זילבר נ' גרמבק

החלטה

לפני בקשה למחיקת כותרת תביעה בסדר דין מקוצר, שהוגשה ע"י המבקש.

רקע כללי

המשיב (להלן: "התובע") הגיש תביעה שבה עתר לחיובם של המבקשים בסך של 37,700 ₪. לטענתו, התקשר עם המבקש בהסכם לתשלום בגין תכנון הסדרי תנועה וחניה, כאשר לפי ההסכם בין הצדדים התחייב הנתבע לשלם לתובע בגין הכשרת 10 חניות שיאושרו על ידי העירייה.

טענות הצדדים

המבקש טוען כי לאחר מו"מ בין הצדדים במסגרת ההסכם בינהם,סוכם כי הסכום הכולל שישולם עבור 10 החניות יהיה סה"כ 45,000 ₪ ולא כפי שצויין בכתב התביעה 45,000 ₪ ועוד מע"מ. מנגד, המשיב טוען כי הסכום שסוכם הוא 45,000 ₪ ועליו יש להוסיף את רכיב המע"מ. הסיכום נערך בכתב יד ונחתם ע"י המבקש על גבי מסמך מודפס שהמציא המשיב למבקש.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 202(1)(א) לתקנות מחייבת עמידה, במצטבר, בשלושה תנאי סף להגשתה של תביעה בסדר דין מקוצר ואשר הם: הראשון, סכום קצוב. השני, מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא. השלישי, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב.

הפרשנות של סכום קצוב כפי שהובאה במספר פסקי דין היא "סכום שאין צורך לשום אותו או להעריכו, אלא הוא ניתן לחישוב אריתמטי פשוט". (ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ (שותפות רשומה) {פורסם במאגרים}.

משטוען תובע כי לא קיבל את מלוא הסכום המוסכם בחוזה, קמה לזכותו האפשרות לתבוע בסדר דין מקוצר את ההפרש אשר ניתן לחישוב אריתמטי פשוט. מדובר בתביעה לסכום קצוב מכוח התחייבות מפורשת. במצב דברים זה, די בצירוף ראיה בכתב לחוזה עצמו ואין צורך בהבאת ראיה בכתב המוכיחה את הפרת החוזה עצמה. (ר”ע 104/86 אסתר ביטון נ’ אליהו פרץ, פ”ד מ (1) 787) אין כלל ספק שהעילה דנן נשענת על ראיה כתובה.

מהכלל אל הפרט

אין חולק על כך שהצדדים מסכימים כי הסכום עבור העבודה שביצע התובע עומד על 45,000 ₪. סלע המחלוקת בין הצדדים נסוב סביב השאלה האם הסכום 45,000 ₪ שעליו סיכמו הצדדים כולל בתוכו את רכיב המע"מ או שמא יש להוסיף עליו מע"מ.

בהסכם שבין הצדדים, שנערך והודפס על ידי המשיב והמבקש חתם עליו, מוסכם על ביצוע העבודה בשני שלבים (שלב ראשון עבור הסדרת 4 חניות ושלב שני עבור הסדרת "מקסימום חניות אפשרי") כאשר כל שלב כולל רכיב של סכום מוסכם ועוד רכיב מע"מ. על הסכם זה נוסף בכתב ידו של המבקש, ללא חתימת המשיב, רכיב המכמת ביצוע הסדר של 10 חניות והוא "סה"כ 45,000 ₪". אף על פי שתוספת זו לא נחתמה על ידי המשיב, היא מהווה ראיה בכתב שכן הסכום שמצויין בהסכם הוא הסכום שהצדדים מסכימים עליו כאמור ועל חזקה על מסמך זה ששני הצדדים הסכימו על תוכנו.

העובדה כי המחלוקת נובעת מתוספת המע"מ, ולא נפתרה במפורש בכתב היד שנערך ונכתב על ידי המבקש, ליד הסכום שסוכם עליו, והמבקש חולק על סכומי המע"מ, יכול שתצדיק מתן רשות להתגונן, "אך היא בוודאי אינה שוללת את היות הסכום קצוב, שהרי שיעורי ריבית והפרשי הצמדה (ומע"מ לענייננו – ד.י), לכשעצמם, ניתנים לחישוב אריתמטי" (ע"א 38/77 ישראל יונג צימרינג נ' דבורה גורדינג, פ"מ לא(3) 401).

סוף דבר:

לאחר שעיינתי בכתב התביעה על כל נספחיו, בבקשה למחיקת הכותרת ובתגובה לבקשה, סבורני כי התביעה דנן מתאימה להתברר במסלול של סדר דין מקוצר בהתאם לסע' 202 (1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

התנאים המצטברים שסעיף 202(1)(א) מחיל מתקיימים במקרה זה. הסכום שבמחלוקת הוא סכום קצוב, סכום המחלוקת מקורו בחוזה והחוזה נתמך בראייה בכתב. כאשר תביעה עומדת בקנה אחד עם התנאים המצטברים – דינה להתברר במסלול של סדר דין מקוצר, כמו במקרה זה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה למחיקת כותרת.

המבקש יגיש בקשת רשות להתגונן בתוך 30 יום ממועד מסירת ההחלטה על תיקון כתב התביעה מיום 7.3.12.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.