פסק דין
משך יותר מתשע שנים חויב כרטיס האשראי של התובעת בתשלום חודשי קבוע לטובת הנתבעת בגין שירותי גלישה לאינטרנט (או שמא עלינו לומר ה"מרשתת"), כאשר התברר כי התובעת כלל אינה משתמשת בשירותים אלה. מהן גדרי חובותיה, אם בכלל, של הנתבעת במצב דברים זה?
התביעה וטענות הצדדים
1.לפני תביעתה של התובעת, שבה היא תובעת השבת הסך של 11,210 ₪, אשר נגבה ממנה על ידי הנתבעת באמצעות כרטיס האשראי שלה, בגין מינוי לשירותי גלישה באינטרנט המסופקים על ידי הנתבעת. התובעת טענה כי עוד ביום 29.3.2001 היא רכשה מהנתבעת חבילת גלישה באינטרנט ובתאריך 13.5.2003 היא הפסיקה להשתמש בשירותי הנתבעת- מועד בו היא החלה לקבל את השירותים מספק אחר. התובעת טוענת כי הנתבעת המשיכה לגבות ממנה תשלום אשר עמד על סך של כ- 87 ₪. התובעת טענה כי בשנת 2003 היא פנתה לנתבעת כדי להתנתק מהשירותים אולם זו המשיכה לגבות ממנה תשלום בגין שירותים להם היא לא נזקקה. עוד טענה התובעת כי רק ביום 20.6.2012, בעקבות פנייתה לנתבעת, הופסקה הגביה (אם כי גם לאחר מכן נגבה תשלום אחד שהוחזר לתובעת).
משעוררתי, במהלך הדיון שהתקיים בפני, את התהיה המתבקשת, כיצד זה שהתובעת לא שמה לה לחיוב בכרטיס שנגבה מכרטיס האשראי שלה מדי חודש בחודש משך שנים רבות, הסבירה התובעת כי היא מרבה לנסוע לחו"ל בשל עיסוקה (התובעת הנה אשת אקדמיה העוסקת בחינוך) והיא סברה שהמדובר הוא בתשלום בגין שיחות לחו"ל. בתדפיס חיובי כרטיס האשראי הופיע החיוב המדובר תחת הכיתוב "בזק בינלאומי בע"מ".
2.הנתבעת הגישה כתב הגנה שבו היא טענה, כי התובעת לא פנתה אליה בשנת 2003 כדי להפסיק את ההתקשרות והפניה הראשונה שנעשתה בעניין זה הייתה ביום 18.6.2012. עוד טענה הנתבעת, כי התובעת ידעה על החיוב משהופיע הוא בחיוב האשראי שלה, וכי מכל מקום אין עליה חובה כלשהי כלפי הנתבעת. הנתבעת אף טענה כי נהגה לשלוח לתובעת חשבוניות לדואר האלקטרוני שלה ומשכך אין לתובעת להלין בעניין חיובה אלא על עצמה. הנתבעת ציינה כי לתובעת הייתה אפשרות להשתמש בשירותיה ואין נפקות לכך כי היא לא השתמשה בפעול בשירותים אלה.
3.בטרם נציב לפנינו את השאלות הטענות הכרעה, ולשם חשיבות עניין זה להכרעה, נציין כי אין מחלוקת על כך כי לאחר חודש מאי 2003, לא ביצעה התובעת גלישה כלשהי באמצעות הנתבעת. הדבר עולה בבירור מטענות הנתבעת (ראו סעיף 13 לכתב ההגנה וכן דו"ח פירוט גלישות שצורף לכתב ההגנה).
השאלות שבמחלוקת
4.במחלוקת שנפרסה בפני עלי להכריע בשתי סוגיות, הראשונה: האם אכן ביקשה התובעת להפסיק את ההתקשרות בינה לבין הנתבעת? האם הדבר היה רק בחודש יוני 2012 או שפניה בעניין זה הייתה עוד בחודש מאי 2003? ומה הנפקות לכך?
השניה: במידה והתובעת לא ביקשה להפסיק את השירותים בשנת 2003, אלא רק בשנת 2012, מתעוררת השאלה, הגם שהנתבעת קיימה את ההסכם, האם קיימה אותו בתום לב? ומהן גדרי חובותיה של הנתבעת כלפי התובעת בקיום ההסכם, בשים לב למהות הסוגיה הצרכנית העומדת על הפרק?
אימתי ביקשה התובעת להתנתק משירותי הנתבעת והכרעה בטענות עובדתיות נוספות
5.במחלוקת העובדתית שנפלה בין התובעת לבין הנתבעת, אני מבכר את גרסת הנתבעת לפיה הפניה הראשונה של התובעת לנתבעת להפסקת ההתקשרות הייתה בחודש יוני 2012, עת פנתה בתה של התובעת, "דורין", לנתבעת וביקשה להפסיק את החיוב באמצעות כרטיס האשראי. אנמק את קביעתי.
פנייתה של דורין לנתבעת בוצעה באמצעות שיחת "צ'אט" ("שיחוח"). שיחה זו תועדה בכתובים ואלה צורפו לכתב התביעה. מהתיעוד האמור עולה כי בשיחה זו, אשר נערכה ביום 19.6.2012 וקדמה לה שיחה ביום 18.6.2012, ניסתה דורין לברר אם הייתה בקשה לביטול ההתקשרות בשנת 2003, אולם בדיקה של נציגת השירות העלתה כי לא הייתה פניה שכזו בעבר, מלבד זו שהייתה יום לפני, דהיינו ביום 18.6.2013. אמנם בשיחה זו מאשרת נציגת השירות של הנתבעת כי ברישומי הנתבעת קיים תיעוד לפניה של התובעת בשנת 2001, שנציגת הנתבעת לא יכלה לדעת את תוכנה (למרות שהיא סברה תחילה כי המדובר בבקשת ניתוק). במהלך הדיון לפני התברר כי הפניה שהייתה בדצמבר 2001, נועדה לשם עדכון פרטי אמצעי התשלום. ראו בעניין זה מספר הפניה המוזכר בצ'אט לעומת התיעוד בכתב שהוצג במהלך המשפט, הנושא מספר זהה לזה שהוזכר בצ'אט, וממנו עולה כי אכן המדובר בפניה שעניינה עדכון אמצעי התשלום.
יתרה מכך, כפי שקבעתי, התובעת המשיכה להשתמש בשירותי הנתבעת עד חודש מאי 2003, כך שאין זה סביר כי הפניה בשנת 2001, הייתה להתנתקות משירותי הנתבעת.
המסקנה כי הנתבעת לא פנתה לנתבעת בחודש מאי 2003 להפסקת ההתקשרות עולה גם מהגיונם של דברים, שהרי אם התובעת הייתה פונה לנתבעת, סביר להניח כי הייתה שמה לב לחיובים הנמשכים בכרטיס האשראי שלה והייתה פונה פעם נוספת לנתבעת. העובדה כי התובעת המשיכה להיות מחויבת בתשלומים מבלי שהיא תשייך חיוב זה לשירותי גלישה באינטרנט, מלמדת כי היא לא הייתה ערה לכך כי המדובר בחיוב שעליה לבקש להפסיקו ומכאן שלא ביקשה להפסיקו.
אני ער לטענת התובעת, אותה אני מקבל, כי במאי 2003 היא החלה לקבל שירותי גלישה באמצעות חברה אחרת, שהרי במועד זה ואילך לא גלשה התובעת עוד באמצעות הנתבעת. העובדה כי התובעת קיבלה שירותי גלישה מספק אחר ולא קיבלה שירותי גלישה מהנתבעת ממועד מסוים, היא, כשלעצמה, אינה מלמדת על כך כי התובעת פנתה אל הנתבעת וביקשה להפסיק את השירות.
6.בגדרי ההכרעות העובדתיות, אני מקבל את טענותיה העובדתיות של התובעת לפיה סברה בטעות כי החיוב החודש קשור לשיחות טלפון לחו"ל. מסקנה זו עולה מעצם העובדה כי משך שנים רבות המשיכה התובעת לשלם תשלום זה מבלי שתפיק ממנו כל תועלת- שהרי אין מחלוקת כי מאז מאי 2003, לא עשתה התובעת שימוש בשירותי הנתבעת. אני מייחס את טעותה של התובעת לנסיעותיה וקשריה בחו"ל, הנובעים מעיסוקה. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא בכך כי החיוב עבור התשלום בו עסקינן נעשה תחת סעיף שכונה "בזק בינלאומי".
7.עוד ולשם השלמת התמונה, יובהר כי במהלך שיחת הצ'אט שבין דורין לנציגת הנתבעת, התברר כי הנתבעת שלחה "כרטסות" שככל הנראה כוללות מידע על השירות שסופק לכתובת הדואר האלקטרוני של התובעת, אולם באותו צ'אט התברר, כי הנתבעת עשתה כן לכתובת שגויה, כך שהמידע כלל לא הגיע לתובעת.
8.עוד אציין כאן את מכתבה של הנתבעת לתובעת מיום 28.6.2012, בו היא ציינה כי התובעת רכשה חבילת גלישה ולפי תנאי החבילה: "חודשים 1-3 הנם ללא עלות ולאחריהם בעלות דמי מנוי חודשיים בסך 87 ₪ כולל מע"מ לחודש".
שאלת תום הלב וגדרי חובותיה של הנתבעת כלפי התובעת בקיום ההסכם