זכאות לגמלת נכות כללית גם בתקופה בה שולמו דמי מחלה

פתיח ותשתית עובדתית

1.         עניינה של התביעה שבפני בפרשנותו של סעיף 196(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק").

2.         להלן העובדות הרלוונטיות, כפי שעלו מתצהירה של התובעת ולא נסתרו (ב"כ הנתבע ויתרה על חקירה נגדית):

א.         התובעת, ילידת שנת 1953, הנה מורה במקצועה והועסקה בתקופה הרלוונטית במכללת בית ברל. התובעת ציינה בתצהירה כי הועסקה בחצי משרה קבועה, ובנוסף לכך השתלבה במכללה בעבודה נוספת במסגרת המכון לאוריינות. בנוסף, קיבלה שכר ממשרד החינוך, כבודקת בחינות בגרות.

ב.         בחודש יוני 2000 אובחנה התובעת כחולה בסרטן השד. בקיץ שנת 2002 הורע מצבה והיא נאלצה להפסיק עבודתה במכללה. לאור זאת, החל מיום 1.9.02 ועד יום 15.9.05 קיבלה מהמכללה דמי מחלה, אשר חושבו לפי השתכרותה במחצית המשרה בלבד. בקיץ 2003 בדקה התובעת בחינות בגרות, אך מעבר לכך לא שבה לעבודתה.

ג.          בהתחשב בכך שדמי המחלה שולמו לתובעת על פי עבודתה במחצית משרה בלבד - ולא שולמו על רכיבי השתכרותה הנוספים - צומצמו הכנסותיה, בתקופה בה קיבלה דמי מחלה, בלמעלה מ- 50% (לטענתה, שלא נסתרה - 60,016 ש"ח לשנה בשנת תשס"ד במקום 121,700 ש"ח).

ד.         הנתבע קבע לתובעת אי כושר בשיעור 100% החל מיום 25.11.03, אך קבע - בהחלטתו מיום 1.9.04 - שאינה זכאית לגמלת נכות כללית מהטעם שעודנה מקבלת דמי מחלה ממעבידה. על כך הוגשה התביעה שבפני.

3.         ב"כ התובעת טען כי עצם קבלת דמי מחלה ממעביד, כשלעצמה וללא תלות בגובה התשלום, אינה מספקת לצורך שלילה מוחלטת של הזכות לגמלת נכות. לגישתו, יש להתייחס לדמי המחלה כאל כל הכנסה אחרת, ולהעניק לנכה גמלה ככל שסך כל השתכרותו, כולל דמי המחלה, צומצם ב - 50% או יותר לעומת ההכנסות שהיו לו לולא הנכות.

ב"כ התובעת הדגיש כי התובעת קיבלה את שכרה משלושה מקורות שונים - מחצית משרה קבועה, עבודה נוספת דרך המכון לאוריינות, ובנוסף ההשתכרות ממשרד החינוך, כאשר דמי המחלה שולמו לה עבור העבודה במחצית המשרה הקבועה בלבד. כתוצאה מכך, נוצר עיוות, ורק בשל תשלום דמי מחלה חלקיים - נשללה ממנה לחלוטין הזכות לגמלה.

4.         ב"כ הנתבע לא ניסתה לכפור, בסיכומיה, בטענה העובדתית כי הכנסותיה הכוללות של התובעת - כולל דמי המחלה שקיבלה - צומצמו בלמעלה מ - 50%, אלא טענה כי המחוקק נתן דעתו לנושא דמי המחלה וקבע את שקבע בסעיף 196(ב) לחוק. לפיכך, לא נותר אלא ליישם את הסעיף כלשונו.

הכרעה

5.         סעיף 195 לחוק מגדיר "נכה", לצורך קבלת גמלת נכות כללית, כ "מבוטח... שכתוצאה מליקוי מתקיים בו אחד מאלה:

(1)        אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד ואינו משתכר סכום השווה ל - 25% מהשכר הממוצע;

(2)        כשרו להשתכר מעבודה ממשלח יד, וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב - 50% או יותר, הכל לפי כללים ומבחנים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה...".

היינו, תנאי לעצם ההגדרה כ"נכה", ולקביעת "תאריך קובע", באותם מקרים בהם  החלופה הרלוונטית היא חלופה (2), הוא צמצום הכושר להשתכר ב - 50% או יותר.

6.         סעיף 196(ב) לחוק קובע כי:

"הזכות לגמלה לפי פרק זה תתחיל בתום 90 ימים מהתאריך הקובע, ובלבד שאם במועד זה מקבל הנכה דמי מחלה ממעבידו או מקופת גמל כמשמעותה בסעיף 180, תתחיל הזכות בתום התקופה שבעדה שולמו דמי המחלה כאמור".

ב"כ הנתבע הגישה את דברי ההסבר להצעת החוק אשר בעקבותיה הוסף נוסחו הקודם של סעיף זה (ה"ח 1532 התשמ"א), ולפיהם:

"לפי המצב הקיים כיום, רואים דמי מחלה שמעביד משלם לעובדו כהכנסה מעבודה. לפיכך, כל עוד משולמים דמי מחלה כאמור, אין צמצום בהכנסת העובד, וגם לא נוצר "תאריך קובע", אלא עם סיום התקופה שבעדה משולמים דמי מחלה. מוצע לקבוע, כי דמי המחלה לא ייחשבו כהכנסה מעבודה לצורך קביעת צמצום הכנסותיו של עובד, כך ש"התאריך הקובע" יחול ביום שבו החל העובד לקבל דמי מחלה, וזכאותו לגימלה תחל 90 ימים לאחר מכן. אולם אם יתברר כי בתום אותם 90 ימים ממשיך העובד לקבל דמי מחלה, לא תשולם לו הקיצבה אלא לאחר הפסקת התשלום של דמי המחלה".