1. האם זכאי התובע למענק עבור עבודה מועדפת, בהתאם
לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב]
התשנ"ה - 1995 (להלן:
"המענק" ולהלן: "
חוק הביטוח הלאומי" או "
החוק") - זוהי השאלה שהובאה לפתחנו.
2. התובע יליד, 1984, התגייס לצה"ל ביום 29.4.03 ושירת בחיל - הים על ספינת דבור.
התובע אמור היה לסיים את שירותו הסדיר בצה"ל, לפי
חוק שירות הביטחון
[נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: "
חוק שירות ביטחון") ביום 28.4.06, אולם מועד שחרורו, הפורמאלי ,נדחה עד ליום 29.5.06 מסיבות רפואית. שכן, במהלך תקופת שירותו, בחודש 5/05, נפצע התובע בידו הימנית, תוך כדי ועקב פעילות מבצעית. פציעה בעטיה הוא נדרש לעבור שני ניתוחים ולאחר מכן גם תקופת שיקום ארוכה, שנמשכה עד ליום 30.6.07 (להלן: "
תקופת השיקום"). טיפולים אלה, מומנו על ידי משרד הביטחון, בהתאם לסעיף 43
לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 ולפי
תקנות הנכים (טיפול רפואי) התשי"ד-1954.
3. סמוך לאחר תום תקופת השיקום וביום 1.7.07, החל התובע לעבוד בתחנת דלק כמתדלק ואח"כ כמאבטח של תחנת הכוח באשדוד. סה"כ הועסק התובע בעבודות הללו 226 ימים.
4. הנתבע לא חלק על העובדה שהעבודות הללו באות בגדרה של
"עבודה מועדפת",
כמשמעה בחוק, אך חרף זאת, דחה את התביעה לקבלת מענק בעבור עבודה מסוג זה. שכן, לטענתו, התובע החל לעבוד בעבודות אלה, לאחר חלוף למעלה משנה ממועד "שחרורו" מצה"ל, קרי - בתקופה במהלכה לא היה זכאי עוד לדמי אבטלה כחייל משוחרר. זכות השמורה לחייל שסיים שירות סדיר, למשך שנה מיום שחרורו ומהווה תנאי הכרחי לגיבוש הזכאות למענק לפי החוק.
המחלוקת העיקרית שבין הצדדים נוגעת אפוא לשאלה הפרשנית אודות המועד בו יש לראות בתובע "חייל משוחרר" לעניין דמי אבטלה ותשלום מענק: בעוד התובע טוען כי לראות בו "חייל משוחרר" רק מתום תקופת השיקום ביום 30.6.07, הרי שהנתבע טוען כי התובע היה "חייל משוחרר" לעניין הזכאות לדמי אבטלה ולמענק במועד השחרור הפורמאלי, לפי חוק שירות הביטחון, ביום 29.5.06. על מנת להטיב להבין את המחלוקת ואת הסוגיה כולה נביא להלן את הוראות החוק הרלוונטיות כדלקמן:
5. סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי, המסדיר את זכאותו של החייל המשוחרר למענק, קובע לעניין זה כך:
"(א) בסעיף זה -
"עבודה מועדפת" - עבודה במקום עבודה או בסוג עבודה כמפורט בלוח ח', ובלבד שלגבי אדם פלוני העבודה אינה עבודה מתאימה כאמור בסעיף 165(א) ו-(ב)...
(ב) מבוטח שמתקיימים בו כל אלה, זכאי למענק כאמור בסעיף קטן (ג):
(1) אילו התקיים בו האמור בסעיף 163(א), הוא היה זכאי לדמי אבטלה; לענין זה, יראו חייל כזכאי לדמי אבטלה, אף אם לא השלים את תקופת האכשרה כאמור בסעיף 161;
(2) הוא עבד ששה חודשים לפחות, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות בטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, בעבודה מועדפת והוכיח להנחת דעתו של פקיד התביעות כי עבד כאמור בעבודה מועדפת..."
יצויין - כי ביום 27.2.12 תוקן סעיף 174(ב)(2) לחוק (בתיקון 135, שנכנס לתוקפו ביום 1.3.12) על ידי הוספתה של תוספת לסיפא של סעיף זה הקובעת כך:
"במניין השנתיים האמורות לא יובאו בחשבון ימים שבהם שירת המבוטח בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות המילואים, התשס"ח-2008"
. (להלן: "
תיקון סעיף 174").
ההגדרה הרלבנטית לענייננו של המונח "
מבוטח", אליו מתייחס כאמור סעיף 174 לחוק, מצויה בסעיף 158 הימנו הקובע לאמור:
"מבוטח" הינו
"...חייל ששירת שירות סדיר על פי חוק שירות בטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע,
מיום שחרורו מהשירות ולמשך שנה מאותו יום (להלן - חייל)"
הגדרה רלבנטית נוספת המתייחסת למונח "
מובטל" מצויה בסעיף 163(א) לחוק, הקובע לעניין זה כך:
"...רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה,
והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו (לשני אלה ייקרא להלן - עבודה מתאימה), ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור"
.
עינינו הרואות אפוא - כי חוק הביטוח הלאומי קבע שלושה תנאים מצטברים לצורך גיבוש הזכאות למענק -
האחד - היות האדם "מבוטח" דהיינו, עמידתו בתנאים של תקופת אכשרה בעבודה, לפי סעיף 161 לחוק לעניין תשלום דמי אבטלה, כאשר במקרה של חייל, פוטר החוק בשנה הראשונה שלאחר "שחרורו" ובמהלכה בלבד - מתקופת האכשרה, כתנאי לגיבוש הזכאות לדמי אבטלה.
השני - על "המבוטח" להיות "מסוגל לעבודה" וכן, להירשם בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה והלשכה לא הציעה לו "עבודה מתאימה" כהגדרתה בחוק.
השלישי - עבודה של שישה חודשים לפחות בעבודה מועדפת, מתוך השנתיים שחלפו מיום "שחרורו" של החייל משירות סדיר בצה"ל.