זמלר נ' מראות אימג' בע"מ ואח'

החלטה

פתח דבר 1. בפניי בקשה לסילוק התובענה לתביעת פיצויים בגין לשון הרע על הסף בהעדר עילה. 2. המשיב/התובע הינו עו"ד שחר זמלר, אשר בבעלותו משרד לעריכת דין והינו עוסק במקצוע; הנתבעת 1 הינה "מראות אימג'", חברה פרטית אשר מאוגדת כדין בישראל ומשווקת באופן בלעדי בישראל את מאגר הצילומים, הציורים, האיורים, הסרטים והמוסיקה של החברה הבין-לאומית Getty images Inc; הנתבעת 2 הינה "RCS PR – רימון כהן שינקמן" (יוער כי נתבעת זו מציינת כי נקראה כפי שנקראה בכתב התביעה, אך בפועל שמה הנכון הוא "רוני רימון – בני כהן יועצי תקשורת בע"מ"), חברה העוסקת ביחסי ציבור, תקשורת פוליטית ויעוץ אסטרטגי שיווקי, והיא מעניקה שירות יחסי ציבור לנתבעת 1; הנתבע 3 הינו עו"ד איתמר חושן, המועסק כיועץ תקשורת במחלקת המשפטית של הנתבעת 2. לשם הנוחות, ייקראו כולם המבקשים. 3. עניינה של התביעה הוא דרישה מהמבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב סכום של 200,000 ₪ בגין פיצוי על פרסום לשון הרע, וזאת ללא צורך בהוכחת נזק כלשהו מטעם המשיב. כמו כן, המשיב דורש מבית המשפט להורות למבקשים לפרסם התנצלות בגין הפרסום האמור.
4. המחלוקת בין הצדדים נעה על ציר השאלה האם דברים שפרסמו המבקשים באמצעי התקשורת בהתייחס למשיב, עולים לכדי לשון רע, כמשמעו בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), או שמא חוסים הם תחת ההגנות המנויות בחוק.

היום התקיים דיון בפניי ונשמעו טיעוני הצדדים וכן שבתי ועיינתי בכל טיעוני הצדדים בכתב ובכל המסמכים שצורפו ולהלן ההחלטה.רקע כללי עיקרי טענות המשיב5. המשיב טוען כי ביום 6.2.2013 נשלחה ו/או הופצה הודעה לכלי התקשורת המכתימה והמשמיצה את שמו על ידי המבקש 3, אשר כאמור מועסק כיועץ תקשורת אצל המבקשת 2, ואשר שירותיהם נשכרו על ידי המבקשת 1 לשם פרסום הודעה זו לעיתונות.
6. יצוין כי ההודעה האמורה התייחסה לפסיקת בית המשפט המחוזי בת"א בדבר סילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת 1 בהיקף של 47 מיליון ₪, אשר המשיב בענייננו היה זה שייצג את התובע באותה תביעה (ראו: ת"צ 23022-06-12 כהן נ' מראות אימג' בע"מ, ניתן ביום 4.2.2013). וכה נכתב בכותרת המשנה של ההודעה לתקשורת: מראות אימג': "עו"ד שחר זמלר, אשר ייצג את המבקש, ניסה להסתיר מבית המשפט את העובדה כי משרדו נתפס בהפרת זכויות יוצרים"7. לטענת המשיב, המבקשים פעלו בחוסר תום לב ובמטרה ברורה להסב לו נזקים אישיים, שכן אין לדבריו כל קשר בין אזכור שמו בפרסום לבין מטרת הפרסום. המשיב טוען כי ההודעה על סילוק התובענה הייצוגית אינה חייבה את המבקשים להזכיר את שמו, וזאת בהיותו עו"ד המייצג בהליכים משפטים גרידא. המשיב מדגיש כי השימוש במילים "ניסה להסתיר מבית המשפט את העובדה כי משרדו נתפס בהפרת זכויות יוצרים", השפיל אותו בעיני הבריות ונועד לפגוע בו ובמשלח ידו, כמתפרש בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע.
8. המשיב מבהיר כי אין בפרסום ההודעה ובתוכנה שמץ מן האמת, שכן במסגרת פעילותו כעו"ד במשרד אשר בבעלותו מעולם לא נמצא כי הפר זכויות יוצרים בשימוש של תמונה ללא רשות ממאגר הצילומים והתמונות של המבקשת 1, אלא עסק בייצוג בלבד של "זמלר טכנולוגיות", שהיא יבואנית של מוצרי ביגוד מיוחדים, ואשר נמצאת בבעלות יניב זמלר.
9. טוען המשיב כי אין המבקשים יכולים ליהנות כלל מהגנות המנויות בחוק (כעולה בסעיפים 15,14,13), שכן הדברים שהפיצו לתקשורת אינם נכללים ברשימת הפרסומים המותרים, אין בהם אמת בפרסום וכן לא נבעו מתום לב. נוסף על כך, המשיב טוען כי פרסומי הדיבה הפוגעניים של המבקשים בהתייחס אליו מהווים עוולה של שקר מפגיע כמתפרש בסעיף 58 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968 (להלן: "הפקנ"ז"). לגרסתו, פרסום דבריה השקריים והפוגעניים של המבקשת 2 נשלחו בדיוור ישיר על ידי המבקש 3 לכלי תקשורת שונים ואף הוטמעו באתר האינטרנט של המבקשת 1 תחת קטגוריית "זכויות יוצרים".
10. לאור כל האמור, מבקש המשיב מבית המשפט לחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם לו פיצוי של 200,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע, וזאת ללא הוכחת נזק כעולה מסעיף 7א(ב) ו-7א(ג) לחוק. כמו כן, דורש המשיב לחייב את המבקשים בהתנצלות בגין הפרסום נשוא התביעה. עיקרי טענות המבקשים11. המבקשים טוענים כי הפרסום שנעשה על ידם חוסה באופן מובהק תחת ההגנות המנויות בחוק, ובין היתר עולה בגדר "פרסום מותר" כמשמעו בסעיף 13 לחוק. כתימוכין, המבקשים צירפו דוגמאות מן הפסיקה אשר יש בהן כדי ללמוד לכאורה על מדיניות בית המשפט בעניין סילוק על הסף של תובענות כגון דא. בהתאם להלכה הפסוקה, מציינים המבקשים, כאשר הפרסום שנטען לגביו כי הוא מהווה לשון הרע הינו "פרסום מותר", הרי שיש לסלק את התובענה על הסף, וזאת בטרם נידונה לגופה. 12. לטענת המבקשים, כל הציטוטים שהובאו על ידי המשיב מהפרסום שהוטמע באתר האינטרנט של המבקשת 1, וכן כלל הציטוטים שנלקחו מההודעה שהועברה לכלי התקשורת, ואשר לגביהם טוען המשיב כי הם מהווים לשון הרע – כולם כאחד נלקחו מתוך כתב התשובה שהגישה המבקשת 1 במסגרת הליך הבקשה לסילוק על הסף של התובענה הייצוגית. אשר על כן, טוענים המבקשים, אותם פרסומים אינם יכולים לשמש עילה לתביעה, בין היתר, מכוח הוראות סעיפים 12(5) ו-13(7) לחוק איסור לשון הרע, סעיפים הקובעים כי פרסום של הנטען בכתבי בי-דין הינו "פרסום מותר". מעבר לכך, טוענים המבקשים, הפרסום האמור חוסה תחת ההגנות המנויות בסעיפים 14, 15(5)(א) ו-15(11) לחוק.
13. למעלה מזה, טוענים המבקשים כי בהליך של התביעה הייצוגית המשיב לא כפר בדברים שיוחסו לו במסגרת כתב התשובה. לטענתם, גם בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 4.2.2013 המשיב לא טען – אף לא באופן עקיף – כי הדברים שנכתבו בכתב התשובה אינם מדויקים ו/או אינם נכונים, זאת על אף שניתנה לו האפשרות לפרוש את שלל טענותיו.
14. לאור כל האמור, מבקשים המבקשים לסלק את התובענה על הסף ולחייב את המשיב בהוצאות משפט.

דיון ומסקנות15. התובענה אשר הוגשה על ידי המשיב מושתתת על סעיף 1 לחוק לשון הרע, הקובע כהאי לישנא:"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים שלו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו"; 16. בפסיקה נקבע כי המבחן שבאמצעותו ייקבע אם דברים מסוימים שפרסם פלוני עלולים אכן להוות לשון הרע כלפי פלמוני אינו מבחן סובייקטיבי, כי אם אובייקטיבי במהותו. רוצה לומר: לא קובע מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פרסום (ראו: ע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד לט(4) 734, 740).
17. סעיף 13 לחוק, עליו נשענים בעיקר המבקשים, מונה 11 סעיפי משנה, אשר בהתקיים אחד מהם לא תקום עילה למשפט פלילי או אזרחי. בת"א (י-ם) 9871/02 גרבץ נ' אלישיב (פורסם בנבו, 2004) עמד כב' השופט נעם סולברג על משמעות סעיף החוק האמור ועל סעיפי המשנה הנלווים אליו: "משנקט המחוקק לשון זו, דומני, מצוּוים אנו במידת האפשר לבחון עוד בתחילת המשפט, לפני שמיעת הוכחות, אם מתקיימת הגנה מן ההגנות שבסעיף 13. חקיקתו של סעיף 13 נועדה למנוע את בואם של העניינים המנויים בו בשערי בית המשפט. בסעיף זה ביכר החוק שיקולים כלכליים, ועניינו של הציבור גובר בהם, על עניינם של בעלי הדין הספציפיים. עצם ניהול משפט בנושאים שהחוק קובע כי לא ישמשו עילה למשפט, פוגע באותם אינטרסים כלליים-ציבוריים".
18. יאים לעניין זה אף דברים שנאמרו בע"א 2685/00 יצחק נ' מוזס (פורסם בנבו, 2003) מפיכב' נשיאת בית המשפט המחוזי בת"א דבורה ברלינר: "סעיף 13 כולו עוסק בפרסומים מותרים, כאמור בכותרת הסעיף. הגם שהשתמשתי קודם בביטוי הגנה, יש לשים לב לכך כי על פי כותרת הסעיף מדובר ב'פרסומים מותרים'. דהיינו, לכאורה לפי נוסח הסעיף וכותרתו, פרסומם אינו מהווה עבירה. זאת בניגוד לסעיפים 14 ו-15, למשל, שבהם משתמש המחוקק במילה הגנה – דהיינו נעברה עבירה אלא שבמקרים המפורטים עומדים לעבריין הגנה".

19. ראו גם דבריו של המלומד א.שנהר בספרו "דיני לשון הרע" (1997), בעמ' 191: "אדם המפרסם לשון הרע בנסיבות סעיף 13 יהנה בנסיבות סעיף 13 מהגנה גם אם הפרסום יהיה כוזב וגם אם פעל בזדון. מסיבה זו זכו ההיתרים שבסעיף 13 להיקרא "הגנות מוחלטות". החלת ההיתרים שבסעיף 13 גם על פרסומים שקריים וזדוניים עלולה לגרום עוול לנפגע מהפרסום. לפיכך, נקבע כי יש לפרש את סעיף 13 באופן דווקני, כי אין מקום להרחיב את תחולתו מעבר למתבקש מלשונו, וכי אין להחיל את ההגנה על פרסומים של גופים שאינם נקובים בחוק במפורש".20. אביא אף מהדברים שנאמרו בדנ"א 6077/02 חטר-ישי נ' ארבל (פורסם בנבו, 2003) מפי כב' השופט אליהו מצא: "ההלכה שנפסקה בענייננו הולמת את הקונספציה הבאה לידי ביטוי בפסקי הדין הללו, לפיה ההגנות שנקבעו בסעיף 13 לחוק הינן מוחלטות...בטענה שהפרסום כוזב או שנעשה בזדון אין כדי לפגוע בחסינות זו, מאחר ועצם בחינתה תחייב עריכתו של דיון לגופם של דברים, שהוא כשלעצמו נושא השפעה מרתיעה על בעל התפקיד". ומן הכלל אל הפרט -
21. טוענים המבקשים כי התביעה של המשיב מבוססת כולה על דברים שהועלו ונכתבו על ידי המבקשת 1 בכתב התשובה, אשר הוגש בהליך של התביעה הייצוגית דלעיל, ואשר בה המשיב היה ב"כ התובע נגד המבקשת 1. מפאת חשיבותם הרבה לדיוננו, אביא את הדברים ככתבם וכלשונם, כפי שהופיעו בסעיף 3 לכתב התשובה (העתק של העמוד הרלוונטי של כתב התשובה צורף לבקשה כנספחים א-ד''): "ישאל השואל, האם המבקש ובא כוחו מגנים בלהט על הזכות להעתיק, כי גם בא כוח המבקש נתפס על ידי המשיבה בהעתקה יצירה מוגנת? ואכן, עו"ד זמלר, בכבודו ובעצמו, שותף בשותפות זמלר טכנולוגיות (שותפות בלתי רשומה שהשותפים בה הינם עו"ד שחר זמלר ואחיו יניב זמלר), אשר השתמשה, ללא רשות בצילום ממאגר גטי, וקיבלה מכתב התראה מהמשיבה, נאלצה, בבושת פנים להוריד את היצירה המוגנת מהאתר שלה!!! לטענת המשיבה, העובדה שב"כ התובע הייצוגי מסתיר מבית המשפט את העובדה שהוא עצמו נתפס בהעתקה יצירה מוגנת על ידי אותה חברה שנגדה הוא מבקש להגיש תובענה ייצוגית, תוך התעטפות בגלימת האביר על הסוס הלבן המגן על זכויות הציבור מפני המשיבה, היא כשלעצמה מצדיקה את סילוקה של התובענה על הסף בשל חוסר תום לב, אי ניקיון כפיים ומאחר ואין ספק כי בא כוח התובע הייצוגי אינו ראוי ואינו מתאים לייצג בתובענה ייצוגית זו". 22. לטענת המבקשים, הדברים האמורים, אשר פורסמו על ידם בהודעה שהופצה לכלי התקשורת, ובגינם נטען כי מהווים לשון הרע, נהנים באופן מוחלט ממטריית ההגנה המוענקת להם מכוח סעיף 13(5) ו-13(7) לחוק, וזהו לשונו:לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

...