצים על הרופאים וכי יש ויכוחים במרפאות במהלך ימי פעילות המרפאה.

התובע לא ציין בעת אשפוזו כי עבר אירוע חריג של התרגזות בעבודה.

על כן טען הנתבע כי לא אירעה לתובע תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995. כן טען הנתבע שמחלת התובע הופיעה על רקע מצבו הבריאותי הקונסטיטוציונלי וכי השפעת העבודה על מחלת התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

4. ראיות שנשמעו בדיון

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו. כמו כן הוגש תצהיר עדות ראשית של אשת התובע, גב' צביה זקס, והוגשה הודעה שנגבתה מהתובע על ידי חוקר המוסד.

בנוסף הוגשו הודעות שנגבו משני הרופאים אשר עובדים במרפאה שבה עובד התובע ושהיו עדים לאירוע הנטען: ד"ר אדי הוכברגר וד"ר אברהם פרנקל, שגם העידו לפנינו.

לאחר שמיעת העדויות ביקשה ב"כ הנתבע שיינתן צו לשירותי בריאות כללית, מרפאה מקצועית נתניה, להמציא לבית הדין רשימה עם מספר מטופלים שהתקבלו בפועל על ידי התובע בימי רביעי בתקופה שבין 1.5.11 עד 21.7.11.

5. האם היה אירוע חריג בעבודת התובע ביום 20.7.11

אמות המידה להכרה באירוע מוחי כבתאונת עבודה דומות לאלה שבאוטם שריר הלב. תנאי בל יעבור להכרה באירוע כתאונה הוא שהגורם לאירוע המוחי היה "אירוע חריג" (עב"ל 465/97 זאב און – המוסד, דב"ע נו0-11 נורית חזאם – המוסד, פד"ע לו 75).

התובע תיאר בתצהירו את מה שהתרחש ביום האירוע הנטען, יום רביעי 20.7.11:

"4. "ביום רביעי ה - 20.7.11, היה יום עמוס במיוחד במרפאה בקופת החולים וזאת בין היתר עקב שביתת הרופאים ואי קבלת קהל במרפאות חוץ בבתי חולים, משכך נוצר עומס משמעותי במרפאה.

וזאת בנוסף לעבודה, כי המדובר בעונה עמוסה עונת הים והאלרגיות.

5. עקב העומס הרב, עד השעה 11:30 לערך, הספקתי לקבל כ - 50 חולים אשר חלקם היו קצרי רוח.

6. לאחר מכן, ולאור העומס המצטבר, ביקשתי כי המטופלים אשר לא הזמינו תור מבעוד מועד יפנו למרפאות אחרות שכן לא אוכל לקבלם.