פסק דין
1. התובע, תושב קלאנסווה, תבע מעיריית קלאנסווה (להלן: העירייה) השבת חלק מהסכום שנגבה ממנו כהוצאות בגין הליך של עיקול רכב, שבוצע כנגדו לגביית חוב ארנונה, ופיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, לטענתו, בהליך זה.
העירייה הגישה הודעה לצד שלישי כנגד חב' הגבייה מטעמה, ביצורית בע"מ (להלן: ביצורית).
2.ביום 9.2.09, בשעות הבוקר, ביצעה ביצורית עיקול של רכבו של התובע, במסגרת הליכי גבייה של חוב ארנונה. בערבו של אותו יום שילם התובע לעירייה 20,000 ₪, וכנגד תשלום זה שוחרר הרכב מהעיקול.
התובע טוען כי על מנת לשחרר את הרכב הוא נדרש לשלם 2,950 ₪, סכום אשר לטענתו חורג מהעלות שלפי תקנות ההוצאה לפועל (אגרות שכר והוצאות), התשכ"ח - 1968, שעומדת לטענתו על סכום מרבי של 252 ₪. בהתאם לכך, תבע החזר בסך 2,728 ₪ וסכום נוסף בסך 2,000 ₪ כפיצוי בגין עוגמת נפש.
3.ביצורית טוענת כי עלות ההליך אינה על פי תקנות ההוצאה לפועל, אלא מדובר בהליך לפי פקודת המיסים (גבייה). עלות ההליך נקבעה על בסיס תקנות המיסים (גבייה) (קביעת הוצאות שהוצאו בנקיטת אמצעי אכיפה), התשנ"ג - 1993. על פי תקנה 1 לתקנות הללו, מחירון ההליכים נקבע - בהסכם שבין העירייה לבין ביצורית - על פי התבחין של הוצאות שנדרשות באופן סביר לנקיטת אמצעי האכיפה. מחירון זה צורף כנספח ו' 1 לכתב ההגנה של ביצורית. על פי המחירון האמור, העלות של תפיסת כלי רכב היא 2,000 ₪ (כולל גרר).
התובע טוען כי לא היה צורך לגרור את הרכב, וכי בפועל הוא אמנם לא נגרר, אלא הוסע מהמקום שבו הוחנה, ליד משטרת טייבה, כשהוא נהוג בידי שוטר או בידי מי מאנשי ביצורית. על כן טוען הוא כי לא היה צריך לחייבו בתעריף האמור, שכולל הוצאות הגרירה.
נציג ביצורית השיב על כך כי הרכב הוסע ממשטרת טייבה אל נקודת איסוף של כלי רכב מעוקלים, אשר ממנה נגרר אל מגרש האחסנה. נציג ביצורית הסביר כי מגרש האחסנה אינו מקבל כלי רכב מעוקלים, אלא באמצעות גורר. נציג ביצורית הוסיף כי כאשר הרכב נתפס והובא אל משטרת טייבה, בשעות הבוקר, יכול היה התובע להסדיר אז את חובו בעירייה, ובמקרה כזה ניתן היה לשחרר את הרכב, מבלי לגרור אותו למגרש האחסנה. אולם התובע לא הסדיר את החוב בבוקר, אלא רק בסביבות השעה 16:00, ועל כן נגרר הרכב למגרש האחסנה.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעניין גרירת הרכב, אני מקבלת את טענת ביצורית כי הגרירה בוצעה כדין ודוחה את מרכיב התביעה שעניינו החזר העלות של תפיסת הרכב וגרירתו.
4.פריטי עלות אחרים, שהתובע חוייב בהם, הם: המצאת אזהרה - 90 ₪; איתור כתובת -
160 ₪; העסקת שישה שוטרים בשכר - 900 ₪.
פריט המצאת האזהרה אינו במחלוקת.
לגבי איתור הכתובת טען נציג ביצורית כי בקלאנסווה אין כתובות ועל כן נדרשה פעולת האיתור. מנגד טען התובע כי ביתו ומקום עסקו הוותיק מוכרים היטב בעיר, וכי בבוקר יום העיקול הגיע נציג ביצורית אל חנותו בליוויית שוטר, ולשם כך לא היה כל צורך בפעולת איתור. נציג ביצורית אישר כי אמנם הגיע אל חנותו של התובע אותו יום, ולא הוצג כי היה קושי באיתור מקום עסקו. על כן אני מקבלת את טענת התובע כי לא היה מקום לגבות ממנו את הסכום של 160 ₪ בגין "איתור כתובת".
אשר להעסקת ששת השוטרים בשכר: נציג ביצורית הסביר כי לצורך ביצוע פעולות העיקול נדרש סיועם של ששת השוטרים. על פי נוהלי העבודה של ביצורית וההסדר שלה עם המשטרה, אין לפצל את ששת השוטרים למשימות העיקול שנועדו לאותו יום. עלות העסקתם היא 675 ₪ לשעה (112.5 ₪ לשעה לשוטר). חישוב הזמן, לגבי פעולת העיקול של רכב התובע, הועמד על שעה וחצי, ובהתאם לכך הוא חוייב בגין פריט זה בסכום של 900 ₪; אך במהלך הדיון הסכים נציג ביצורית להעמיד את הזמן על שעה אחת ולהפחית את סכום החיוב בהתאם (בעמ' 3 לפר').
5.נותר מרכיב התביעה שעניינו פיצוי בגין עוגמת נפש. איני סבורה שמגיע לתובע פיצוי כזה: הוא לא שילם את חוב הארנונה, למרות התראות שקיבל, ועל כן נאלצה העירייה להפעיל אמצעי גבייה לשם גבייתו. גם ביום העיקול, לאחר שהרכב נתפס והוחנה ליד משטרת טייבה, עדיין יכול היה התובע למנוע את הסעתו לנקודת האיסוף ואת גרירתו למגרש האחסנה, על העלות שכרוכה בכך, לו היה מסדיר את החוב בעירייה מייד עם תפיסת הרכב. אולם התובע הסדיר את החוב רק בשעה 16:00. עולה איפוא כין אין לתובע להלין אלא על עצמו בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.
6.על פי האמור לעיל, מתקבל רק חלק קטן מהתביעה: החזר של 160 ₪, בגין "איתור כתובת", והחזר ההפרש לגבי זמן העסקת השוטרים, בסך 225 ₪, על פי ההסכמה שהושגה בעניין זה במהלך הדיון; ובסך הכל - 385 ₪; ובצירוף המע"מ - 445 ₪.
7.ב"כ העירייה העלתה טענות סף אשר נדחו (בעמ' 1 לפר'). לגוף העניין, הסכימה ב"כ העירייה עם כל טיעוניו של נציג ביצורית.
כפי שצויין, העירייה הגישה הודעה לצד שלישי כנגד ביצורית, וזאת בהסתמך על הסדר השיפוי על פי ההסכם שביניהן.
נציג ביצורית אישר כי על פי ההסכם בין ביצורית לבין העירייה, חלה על ביצורית חובת השיפוי. בהתאם לכך, מתקבלת ההודעה לצד שלישי כדי הסכום שבו תחוייב העירייה.
8.על פי כל האמור, התביעה מתקבלת, כדי הסכום של 445 ₪. אני מחייבת את העירייה לשלם לתובע סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 22.2.09, ועד לתשלום בפועל.