זכאות צרכן לבטל שיקים עקב אי גילוי מידע מהותי ע"י הספק

כללי

1.              1.              ראשיתו של הליך זה בבקשה לביצוע שטר שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, לביצוע 3 שיקים נשוא עסקה אחת: שיק ע"ס 47,785 ש"ח מיום 20.7.2004; שיק ע"ס 47,785 ש"ח מיום 10.8.2004; ושיק ע"ס 47,786 ש"ח מיום 22.8.2004. ביסוד השיקים עמדה עסקה למכירת 719 טון "פומיס" - חומר המשמש בעיקר ליצור בלוקים לבניה. שלושת השיקים חוללו מחמת הוראת ביטול שנתנה הנתבעת לבנק. הנתבעת התנגדה לביצוע השיקים בטענה לפיה תמורת השיקים נכשלה לחלוטין. לטענתה, "הפומיס שסיפקה [התובעת לנתבעת] הינו מאיכות ירודה ביותר והוא גורם להתפוררות הבלוקים שליצורם הוא שימש" (ס' 13 לתצהיר ההתנגדות). נטען, כי בדיעבד התברר שהפומיס רדיואקטיבי ומסוכן לבריאות הציבור (ס' 14-20 לתצהיר ההתנגדות).

2.              2.              הנתבעת קיבלה רשות להתגונן כנגד התביעה השטרית (החלטת כב' הרשם ארניה מיום 4.8.2005 בבש"א 1246/05).

3.              3.              מערכת היחסים בין הצדדים היא חוזית. לטענת הנתבעת, ספקית הפומיס סיפקה חומר "שונה מהותית מן המוסכם", מבלי ש"ידעה את הנתבעת במלוא המידע הנוגע לפומיס" (ר' ס' 44-59 לסיכומי הנתבעת). התובעת השיבה, כי הפומיס לא היה פגום כלל ועיקר. התובעת טענה כי מדובר בחומר שאינו צריך לעמוד בדרישת תקן והוא מותר לייבוא (ס' 114-121 לסיכומיה). בנוסף נטען שהנתבעת ידעה מהו החומר שרכשה (ס' 50-58 לסיכומיה). התובעת הדגישה כי הנתבעת לא הוכיחה שסבלה נזקים הקשורים בקשר סיבתי לאיכות הפומיס או לתכונותיו (ס' 59-82 לסיכומיה).

4.              4.              השאלה המרכזית העומדת על הפרק נסבה על טענת הנתבעת בדבר הטעיה ואי גילוי מידע מהותי אודות הפומיס שסופק. נטל ההוכחה בענין זה מוטל על הנתבעת, אשר עוררה טענת הגנה זו, ואשר מבקשת להדוף תביעה שטרית. כידוע, השטר מקים חזקת תמורה, גם בין צדדים קרובים לשטר, ומעביר את הנטל למושך השטר, המבקש להמנע מן הפרעון (ר' ס' 29 לפקודת השטרות, וכן, למשל: ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830, 834; ע"א 513/67 כהן נ' שהבר, פ"ד כב(1) 194, 1961; ש' לרנר דיני שטרות (תשנ"ט) ע' 351).

5.              5.              הנתבעת פתחה בהבאת ראיותיה, והגישה את תצהירו של מר סלמאן אלעוברה וחוות דעת מומחית של ד"ר אהוד נאמן בתחום "הסיכונים הבריאותיים המתבססים על חשיפת הציבור לקרינה שמקורה בלוקי פומיס". מטעם התובעת הצהירו מר דניאל גדז (מנהל ובעל מניות בתובעת), מר מנחם אינטרטור (מנהל בחברת "אבן וסיד") ומר יורם רובין (טכנולוג בטון). התובעת לא הציגה חוות דעת מומחית נגדית, למרות ההזדמנות שניתנה לה לעשות כן (למשל, החלטה מיום 17.5.2006), והתנגדה למינוי מומחה מטעם בית המשפט (ר' דיון מקדמי מיום 26.1.2006).

6.              6.              השאלה שבמחלוקת היא שאלה שבעובדה. מומחה הנתבעת וכן מצהירי הצדדים נחקרו בפני, ואני סבורה כי היה בידי לקבוע ממצאים עובדתיים רלבנטיים.

ניתוח עובדתי

7.              7.              מן הראיות שבפני עולה, כי הפומיס שהתובעת ייבאה מאיטליה סבל מקרינה רדיואקטיבית, אשר מנעה, ולמצער הקשתה ביותר, על האפשרות לנצלו לייצור בלוקים לבנין. בענין זה אמינה עלי עדותו המומחית של ד"ר נאמן, שתיאר את נסיונו המקצועי העשיר בתחום השימוש בפומיס בתעשית הבלוקים, כראש אגף הקרינה (לשעבר) במשרד לאיכות הסביבה. ד"ר נאמן הסביר בחוות דעתו, כי "פומיס הינו מחצב טבעי הנוצר כתוצאה מפעילות וולקנית" והוא "משמש חומר בניה" (ע' 17 לחוות הדעת). הפומיס נהנה מתכונות תרמיות משובחות, ואולם הוא מכיל רדיונוקלידים היוצרים חשיפה לקרינה רדיואקטיבית. לענין זה יש להבחין בין פומיס שמקורו ביוון, ואשר אינו יוצר סיכון רדיואקטיבי, לבין פומיס שמקורו באיטליה - ואשר בו נמצא ריכוז רדיונוקלידים גבוה פי שלושה. ד"ר נאמן תיאר את הבדיקות שערך בפומיס איטלקי במסגרת תפקידו, ואשר הובילוהו למסקנה חד משמעית, כי "השימוש בפומיס האיטלקי גרם ויגרום לחשיפת ציבור אנשים גדול לקרינה מיותרת ומסוכנת לציבור". ד"ר נאמן סיכם: "השימוש בפומיס איטלקי בתעשית הבלוקים ומוצרי הבניה יביא את המוצר המוגמר לחריגה מהנורמות הנהוגות לפי התקן הנוהג הישראלי" (ר' פרק "מסקנה" בחוות דעתו).

8.              8.              בחקירתו בבית המשפט הסביר ד"ר נאמן, כי לחומר עצמו, להבדיל מן המוצר, אין תו תקן בישראל (פרוטוקול ע' 7 ש' 27). התקן הרלבנטי מתיחס למוצר המופק מן החומר - בלוקים לבניה (תקן 5098). לפי ד"ר נאמן, השימוש בפומיס ליצור בלוקים לבניה הוא פסול, שכן "ברגע שאנו לוקחים את הריכוז של הרדיום האיטלקי ומציבים בנוסחה לפי תקן 5098, המוצר של הבלוקים שנוצרו מפומיס איטלקי לא עומד בתקן" (פרוטוקול ע' 6 ש' 22-25).

9.              9.              ד"ר נאמן הדגיש, כי אין פסול בעצם השימוש בפומיס האיטלקי כחומר. ניתן, למשל, לעשות בו שימוש לסלילת דרכים או רמפות (פרוטוקול ע' 8 ש' 8-20; כן ר' ע' 9 ש' 26). השאלה היא תמיד, אם המוצר המתקבל מן החומר עומד בתקן-המוצר: "העיקר שיעמוד בתקן" (פרוטוקול ע' 8 ש' 26, ש' 31). ד"ר נאמן הסכים, כי יתכן שניתן להשתמש בפומיס איטלקי גם לייצור בלוקים לבניה, למשל "אם מערבבים פומיס איטלקי ויווני ביחד" (פרוטוקול ע' 6 ש' 29 עד ע' 7 ש' 2; ע' 6 ש' 15-17). כמו כן, יתכן וניתן למהול את הפומיס האיטלקי, עד לקבלת מוצר שיעמוד בתקן הבלוקים לבניה. ד"ר נאמן הסביר: "יש תקן. מציבים את התכונה של רדיונוקלידים, מציבים בנוסחה ורואים מה מתקבל. אם זה עובר אחד זה פסול. אם זה פחות מאחד זה בסדר, בתוך הבלוק. בוחנים דוגמאות" (פרוטוקול ע' 7 ש' 23-25).

10.          10.          לגבי הפומיס האיטלקי, ד"ר נאמן העיד על איסור שהוציא כראש אגף הקרינה על השימוש בחומר זה לבלוקים לבניה, מאחר והבדיקות גילו שהבלוקים שיוצרו ממנו אינם עומדים בתקן 5098 (פרוטוקול ע' 5 ש' 27-30; ע' 6 ש' 22-25). ד"ר נאמן הודה, כי לא בדק את הפומיס הספציפי נשוא העיסקה בין בעלי הדין דנא, ואולם העיד מתוך נסיונו המצטבר בקשר עם פומיס איטלקי, וציין: "ברור לי שאין פה דבר מיוחד, זאת מתוך נסיון... לי אין שום ספק שמוצר בניה שנוצר מחומר פומיס איטלקי לא עומד בתקן" (פרוטוקול ע' 9 ש' 18-22). ד"ר נאמן העיד כי בדק עשרות דוגמאות של פומיס יווני ושל פומיס איטלקי, ו"זה ברור לכולם שעוסקים בתחום הזה של אנליזה של רדיונוקלידים שהפומיס האיטלקי לא עומד בתקן  5098, לא היו חריגים בענין זה. גם הפומיס היווני שמותר לייצר ממנו בלוקים הוא די גבולי, אבל הועדה אישרה אותו" (ההדגשה הוספה; פרוטוקול ע' 11 ש' 15-18). ד"ר נאמן הודה כי לאחר שעזב את תפקידו במשרד לאיכות הסביבה, הפיקוח על יבוא הפומיס האיטלקי התרופף: "התחילו להביא פומיס איטלקי... לא היה פיקוח על זה, וזאת בניגוד למדיניות שלי. הוסר הפיקוח" (פרוטוקול ע' 7 ש' 8-14). ד"ר נאמן ציין כי המדינה מסוגלת "למנוע כניסה של הפומיס לארץ, אם יש החלטה" (פרוטוקול ע' 11 ש' 26-29).

11.          11.          מעדותו האוביקטיבית והנאמנה של ד"ר נאמן עולה, כי פומיס שמקורו באיטליה סובל מריכוז גבוה של רדיונוקלידים. תכונה זו בדרך כלל אינה מאפשרת עמידה בתקן לייצור בלוקים לבניה. יחד עם זאת, השימוש בפומיס אינו אסור ככזה, וניתן לעשות בו שימושים שונים. בנוסף, יתכן שניתן להשתמש בפומיס גם לבניה, אך הדבר כרוך בתהליך של ערבוב ומיהול, עד לעמידה בתקן הרלבנטי. עדותו המומחית של ד"ר נאמן לא נסתרה, שהרי לא הוצגה חוות דעת נגדית.

12.          12.          תכונת הפומיס שנחצב באיטליה היתה ידועה לתובעת היטב. מר דניאל גדז העיד, כי החל לייבא פומיס איטלקי לישראל כשנתיים לפני העיסקה עם הנתבעת, והספיק לייבא סחורה ב- 5-6 אניות (פרוטוקול ע' 26 ש' 6-21). מר גדז ידע, כי לקוחותיו רוכשים ממנו את הפומיס לייצור בלוקים לבניה (פרוטוקול ע' 26 ש' 22-30). מר גדז ידע, כי הנתבעת היא מפעל לבלוקים לבניה (פרוטוקול ע' 30 ש' 28-29). מר גדז היה ער לטענת המשרד לאיכות הסביבה, לפיה החומר סובל מריכוז-יתר של רדיונוקולידים, וכי בלוקים המיוצרים מפומיס איטלקי אינם עומדים בתקן למוצר זה. מר גדז עצמו נאלץ לשלוח דוגמאות מחומר הפומיס לבדיקה של הועדה לאנרגיה אטומית. בדיקה זו נעשתה בעקבות דרישה של המשרד לאיכות הסביבה (ר' עדותו של מר גדז בפרוטוקול ע' 32 ש' 14-15). במכתב התשובה שקיבל, מיום 18.7.2002, וכותרתו: "בדיקת תכולת רידונוקלידים בפומיס", רשם מכון התקנים בניסוח שאינו משתמע לשתי פנים:

"לבקשתכם ביצענו בדיקת רדיונוקלידים ... בשלוש דוגמאות פומיס אשר סופקו על ידכם...

על פי האמור לעיל, 3 דוגמאות הפומיס הנ"ל אינן עומדות בתקן לפי תנאים אלה, אולם ניתן לבדוק אפשרות שימוש בפומיס הנ"ל בתנאים והגבלות אחרות" (ההדגשה הוספה; ר' צרופה אחרונה לחוות דעתו של ד"ר נאמן).

13.          13.          מר גדז הודה כי קיבל את תוצאות הבדיקה של הועדה לאנרגיה אטומית והבין את משמעותן: "כתוב שלא עומדים בתקן" (פרוטוקול ע' 28 ש' 21-28). מר גדז ניסה להתחמק ממשמעות הבדיקה, כאשר אמר: "כתוב שלא עומדים בתקן. אך אין תקן. המכתב שגוי, לא עשיתי עם זה כלום, שלחתי למפעל לאיטלקים, אמרתי הנה התגובה, אמרו שיביאו סחורה משופרת. אין תקן על הפומיס, אם האדם מערבב אותו עם קצת יותר מלט וחול הכל עומד בתנאים. התקן על הבלוק לא על הפומיס" (פרוטוקול ע' 28 ש' 28-31).

14.          14.          התשובה לפיה "אין תקן לפומיס" אינה מספקת, שהרי שיווק הפומיס נועד ברגיל לייצור בלוקים לבניה, והפומיס נמכר לנתבעת כמפעל לייצור בלוקים לבניה. הבלוקים צריכים לעמוד בתקן, אך השימוש בפומיס כחומר גלם צפוי להכשיל אפשרות זו.