זנדני נ' סיטון ואח'

פסק דין

בתאריך 07.05.10 שעה 16.00 התרחשה תאונה במהלכה פגע רכב הנתבעים ברכב התובע מאחור. בין הצדדים קיימת מחלוקת האם הנתבעת שעה שהיא פגעה ברכב התובע הדפה אותו לרכב מלפנים. שמא, התובע פגע ברכב לפנים לפני התאונה עם הנתבעת, והנתבעת פגע בו לאחר מכן. מחלוקת נוספת מתקיימת בסוגיית ירידת ערך. התובע לא העביר לנתבעת טופס העדר תביעות לשנת 2008 על פיה דרישתה, ובנסיבות אלו הנתבעת מסרבת לשלם לתובע את ירידת הערך.

לשאלת הפגיעה ברכב צד ג' האם היא הייתה עצמאית, שמא נהדף התובע. אין חולק, כי במקרה הרגיל, על התובע נטל הראיה, שכן "המוציא מחברו עליו הראיה", ואולם מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה: "מה שנדרש מבעל דין להוכיח... ובדרך כלל יספיק .. שהגרסה.. היא קרובה לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו ע"י הצד שכנגד" (כב' השופט י' אגרנט ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד , פ"ד יב(2) 2017, 2063ב (1958)). "באורח ציורי נוהגים לומר שדרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%... די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את ביהמ"ש ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו, ואין נפקא מינא שנותרים 49% של אי וודאות ... ולא למיותר יהא להזכיר כי ביהמ"ש אינו מנוע לקבוע, כי בעל דין עמד בטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות" (י' קדמי, על הראיות (חלק רביעי, תש"ע-2009) עמ' 1764), ראה גם: תאמ (י-ם) 18301/08 ליסינג בע"מ נ' צביה פישר (פורסם בנבו)), שם צוטטו הדברים.

מצאתי לקבוע כי התובע לא הוכיח את תביעתו. הנהג צד ג' שהיה ראשון בטור לא הובא לבית המשפט. ב"כ התובע טען כי שוחח עם הנהג והוא אינו זוכר דבר. התובע בעדותו טען כי הנהג צד ג' בתאונה טען כי רכב התובע נהדף לעברו. במועד התאונה הוא זכר היטב מה קרה, לעומת זאת היום הוא לא זוכר (עמ' 2 שורות 8-13 לפרוטוקול) דבר זה תמוה בעיני ביותר. בנסיבות בהן יש עד שיכול היה לשנות את מאזן ההסתברות חובה היה להביאו לבית המשפט. נוכח העובדה כי עד זה לא הובא לבית המשפט אני מוצא לקבוע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הרובץ לפתחו. התביעה נידחת לעניין זה.

לגבי שאלת ירידת הערך, מצאתי לדחות את טענת הנתבעת כי התובע לא העביר את טופס העדר תביעות. לבית המשפט הוגש מסמך כי ביום 26.08.10 שלחה חברת הבטוח של התובע תשובה לעניין זה. במידה ולא סיפקה התשובה את הנתבעת 2 הרי שהיה עליה לנקוט בצעדים מתאמים ולא לנקוט בשב ואל תעשה. לא הובאה שום ראיה מטעם הנתבעת כי נקטה בצעד כל שהוא לקבל את המסמך הנדרש מעבר למועד האמור. לנוכח מחדל זה אני מוצא כי תשובת חברת הביטוח מספקת ועל הנתבעים לשלם לתבוע את ירידת הערך.

ראש הנזק של טרדה ועוגמת נפש לא הוכח בבית המשפט והוא נדחה.

לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות כאמור. הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 1,230 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, אגרת משפט ששולמה ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,200 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ג, 09 מאי 2013, בהעדר הצדדים.