זליקובסקי נ' ליבסקינד ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותו בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובע ארעה התאונה ביום 17.5.10 בשעה שרכב הנתבע 2 בו נהג הנתבע 1 פגע בו מאחור.

הנתבע 1 הגיש כתב הגנה, הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה.

במסגרת כתב הגנתו של הנתבע 1 טען זה כי אכן הייתה פגיעה על ידו באופנוע של התובע מאחור, ואולם הפגיעה הייתה קלה ולא נגרמו הנזקים נשוא כתב התביעה.

לדיון בפני התייצב הנתבע 1 והגיש יפוי כח מטעם הנתבע 2 לצורך ייצוגו בהליך שבפני.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. טעמיי להלן.

הצדדים לא היו חלוקים בשאלת האחריות. השאלה היחידה הנשאלת היא שאלת הנזק ושיעורו.

התובע הציג חוות דעת שמאי אשר נערכה לאחר שני ביקורים של השמאי, האחד ביום 25.5.10 והשני ביום 9.6.10.

מדובר בביקורים שבוצעו בסמוך למועד התאונה ולא ניתן לראות את פרק הזמן שחלף ככזה המנתק את הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין התביעה.

הגם שהתובע הציג חוות דעת שמאי מטעמו, הנתבעים לא הציגו חוות דעת נגדית ואף לא ביקשו לבדוק את הרכב ע"י מומחה מטעמם.

לא ניתן מחד לטעון להערכה מוגזמת של הנזקים ומאידך לא להציג כל ראיה נגדית.

התרשמתי כי אכן התובע פנה פעם אחר פעם לנתבעים אך לא נענה ולו על דרך של תשלום חלקי, אשר לשיטת הנתבעים אמור היה לשקף את הנזק הממשי.

טען הנתבע 1 בפני כי פנה לתובע והציע כי תיקון הרכב יעשה במוסך מטעמו. אין התובע חייב להסכים לתקן את הרכב במוסך פרטני זה או אחר. שיעור הנזק נקבע ע"י שמאי שהינו צד ג' חיצוני ובהעדר כל ראיה אחרת, יש לקבל את תוכנו.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלו, אני מורה בזאת כי הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 4,853 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 14.7.10 ועד למועד התשלום בפועל.

כן ישאו הנתבעים, יחד ולחוד, בהוצאות ההליך בסך של 600 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"א, 12 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.