זעל נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

רישיון הנהיגה של המבקש נפסל ביום 21.10.10 למשך 90 יום לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים קטלנית.

המדובר בתאונה שאירעה ביום 12.10.10 בעת שנהג המבקש באוטובוס הסעות ופגע בילדה כבת 5 אשר נהרגה. המבקש טוען כי התאונה הייתה בלתי נמעת מבחינתו, ולפיכך עותר לביטול ההחלטה בדבר פסילת רשיונו.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

כידוע הבחין המחוקק בין תאונות דרכים קטלניות ותאונות אחרות, וקבע כי מרגע שמוגש כתב אישום כנגד נהג בגין תאונת דרכים קטלנית, ייפסל רשיונו עד תום ההליכים. עוד קובעת פקודת התעבורה כי לקצין משטרה אין שיקול דעת שלא לפסול רשיון נהיגה בפסילה מנהלית מרגע שמצא כי קיים יסוד להניח שיוגש כתב אישום בגין הנהג.

סבורני אפוא כי השיקול בעת דיון בבקשה לביטול פסילה מנהלית בתאונה קטלנית שונה מהשיקול בתיק אחר, יש להתמקד אך ורק בשאלה האם קיים בסיס לכאורה להגשת כתב אישום, ואין מקום לשקול שיקולים כגון עברו התעברותי של נהג, או אף אשם תורם של גורמים אחרים.

שיקולים אלה יכולים לבוא בידי ביטוי בהמשך, אם יוחלט לבקש פסילת הנהג עד תום ההליכים, ובדרך כלל יהוו שיקול בעניין תקופת הפסילה.

מעיון בחומר הראיות עולה לכאורה כי אכן נהג המבקש במהירות נמוכה ואף עצר את רכבו בהתקרבו לחבורת ילדים שהייתה במקום. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי רכבו של המבקש פגע בגלגליו האחוריים במנוחה וגרם את מותה.

הנסיבות המדוייקות של המקרה לא הובררו, אולם בוודאי שלא התברר בשלב זה כי מדובר בתאונה בלתי נמנעת וכי המנוחה התפרצה לכביש באופן שהמבקש לא יכול היה להבחין בה. בנסיבות אלה, יש בסיס להנחה כי נגד המבקש יוגש כתב אישום, ובנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להתערבות בהחלטת הקצין לפסילתו מנהיגה לתקופה קצובה בת 90 יום.

ניתנה היום, כ"ה חשון תשע"א, 02 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.