זילברמן נ' רונית יוגב בר זוהר שפי ואח'

החלטה

לפני בקשת המבקשות לפסול אותי מלדון בתיק זה.

עילת הבקשה הנה חשש ממשי למשוא פנים. לטענת המבקשות, בית המשפט הביע עמדה חד צדדית, גילה עוינות כלפי המבקשות וגיבש עמדה סופית בטרם עת. ייאמר מיד, מדובר בבקשה חסרת יסוד לחלוטין. לא רק שלא הובעה עמדה סופית, אלא שהודגש במפורש כי הערות בית המשפט ביחס לסיכויי התביעה, הנן לכאורה ובהתבסס על החומר הקיים כרגע. אם לא די בכך, מרבית הערות בית המשפט יצאו מתוך הגרסה העובדתית של המבקשות עצמן. זאת ועוד: המבקשות לא הסתפקו רק בהגשת בקשת פסילה, מקום שלא היה כל עילה להגשתה, אלא חמור מכך – הן בחרו לתאר בצורה מסולפת את האירועים שאירעו בדיון, כמו גם את הדברים שנאמרו על ידי בית המשפט. קראתי ולא האמנתי.

תמצית הבקשה והתגובה

הבקשה מתרכזת במספר טענות כדלקמן: גיבוש עמדה סופית בטרם עת, אפליה בנושא של גילוי מסמכים, שאלונים ומועדים להגשת תצהירי עדות, זלזול וצורת התבטאות מעליבה כלפי המבקשות ובאת כוחן.

המשיב הגיש תגובה חריפה ביותר לבקשה. הוא מתנגד לה נמרצות. היריעה קצרה מלתאר את כל טענותיו ונימוקיו. בתמצית, לטענתו, הוא ובא כוחו "שפשפו עיניהם בתדהמה לנוכח הגשת הבקשה". המשיב טוען כי בית המשפט הדגיש מספר פעמים כי דעתו טרם נתגבשה, ניהל את קדם המשפט כדבעי תוך כך שבית המשפט מבקש לרדת לסוף דעתן של המבקשות בטענותיהן ומפנה אליהן שאלות נוקבות. המשיב מוסיף וטוען כי הייתה זו דווקא באת כוח המבקשות, עו"ד נילי מכנס, שתקפה את בית המשפט בחוסר כבוד, עד כי הורגשה מבוכה בקרב הנוכחים באולם. כמו כן, טוען המשיב כי בית המשפט התייחס לסוגיה המשפטית של אישור הזכויות בסבלנות רבה, לא הכריע בה ואף להפך, ציין כי מדובר בנושא שיהיה מקום להכריע בו בעתיד.

המבקשות לא הגישו תשובה לתגובה, למרות שאפשרתי זאת.

דיון

תמצית כתב התביעה וכתב ההגנה

מדובר בתביעה כספית בסך של 276,769 ₪, שהגיש המשיב נגד המבקשות, בעקבות טיוטת חוזה מכר דירה, שהתגבשה לטענתו לכדי הסכם מחייב, אשר הופר על ידי המבקשות, אשר לכל הפחות נהגו כלפיו בחוסר תם לב, עת מכרו את הדירה לרוכש אחר, ימים ספורים לאחר שנקבע מועד לחתימה על החוזה בינן ולבינו.

המשיב טוען בכתב התביעה כי טיוטת החוזה הייתה מוכנה לחתימה, אולם בבוקר החתימה (יום 1.7.10), הסתבר למשיב מבא כוח החברה הקבלנית/משכנת, שעל שמה עדיין רשום הבניין בטאבו, כי לא ניתן לרשום הערת אזהרה לטובת המשיב על דירת המבקשת 1, שכן טרם הועברו מלוא המסמכים הדרושים להשלמת רישום העסקה הקודמת שנעשתה בדירה, בין המבקשת 1 ולבין מי שמכר לה את הדירה וכל זאת בניגוד למוצהר בטיוטה הסופית של החוזה, שלפיה אין מניעה מלרשום את הדירה על שם המשיב וכי זכויות המבקשת 1 בדירה נקיות מכל זכות אחרת.

בעקבות כך, דרש המשיב בזמנו ממי שייצגה את המבקשת 1 בעסקת המכר, עו"ד נילי מכנס (המייצגת את המבקשות גם בתביעה דנא), להסדיר את הנושא ולהעביר אישור זכויות על שם המבקשת 1, לפני החתימה על חוזה המכר. דא עקא, עו"ד מכנס דרשה כי ההסכם ייחתם מיד וטענה כי ניתן יהיה בנקל להסדיר את העניין ה"טכני" לאחר מכן ועם זאת, לטענת המשיב, מועד החתימה נדחה עקב כך ליום 6.7.10, תוך כך שעו"ד מכנס מעבירה מסרים מרגיעים למשיב, שניתן יהיה לקבל את אישור הזכויות עד אז. ביום 5.7.10, ערב לפני החתימה, ביקשה המבקשת 2, אמה של המבקשת 1, לדחות את מועד החתימה, בשל אילוץ של המבקשת 1. בהתאם לכך, נקבע מועד לחתימה ליום 8.7.10. דא עקא, למחרת היום, 6.7.10, המבקשת 2 הודיעה למשיב כי היא תמכור את הדירה במחיר גבוה יותר לרוכש אחר, המסכים לרכוש את הדירה ללא אישור זכויות. כך ממש, הדירה נמכרה יומיים לאחר מכן, ביום 8.7.10 לרוכש אחר. המשיב טוען כי המבקשות הפרו את ההסכם ואף ניהלו מו"מ במקביל מאחורי גבו עם הרוכש האחר. כי עותר לקבלת פיצויי קיום ולחילופין הסתמכות.

המבקשות בכתב הגנתן טוענות כי החוזה לא נחתם בשל סירוב המשיב לחתום עליו, עקב דרישתו לקבלת אישור הזכויות. המבקשות טוענות כי הוסבר למשיב על ידי עו"ד מכנס, כי אין צורך באישור הזכויות וכי ניתן לרשום הערת אזהרה לטובתו בלשכת רישום המקרקעין. עוד טוענות המבקשות כי הדירה נמכרה ביום 8.7.10, למי שהייתה מוכנה לרכוש אותה ללא אישור הזכויות וללא רישום הערת אזהרה וזאת בהעדר השגת הסכמת החברה הקבלנית/המשכנת לכך עד לאותו מועד. המבקשות טוענות כי אישור הזכויות התקבל שישה ימים לאחר מכירת הדירה כאמור. לטענתן, לא הייתה גמירות דעת בין הצדדים, שכן הייתה מחלוקת בנושא אישור הזכויות ורישום הערת האזהרה. לטענתן, אישור הזכויות לא היה דרוש ומשלא הסכים המשיב לרכוש את הדירה ללא האישור, היו רשאיות למכור את הדירה לאחר.

תמצית הדיון בבית המשפט, דברי בית המשפט והעדר חשש ממשי למשוא פנים

הטענה שלפיה כבר בפתח הדיון הודעתי למבקשות כי אין להן כל הגנה וכי יש להתפשר ולקבוע סכום לתשלום, הנה טענה שאין בה שמץ של אמת.

פתחתי את הדיון בניסיון לברר ולמקד את השאלות ששנויות במחלוקת בין הצדדים. מאחר ולפי גרסת המבקשות עצמן, אישור הזכויות התקבל ימים בודדים לאחר החתימה עם הרוכש האחר, אשר אף היא נערכה ימים בודדים לאחר המועד המיועד לחתימה מול המשיב, שאלתי את עו"ד מכנס בפתח הדיון, מדוע אם כך לא המתינו המבקשות למשיב מספר ימים בודדים עד לקבלת אישור הזכויות ובא לציון גואל. מדוע בחרו המבקשות למכור את הדירה לרוכש אחר, אם חרף הויכוח על נחיצות אישור הזכויות (הדבר היחיד לפי גרסת שני הצדדים אשר מנע את החתימה ביום 1.7.10), בסופו של דבר, התקבל האישור תוך ימים ספורים.

עו"ד מכנס טענה כי האישור התקבל בפועל לאחר מועד החתימה והפנתה את בית המשפט לתאריך האישור (יום 11.7.10) לעומת תאריך ההסכם (8.7.10). כמו כן, טענה, בין היתר, כי לא היה צורך באישור הזכויות וכי לא היה מקום כלל לכך שהקבלן יראה עצמו כחברה משכנת וינהל רישום של הזכויות והעברתן ועוד תוך גביית שכר טרחה עבור כך.

לאחר ששמעתי את טיעוניה של עו"ד מכנס, פניתי אל בא כוח המשיב ושאלתי אותו פחות או יותר באלה מילים, "אולי באמת לא היה צורך באישור הזכויות וניתן היה להבטיח את המשיב על ידי רישום הערת אזהרה על הערת אזהרה". בא כוח המשיב עמד על כך שהיה דרוש בכל מקרה אישור זכויות. מעיון בפרוטוקול, ניתן להיווכח מתחילת דבריו של בא כוח המשיב, כי זו הייתה השאלה הראשונה ששאלתי אותו בדיון (ראה עמ' 2, ש' 10). בשלב זה, הפנה בא כוח המשיב את בית המשפט לכך שבהסכם המכר עם הרוכש האחר, אישור הזכויות מאוזכר כמצורף להסכם וזאת בניגוד לגרסת המבקשות שלפיה הרוכש האחר הסכים לרכוש את הדירה ללא האישור.

הפניתי תשומת ליבה של עו"ד מכנס לכך וביקשתי תגובתה. דא עקא, כעולה מן הפרוטוקול, לא היה בפיה תשובה ממשית לכך. ניכר היה כי היא אינה ערוכה להשיב על שאלה זו. לאחר שדפדפה ממושכות בניירת שעמדה מולה, הפנתה עו"ד מכנס את בית המשפט להסכם עם הרוכש החדש ולכך שליד אזכור אישור הזכויות כמצורף להסכם ישנה כוכבית וטענה לעניין זה כך – "אני רואה שיש כוכבית. לא יודעת" (פר' עמ' 2, ש' 25). לאחר שהפניתי את תשומת ליבה של עו"ד מכנס כי ליד כל אזכור של נספח כלשהו בהסכם, יש כוכבית, כך שאין בציון הכוכבית ליד אישור הזכויות, משום נפקא מינה, לא היה בפיה תשובה לכך. יש לזכור כי עו"ד מכנס ,היא זו שייצגה את המבקשות במו"מ מול המשיב ולאחר מכן במכר מול הרוכש האחר. לפיכך, העדר היכולת של עו"ד מכנס להסביר כיצד בהסכם המכר נרשם שאישור הזכויות מצורף לו, וזאת בניגוד מוחלט לטענת ההגנה המרכזית של המבקשות, שלפיה הרוכש האחר הסכים לרכוש את הדירה ללא האישור, לכאורה, לא יכול היה לנבוע באופן סביר מכך שעו"ד מכנס לא קיבלה תשובות לגבי עניין זה מהמבקשות שהרי כאמור, היא ייצגה אותן בעסקה מול הרוכש החדש, עסקה שנערכה לפני פחות משנה לפני הדיון בתיק דנא.

אין ספק כי בתם קדם המשפט ועל סמך החומר הקיים, נמצא, אפוא, כי קיימת לכל הפחות תמיהה מהותית לגבי גרסת המבקשות וזאת ולו בשל אזכור אישור הזכויות בהסכם מול הרוכש החדש כאמור ועל רקע העדר יכולת של המבקשות לתת הסבר מניח את הדעת לכך.