זכיין של מפעל הפיס הוציא לשון הרע על מנכ"ל מפעל הפיס לשעבר

1.   שתי תביעות שאוחדו ונשמעו בפני העוסקות בפרסומים שפרסם הנתבע, מר שמעון ווקס כנגד מפעל הפיס ומר שאול סוטניק, מנ"כל המפעל באותה התקופה, אשר לטענת התובעים מגיעות לכדי לשון הרע.

בתביעה בת.א. 8282/04  שהוגשה ביום 28.6.04 בסך של 240,000 ש"ח נטען שהנתבע שהיה זכיין של מפעל הפיס הפיץ כרוזים זדוניים שמטרתם לבזות ולהשפיל התובעים בתיבות הדואר ועל לוחות המודעות ברחבי עיר מגוריו של מר סוטניק.

מפאת חשיבות הענין אביא האמור בכרוזים כלשונו:

"אזהרה לציבור, משטרת ישראל המליצה להעמיד לדין את מנכ"ל מפעל הפיס

שאול סוטניק על עבירות חמורות ביותר שביצע במסגרת עבודה במפעל הפיס

לתגובות: "שמעון ווקס, ת.ד. 1944".

במסגרת התביעה הוגשה אף בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על הנתבע המשך הפצת הכרוזים.

לאחר שהתקיים דיון בבקשה, קבעה כב' השופטת טלמור שיש להעתר לבקשה ונאסר על הנתבע להמשיך לפרסם הכרוזים.

2.   במסגרת ת.א. 8502/04 שהוגש ביום 11.7.04 נטען שהנתבע פרסם אותו הכרוז המפורט לעיל, והחנה מכוניתו שעליה מודבק הכרוז מתחת לבית התובע סוטניק. הסכום הנתבע היה סך של 400,000 ש"ח.

אף בתביעה זו התבקש צו מניעה זמני וניתן.

3.   לענין תובע מס' 1, לא שוכנעתי שהפרסום כווון אליו או שהיה בו כדי לפגוע במפעל הפיס, שכן הפרסום נועד ישירות כנגד תובע מס' 2.

      לענין תובע מס' 2, אין ספק שפרסום כרוז מעין זה בראש חוצות ובו אזהרה לציבור מפני אדם הממלא תפקיד ציבורי שכן המשטרה החליטה להעמידו לדין מהווה משום פרסום אסור בהתאם לחוק איסור לשון הרע שכן כל מטרת הפרסום הינה לבזות להשפיל ולפגוע בתובע מס' 2 שהחזיק בתפקידו כמנכ"ל מפעל הפיס.

4.   שוכנעתי מעדות הנתבע שלנתבע היתה מחלוקת קשה עם מפעל הפיס שכן היה בעל זיכיון לדוכן מטעם מפעל הפיס, וכי לטענתו הוא הפסיד מקור פרנסתו וכן בריאותו נפגעה. זהו ככל הנראה המניע לפרסם הכרוזים.

5.   הנתבע טען כטענת הגנה כי הפרסום בכרוזים היה אמת.

6.   לאחר ששמעתי הצדדים, ובחנתי המסמכים לא שוכנעתי שאכן היתה אמת בטענה זו, שכן לא הוצגה בפני כל ראיה לכך שהמשטרה אכן החליטה להעמיד לדין את מר סוטניק כאשר פורסמו הפרסומים. אין כל מחלוקת שבשנת 2000 הוגשה תלונה למשטרה על ידי מר אלי כהן כנגד מר סוטניק בכל הנוגע לפעולותיו כמנכ"ל מפעל הפיס. מהמסמכים שהוצגו בפני עולה שאכן המשטרה המליצה להעמיד לדין את מר סוטניק בעבירות של שיבוש הליכי חקירה והטרדת עד (כך עלה מנ' 1 - מכתב איציק מלכא עוזר יועץ משפטי מחוז דרומי של המשטרה ) אולם בשנת 2002, שנתיים טרם פרסום הכרוזים, החליטה פרקליטות מחוז דרום לסגור את התיק כנגד התובע מר סוטניק מחוסר אשמה. (ראה לענין זה ד' 1 לתצהיר התובע- מכתב פרקליטות מחוז דרום מחלקה פלילית המאשר שביום 24.3.02 החליטה הפרקליטות לסגור התיק כנגד התובע מחוסר אשמה).

7.   הנתבע טען שהסתמך על פרסום בעיתון לפיו החליטה המשטרה להמליץ להעמיד לדין את מר סוטניק.  פרסום בעיתון אינו מהווה ראיה לנכונות האמור בו, והיה על הנתבע טרם פרסם הכרוז לברר האם אכך אכן היה בטרם יזדרז לפרסם. לא שוכנעתי שאכן עשה כל שלאל ידו כדי לבדוק את נכונות האמור בפרסום, שכן לא הוכח בפני שפנה למן דהוא לברר מה גורל התיק, או שפנה לפרקליטות, או שפנה למתלונן על מנת לבחון האם המתלונן, מר אלי כהן יודע מה גורל התיק.

8.   חמור מכך, הנתבע בחקירתו הנגדית הודה שלא ראה כל מסמך רשמי של המשטרה על המלצה להעמדה לדין. הוא אף הודה שידע ממר אלי כהן שהגיש התלונה שהפרקליטות סגרה את התיק:

"שאלתי אותו אני לא זוכר מתי הוא אמר לי שהפרקליטות החליטה לסגור את התיק אבל הוא מתכוון לערער...." (ראה עמ' 13 לפרוטוקול). משכך כיצד ניתן לטעון שלא ידע על גורל התיק?

9.   טוענות ב"כ הנתבע לאשם תורם של התובע שלא העמיד את הנתבע על טעותו. משידע הנתבע על כך שהתיק נסגר כפי שהעיד לעיל , כיצד יכול הוא לטעון לאשם תורם?