החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) מיום 30.4.2013 בתיק תא"ק 60570-10-10, בה נדחתה בקשת המבקשת למחיקת התביעה וכן נדחו חלקים מבקשתה בנוגע למתן הוראות ביחס להליכים המקדמיים בין הצדדים.
המשיב (להלן: "הבנק") הגיש תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת בשל יתרת חובה בחשבונה המנוהל בבנק (להלן: "החשבון") בסך 361,565 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, בתוספת ריבית בשיעור הריבית החריגה הנהוגה בבנק בסך 17.75% לשנה מצטברת בכל שלושה חודשים. כן תאר כתב התביעה הלוואות שלקחה המבקשת מהבנק אשר לא עמדה בהחזר התשלומים בגינן – האחת בסך 25,000 ₪ והאחרת בסך 120,000 ₪.
המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן, בה טענה כי הבנק עשה פעולות בחשבון, אשר היה רשום על שמה בלבד, בקשר לחשבונות אחרים המנוהלים על שם בעלה של המבקשת וחברה בבעלותו. לטענת המבקשת, הפעולות האמורות נעשו שלא בהסכמתה או בידיעתה. ביחס להלוואות נטען כי ההלוואה הראשונה מעולם לא אושרה על ידי המבקשת, ואילו השנייה הינה תוצר של התניית שירות בשירות מצד הבנק, וללא כל היגיון כלכלי, לאור קיומו של פיקדון בסך 300,000 ₪ אשר היה יכול לשמש לכיסוי יתרת החובה. המבקשת הוסיפה וטענה כי שטר משכון שמילאה בקשר להלוואה אחרת שלקחה לצורך רכישת רכב כלל, ללא שהייתה מודעת לכך, גם תנאים נוספים המאפשרים שימוש בו כבטוחה להלוואות אחרות. לבסוף טענה המבקשת, כי הבנק סירב להמציא לה את כל המסמכים הרלוונטיים אשר ביקשה ממנו לצורך הכנת חוות דעת פיננסית מטעמה לשם תמיכה בטענותיה, וכי אלו שבחר לגלות הינם רק המסמכים התומכים בעמדתו של הבנק.
ביום 14.9.2011 קיבל בית משפט קמא (כב' הרשם בן שלו) את הבקשה למתן רשות להתגונן במלואה, כאשר הטעם העיקרי לכך היה הימנעות הבנק מהמצאת מסמכים שעשויים להיות רלוונטיים ולתמוך בטענותיה של המבקשת, וזאת בשעה שהמצאת המסמכים איננה כרוכה במאמץ בלתי מידתי בהשגתם, בייחוד כאשר ההנחה היא כי המסמכים מצויים בחזקתו.
ביום 18.12.12 נתן בית משפט קמא (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) צו הדדי לגילוי מסמכים וצו המורה על מענה על שאלונים. כמו כן הורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית לאחר השלמת ההליכים המקדמיים. למחרת היום שלח בא כוח המשיב לבא כוח המבקשת תצהיר גילוי מסמכים מטעמו. המבקשת מצדה טענה כי התצהיר האמור הינו כוללני ביותר וסתום, אינו מגלה דבר והוא למעשה בבחינת "אות מתה". כן טענה המבקשת כי המשיב מסרב באופן גורף לענות על השאלון ועל הדרישה להודות בעובדות שנשלחו לו, וכן איננו נענה לדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים, לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). לאור האמור הגישה המבקשת בקשה לבית משפט קמא למחיקת התביעה ולחלופין למתן הוראות. המשיב בתגובתו לבקשה טען כי התצהיר שהעביר למבקשת הינו מספק וערוך כדין, כי המבקשת מנסה לעשות "מסע דיג" בכדי להעלות טענות הגנה חדשות, וכן כי המדובר בניסיון להרחבת חזית, שאין להסכים לו ובייחוד שעה שהמשיב כבר הגיש את ראיותיו בסברו שההליכים המקדמיים הושלמו זה מכבר. כן טען המשיב ל"גרירת רגליים" מצד המבקשת ולניסיון להאריך את ההליך עד אין קץ.
ביום 30.4.2013 דחה בית המשפט את הבקשה למחיקת התביעה, לנוכח השלב המאוחר בו ביקשה המבקשת לראשונה לקיים את ההליכים המקדמיים. במקביל הורה בית המשפט למשיב להשיב על השאלון שנשלח לו, וכי ככל שיתברר בגמר שמיעת הראיות כי המדובר בהכבדה שלא לצורך יישקל הדבר בפסיקת ההוצאות. לעניין גילוי המסמכים, קבע בית המשפט כי:
"משהוגש תצהיר גילוי מסמכים על ידי התובע ולפיו התאפשר עיון במסמכי הבנק, איני מורה על גילוי נוסף והרשות בידי הנתבעת לחקור את נציג התובע בישיבת ההוכחות על ניהול החשבון".
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בכל הנוגע לחלק ההחלטה שעניינו גילוי המסמכים הספציפיים. לטענת המבקשת, הבנק עומד בסירובו לגלות מסמכים ספציפיים שדרשה ממנו המבקשת לגלות, הן בהליך בקשת הרשות להתגונן והן במסגרת ההליכים המקדמיים בתביעה עצמה. כך למשל, מציינת המבקשת כי הבנק גילה את דפי החשבון באופן סלקטיבי ורק עד לתאריך 4.9.2011, כשנה לפני מועד הגשת התביעה. המבקשת טוענת כי פערי המידע הדרמטיים בין הצדדים מביאים לכך כי אין כל אפשרות מעשית לבירור התביעה בדרך הוגנת ולהגעה לחקר האמת ללא גילוי מלא של המסמכים, ובכך ייווצר עיוות דין חמור כלפי המבקשת, באופן המצדיק מתן רשות ערעור. המבקשת אף מפנה לעובדת היות הבנק תאגיד הנותן שירות ללקוחות רבים ומעורב לעיתים בהליכים משפטיים מולם, ואשר נהנה באופן תדיר בשל עיסוקו מפער גדול במידע אל מול הצד שכנגד. לפיכך קיים לשיטת המבקשת גם אינטרס ציבורי בקבלת הבקשה. לגוף העניין חוזרת המבקשת על טיעוניה בפני בית משפט קמא, תוך הדגשת החשיבות שניתנה בפסיקה להליך הגילוי ובעיקרון המשחק "בקלפים גלויים".
הבנק משיב לטענות המבקשת וטוען כי דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מגלה כל עילה. הבנק מפנה להתנהלותה של המבקשת, ולכך שלא עמדה בלוחות הזמנים שהותוו על ידי בית המשפט. הוא חוזר על טענותיו בכל הנוגע לחוסר תום ליבה של המבקשת, לניסיונותיה להרחבת חזית ולעובדה שכבר הגיש את ראיותיו. בנוסף מעלה הבנק טענת סף, לפיה אין להידרש לבקשת רשות ערעור לאור הקבוע בסעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: "הצו"), אשר קובע כי: "לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן.... החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת החיסיון". לטענת הבנק, החלטת בית משפט קמא לא ניתנה לגופה, אלא בשל אי עמידתה של המבקשת במועדים שניתנו לה, ולפיכך אין לראותה כהחלטה בקשר לגילויו או אי גילויו של מסמך פלוני או עיון בו.
מלכתחילה נקבעה הבקשה לדיון. עם זאת מאחר ומועד הדיון נדחה לבקשת הצדדים והבנק כבר הגיש את תגובתו ובין הטענות שהעלה גם החשש מ"משיכת הזמן", מצאתי לנכון שלא להמתין עד למועד הדיון ולדון בבקשה כבר עתה בכדי לאפשר קידום ההליך ללא המתנה נוספת של כחודש ימים.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי לא ייפגעו זכויות בעלי הדין אם אדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה וזאת בהתאם לסמכות המסורה לי בתקנה 410 לתקנות. דין הערעור להתקבל כמפורט להלן.
עיון בבקשה שהגישה המבקשת לבית משפט קמא מעלה, כי על אף שכותרתה של זו הינה בקשה למחיקת התביעה ולמתן הוראות, הרי שבקשה זו כוללת בתוכה גם בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים ולמענה על שאלון. (ראו סעיפים 6-18 לבקשה, וכן סעיפים 28-33). בעוד שבית משפט קמא דחה את הבקשה למחיקת התביעה וקיבל את הבקשה למתן צו למענה על שאלון, עיון בהחלטתו של בית המשפט מעלה כי לא ניתנה החלטה בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים, ודומה כי בית המשפט סבר שדי בכך שניתן תצהיר גילוי המסמכים הכללי.
הפסיקה עמדה לא אחת על החשיבות שביסוד הליכי גילוי מסמכים ועיון בהם, הן לצורך חתירה לחקר האמת והן כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית. נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם היא גילוי ועיון מרביים, על מנת לאפשר למשפט להתנהל ב"קלפים פתוחים" (רע"א 2534/02 יהודה שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו (5) 193, 195 (2002) (להלן: "שמשון"), רע"א 290/13 עיריית קלנסווה נ' חברת ביצורית בע"מ, פסקה 9 והאסמכתאות שם (26.5.13) (להלן: "ביצורית")). הליך זה בנוי, כפי שנקבע, משני נדבכים – הראשון הינו צו לגילוי מסמכים כללי או ספציפי, ולאחר מכן צו לעיון במסמכים שנכללו בתצהירי הגילוי.
אשר לגילוי מסמכים, מבחינות התקנות בין חובתו הבסיסית של צד לתת תצהיר גילוי מסמכים שבו הוא מפרט "מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה" (תקנה 112 לתקנות) לבין מתן צו לגילוי מסמך פלוני – שבו יכול אחד מבעלי הדין לבקש מבעל הדין שכנגד כי יגלה "בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה – מתי יצא ממנה ומה היה עליו" (תקנה 113 לתקנות), בתנאי שמסמך זה הינו רלוונטי לתובענה (שמשון, 196-197). בקשה וצו לגילוי מסמך פלוני יכולים להינתן אם ניתן תצהיר גילוי מסמכים והמסמכים האמורים אינם כלולים בו ואף אם לא ניתן תצהיר גילוי מסמכים כלל (ר' שמשון, 196, יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית),437-438 (1995)).
מכאן שאין בהכרח קשר בין מתן תצהיר גילוי מסמכים על ידי הבנק לבין הדרישה לגילוי מסמך פלוני שהועברה אליו על ידי המבקשת ואין בכך שניתן תצהיר גילוי מסמכים כדי לייתר את הדיון בבקשה לגילוי מסמך פלוני או להותיר את העיסוק בה לשלב ההוכחות.
לא מצאתי ממש בטענת הבנק כי הצו חל על הבקשה שלפני. בחינת סיווגה של הבקשה נעשה על פי תוכנה ומהותה, ולא על בסיס מלבושה החיצוני והכותרת אותו היא נושאת בלבד (רע"א 9162/12 מוע'ין דאוד ח'ורי נ' הקסטודיה די טרה סנטה, פסקה 6 (3.6.13) (להלן: "ח'ורי"), רע"א 1395/12 שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא בע"מ נ' עו"ד ברוך טולדנו, פסקה 6 (21.3.12) (להלן: "שחף")). הוראת הצו אינה חלה על בקשה לגילוי מסמכים ספציפי, מהטעם שהכרעה בבקשה זו עשויה להשפיע באופן מהותי על המשך הדיון בתיק (לדיון בהבדל שבין הליך זה לבין הליך גילוי מסמכים כללי לעניין מתן רשות ערעור, ראו ח'ורי, פסקה 6, וכן שחף, פסקאות 4-5)).
לפיכך, החלטתו של בית משפט קמא ככל שהיא מתייחסת לבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים מבוטלת. בית המשפט ישוב וידון בבקשת המבקשת כי הבנק יגלה את המסמכים שצוינו בבקשתה ובמכתבי בא כוחה כפי שהועברו אל הבנק ויבחן אם יש מקום להיעתר לבקשה זו תוך בחינת מכלול השיקולים. מובן כי אין בהחלטה זו כדי להביע כל עמדה באשר לעצם הבקשה.
הבנק ישלם למבקשת שכר טרחת עורך דין בסכום של 3,000 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.
ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ג, 19 יוני 2013, בהעדר הצדדים.