זילברפלד נ' בנק דיסקונט סניף פרדס כץ

פסק דין

1.בפניי בקשה מוסכמת לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית. הבקשה הוגשה על ידי אבי זילברפלד (להלן: "המבקש") כנגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "המשיב").

העובדות הצריכות לעניין

2.בתאריך 30.12.08, הגיש המבקש בקשה לאישור התובענה הייצוגית (בש"א 23792/08) (להלן: "הבקשה"), ועילתה הנטענת הינה ש"השיקים המופקדים אצל הבנק בתיבות השירות, באמצעות מעטפות "אל תור", אינם נרשמים בחשבון הבנק נשוא ההפקדה, לפי יום הערך שבו הופקדו בפועל אצל הבנק בתיבת השירות "אל-תור", אלא לפי יום הערך של מחרת יום ההפקדה, וזאת שלא כדין".

עוד עולה מהבקשה, כי המבקש הגיש תלונה בעניין למפקח על הבנקים, אשר מצא את תלונתו מוצדקת, והורה לבנק לזכות את חשבונו על פי הערך ביום הפקדת השיקים בתיבת "אל-תור", וכן הורה לבנק לשנות את הכיתוב על פני מעטפות ה"אל-תור" בהתאם להנחיות החדשות.

הנזק שנגרם למבקש בא לידי ביטוי בריבית החובה ששילם, נוכח זיכוי חשבונו בסכום השיקים שהופקדו בתיבת ה"אל-תור" יום לאחר הפקדתם בפועל, וזאת בשל היות חשבונו ביתרת חובה.

3.בתשובתו הבהיר הבנק, כי אופן התנהלותו תואם את הוראות הדין, וכי קביעת השעה, שלפיה יחוייבו חשבונות הבנק על פי ערך יום המחרת הובאה לידיעת לקוחות הבנק בשורה של אמצעים. עוד טען הבנק, כי לא היה כל הכרח להשתמש בתיבות ה"אל-תור" דווקא, וכי לקוחות הבנק היו רשאים להפקיד את השיקים בדרך אחרת, שהייתה מבטיחה את זיכוי חשבונם ביום ההפקדה, למשל באמצעות שימוש במסוף מחשב המצוי בכל סניף של הבנק.

4.בדיון שהתקיים ביום 17.9.09 עודדתי את הצדדים להגיע להסכמות, וזאת נוכח התנהלותו הפסולה של הבנק מחד גיסא, וההפסד הזעיר שנגרם לחלק מלקוחות הבנק מאידך גיסא, ואכן, הצדדים הגיעו להסכם נשוא הבקשה אשר בפניי.

הסכם הפשרה המוצע

5.ההסכם המוצע הינו לסילוק סופי, מלא ומוחלט של העילות הנטענות כנגד הבנק, ומבלי שיודה בחבותו ו/או אחריותו כלפי מאן דהוא. בהתאם להסכם, מוצע, כי הבנק ירים תרומה בסך של 250,000 ₪ לעמותת "עזר מציון" לטובת פרוייקט "המאגר הלאומי לתורמי מח עצם".

קבוצת התובעים הוגדרה בהסכם המוצע, כלקוחות הבנק אשר הפקידו שיקים באמצעות תיבות "אל-תור" בתקופה הרלוונטית המתחילה ביום 1.9.08 ומסתיימת ביום 31.12.08.

בהסכם המוצע מוסבר, כי "לצורך קביעת סכום התרומה, הבנק מצהיר כי ביצע תחשיב "חשיפה תיאורטית מקסימלית", המבטא את סכום החשיפה התיאורטי לבנק, על הצד הגבוה, כאשר התחשיב בוצע תחת ההנחה המחמירה (להלן: "חשיפה תיאורטית מקסימלית"), על פיה, כל החשבונות בהם הופקדו שיקים באמצעות תיבת השירות "אל-תור" בתקופה הרלוונטית, היו ביתרת חובה ביום ההפקדה, וזאת על אף שסביר שבפועל, חלק מהלקוחות היו ביתרת זכות במועד ההפקדה, כאשר למפקידים שהיו ביתרת זכות לא נגרם חסרון כיס עקב זיכוי חשבונם על פי ערך יום העסקים הבא (סעיף 13 לבקשה לאישור הסכם הפשרה).

עוד מסביר הבנק, כי החשיפה התיאורטית המקסימלית בהתאם להנחיות המחמירות שפורטו, מתייחסת לסכום של 540,535 ₪ בגין 892,839 שיקים שהופקדו בתיבת השירות "אל-תור" בתקופה הרלוונטית.

הצדדים טוענים, כי תרומת סכום הפשרה, כפיצוי לציבור בכללותו, הינה סבירה והוגנת, בהתחשב בפרמטרים המפורטים בסע' 20(ג) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 (להלן: "החוק"), שכן, במקרה דנן סכום החשיפה המקסימלית הוא קטן יחסית לתובענה ייצוגית, וסכום הנזק – בסך של כ- 28אג' בממוצע לשיק, אינו מצדיק את ניהולה היקר של התובענה.

עוד ממליצים הצדדים לאשר שכ"ט לב"כ התובע בסך של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, וגמול לתובע המייצג בסך של 20,000 ₪.

בסופו של דבר, מפנים הצדדים את בית המשפט לרע"א 8479/02 דר' תמר סבו נ' רשות שדות התעופה בישראל (להלן:" הלכת סבו"), ומבקשים לאשר את הסכם הפשרה מבלי להיזקק לפרוצדורה הקבועה בסע' 18-19 לחוק וזאת נוכח העובדה, שבית המשפט דן עם ב"כ הצדדים בנוגע לפרטי ההסכם המוצע, ולמעשה הציע את פרטי ההסדר המוצע.

המבחנים לאישור הסכם הפשרה

6.כאשר מדובר בהסכם פשרה המוצע במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, חובה על בית המשפט לבחון את פרטי ההסדר המוצע, על מנת לוודא, שמדובר בפשרה ראויה, הוגנת וסבירה. הטעם לכך, נעוץ בעובדה, שבמסגרת תובענה ייצוגית קיים ניגוד אינטרסים מובנה בין התובע הייצוגי ובא כוחו מחד גיסא, לבין יתר חברי הקבוצה, שבשמם מבוקש להגיש את התובענה הייצוגית, מאידך גיסא.

אותו ניגוד אינטרסים מובנה בא לידי ביטוי בחשש, שמא התובע הייצוגי יגיע להסכמה עם הנתבעים, מכוחה הוא יקבל גמול בדרך זו או אחרת, ואז "יזנח" את עניינים של יתר חברי הקבוצה, אותם הוא מתיימר לייצג בתביעה שהגיש.

נוכח העובדה, שפסק דין במסגרת הפשרה מהווה למעשה מעשה בית דין לגבי יתר חברי הקבוצה, וקיומו שולל מיתר חברי הקבוצה את זכות התביעה, חייב בית המשפט לוודא, כי במסגרת הסכם הפשרה נבחן עניינם של כלל חברי הקבוצה, והוא בא לידי ביטוי בקבלת התייחסות ראויה והוגנת במסגרת ההסכם המוצע.