פסק דין
העובדות וגדר המחלוקת
1.זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף בתאונת דרכים. התובע בת"א 1123/07 והתובעת בת"א 1124/07 נשואים זה לזה ונפגעו בתאונה דרכים ביום 26.9.05, כשהתובע נהג ברכב (להלן: התאונה). הנתבעת היא מבטחת הרכב. מאחר שמדובר בתאונה אחת ובבני זוג המנהלים חיים משותפים, התנהל הדיון במאוחד ופסק הדין מתייחס לשתי התביעות יחד.
2.התובע יליד 1937, היה בן כ- 68 במועד התאונה. התובע הוא טכנאי מכונות אריגה במקצועו, ועובר לתאונה עבד כשומר. התובעת ילידת 1939, עקרת בית, היתה בת כ-66 בזמן התאונה. התאונה התרחשה בסמוך לאיצטדיון טדי בירושלים, כאשר רכב אחר פגע מאחור ברכב התובעים שהיה, על פי הנטען, במצב עצירה.
3.התובעת פונתה לקבלת טיפול רפואי בעקבות התאונה, ושוחררה לאחר שעתיים בהמלצה למנוחה. אין מחלוקת על כך שלתובעת עבר רפואי עשיר והיא סבלה עוד לפני התאונה ממחלות רבות, כולל מחלה בבלוטות התריס, יתר לחץ דם, כאבים בצלעות, בצוואר ובגב, מגבלות תנועה בצוואר ובגב, סחרחורות, בחילות ונימול. עוד לפני התאונה טופלה התובעת בטיפולים שונים, כולל טיפול במרפאת כאב. התובע פנה לעזרה רפואית רק יום לאחר התאונה וטופל בקופת חולים. הוא קיבל תעודת מחלה לתקופה שמיום 27.9.05 עד יום 24.11.05.
המחלוקת בין הצדדים מתייחסת להיקף הפגיעה בתובעים והפיצוי המגיע להם כתוצאה מהתאונה.
ממצאים רפואיים לגבי התובע:
4.בעניינו של התובע הוגשה חוות דעת אורתופדית של ד"ר מנחם יצחקי. בחוות הדעת קבע המומחה כי התובע התלונן עוד לפני התאונה על כאבי צוואר וגב, וכי התאונה גרמה להפרעה זמנית בתפקודו ולאחר מכן חזר לתפקודו המקורי. לפיכך קבע לתובע נכות זמנית בהתאם לתעודות המחלה שהומצאו לו, דהיינו נכות בשיעור של 100% למשך כחודשיים, עד יום 24.11.05. לאחר מכן קבע המומחה נכות זמנית של 50% למשך חודש נוסף, ונכות של 25% לחודש שלאחריו.
באשר לנכות צמיתה, ד"ר מנחם יצחקי קבע בחוות דעתו כי לתובע נכות בשיעור של 10%, אולם נכות זו היתה קיימת עוד לפני התאונה. המומחה קבע לתובע נכות זמנית לחודשים שלאחר התאונה, בשיעור של 100% לתקופה של כחודשיים לאחר התאונה, ובשיעורים שפחתו לאחר מכן. אולם על פי קביעתו לא נגרמה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.
5.ב"כ התובע חולק על קביעה זו. לטענתו על בית המשפט לדחות את מסקנת המומחה ולקבוע כי נכותו של התובע נגרמה כתוצאה מהתאונה. הנימוק העיקרי לכך הוא העדר תלונות קודמות של התובע המעידות על כאבים או ממצאים אחרים המעידים על נכות בגבו של התובע עובר לתאונה, מלבד אירוע יחיד של תלונה מיום 2.1.96, כתשע שנים לפני התאונה נשוא תביעה זו. לטענת ב"כ התובע, מדובר בפסק זמן ממושך שבו לא התלונן התובע כלל על כאבים, ויש להסיק מכך כי אכן לא סבל מכאבים משמעותיים בתקופה זו ומכאן שלא סבל מנכות.
6.לטענה זו נמצאו מספר תשובות בחוות דעתו ובחקירתו של ד"ר יצחקי:
עוד בחוות הדעת קבע ד"ר יצחקי כי התלונה האחרונה על כאבים בצואר היתה ב-27.1.05, דהיינו כ-9 חודשים לפני האירוע וגם אז נמצאו מגבלות תנועה בעמוד שדרה צוארי" (בתחתית עמ' 2 לחוות הדעת).
בתשובות לשאלות ההבהרה הבהיר המומחה כי התובע סבל ממחלת גב ניוונית, וכל המתואר בבדיקות הוא תוצאה של מחלה זו לא של התאונה. גם ההחמרה במצבו של התובע היא תוצאה של מחלה ניוונית זו, שהיא מחלה אבולוציונית, ולא של התאונה. בחקירתו הנגדית העיד כי טראומה ללא שבר גורמת להחמרה זמנית בכאבים, שעוברים לאחר זמן (עמ' 31 שורות 14-19). בהמשך הבהיר המומחה את דעתו לפיה העובדה שהמסמך האחרון המתייחס לתלונות של התובע היה כחודש וחצי לאחר התאונה, ולאחריו אין שם מסמך, מעיד על העדר קשר סיבתי בין הכאבים שיש לתובע כיום לבין התאונה, שכן הכאבים הנובעים מהתאונה הסתיימו כשלושה חודשים לאחריה (עמ' 32 שורות 19-32).
7.עוד העיד ד"ר יצחקי כי בתיעוד על כאבים בצואר מינואר 2005, מספר חודשים לפני התאונה, רלוונטי כיון שגב וצואר מחשבים כאותו איבר. כך שהתובע התלונן על כאבים לא רק תשע שנים לפני התאונה אלא מספר חודשים לפניה (עמ' 2 שורות 9, 10). את פער הזמנים בין תלונה לתלונה הסביר בכך שיתכן שהתובע הסתגל לחיים כשהוא סבל מהתקפי כאבים מפעם לפעם, ונמנע מללכת להיבדק על ידי רופא כשהכאבים היו קלים (עמ' 26 מחצית תחתונה של העמוד).
הוא הסביר עוד כי התובע סבל מהגבלות תנועה קלות שבגינם נקבעו לו 10% נכות, אולם אלו נובעים משינויים ניווניים ומגילו של התובע, ולא מהתאונה (עמ' 27 שורה 18 ואילך; עמ' 28 שורות 4, 5). העד הבהיר כי הגבלת תנועה אינה בהכרח מלווה בכאב (עמ' 29 שורה 1).
8.ב"כ התובע הסתמך על בדיקות הדמיה שנערכו לתובע, משנת 1996 ומשנת 2008, בשתיהן תוארו ממצאים דומים של שינויים ספנדילוטיים. מכך ביקש להסיק כי לא חלו שינויים של ממש במצבו של התובע בין אותם שנים, ומכאן שהשינוי המשמעותי נבע מתאונת הדרכים. על כך השיב ד"ר יצחקי כי התיאור של "שינויים קלים" אינו חד משמעי ולא ברור למה הכוונה במילה קלים. הוא טען כי יש לערוך את ההשוואה באופן שאותו אדם יבחן את שני הצילומים ויתייחס לשניהם, והציע לערוך את ההשוואה בעצמו (עמ' 30 מחצית שניה של העמוד). ב"כ התובע תקף בסיכומיו את גישת המומחה וסבר שהוא מתחמק מלהשיב, אולם אני סבורה שיש היגיון רב בתשובה זו, וכי על מנת להשוות ממצאים זה לזה לא ניתן להסתמך על שני תיאורים סובייקטיביים שאינם מתייחסים זה לזה. גם אם תוצאות בדיקת הסי.טי. פוענחו על ידי מומחה שאין ספק לגבי מומחיותו, לא ניתן להשוות ממצאים אך ורק על סמך המונחים בהם השתמשו שני המפענחים, בלי שיוצבו בפני אותו אדם שני הממצאים, והוא יביע דעתו לגבי היחס שביניהם.
9.כאמור, ב"כ התובע סבר כי חוות דעתו של ד"ר יצחקי מוטעית. הוא טען שעל בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לקבוע נכות בניגוד לאמור בחוות הדעת. אינני סבורה שיש מקום לכך במקרה זה: חוות דעתו של ד"ר יצחקי היא הגיונית ומנומקת. עמדתו עמדה במבחן החקירה הנגדית, בה השיב המומחה תשובות הגיוניות לכל הנושאים שהועלו. טענות התובע נוגעות לנשואים שהם במובהק עניינים שברפואה, להבדיל מטענות משפטיות, כגון טענה שלא היו בפני המומחה כל המסמכים הרלוונטיים, שחוות הדעת מסתמכת על עובדות שגויות, וכדומה. בנסיבות אלו לא מצאתי בסיס שלא לקבל את חוות הדעת, ואני קובעת כי לתובע לא נגרמה נכות צמיתה כתוצאה מתאונת הדרכים נשוא התביעה.
ממצאים רפואיים לגבי התובעת:
10.בעניינה של התובעת הוגשו שתי חוות דעת רפואיות: חוות דעת אורתופדית של ד"ר מנחם יצחקי וחוות דעת בתחום הכאב של ד"ר איתי גור אריה.
11.בחוות הדעת האורתופדית של ד"ר יצחקי נקבע כי לתובעת לא נגרמה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. ד"ר יצחקי ציין בחוות דעתו כי בעברה של התובעת כאבי גב ממושכים עוד מלפני התאונה, והיא קיבלה טיפולים, פיזיותרפיה ותרופות ואף טופלה ברפואת כאב עוד לפני התאונה. לאחר התאונה פנתה התובעת לבית החולים הדסה, שם צולמה ונשלחה לביתה לאחר שלא נמצאו שברים. הוא מציין כי נמצאו בחוליות שברים דחוסים שהם ישנים והופיעו כבר בצילום משנת 2003, והרקע להם ככל הנראה אוסטאופרוטי, כפי שציינו כל הרופאים שבדקו אותה. מסקנת המומחה היא, איפוא, כי לתובעת כאבי גב כרוניים שהיון קיימים שנים רבות לפני התאונה, וכי לא נגרמה לתובעת כל נכות, לא בגב התחתון ולא בגפיים העליונות. בסיום חוות הדעת ציין המומחה כי איננו מתייחס לנושא הכאב, שבוודאי יבוא לביטוי בחוות דעתו של מומחה הכאב.