פסק דין
התובעים הינם זוג צעיר אשר ביקש למסד יחסיו בנישואין אזרחיים בחו"ל. לשם כך התקשרו עם הנתבעת, שהינה סוכנות נסיעות המעניקה שירותי החתמת אפוסטיל במשרד החוץ וכן תיאום טקסי נישואין בפראג.
ביום 8.8.2010 התקשרו הצדדים בהסכם, ולפיו התחייבה הנתבעת להחתים עבור התובעים תמצית רישום ממרשם האוכלוסין, במשרד החוץ וכן התחייבה לתאם עבור התובעים טקס נישואין בפראג. התובעים הודיעו לנתבעת כי הזמינו טיסה בסוכנות אחרת, לפראג, וזאת לתאריך 4.9.2010 ועל כן ביקשו שהטקס ייערך ביום 7.9.2010. התובעים לא הזמינו ולא רכשו אצל הנתבעת את כרטיסי הטיסה או מלון בפראג, אלא רק את החתמת האפוסטיל ותיאום הטקס בפראג.
ביום 10.8.2010 פרצה שביתה כללית ובלתי צפויה במשרד החוץ ועקב כך לא ניתן היה להחתים את הטפסים. הנתבעת, אשר העניקה שירותים דומים לזוגות נוספים, ניסתה להתגבר על המכשול ובכלל זה נבדקה האפשרות להחתמת הטפסים בדיעבד.
התובעים התייצבו במשרדי הנתבעת ביום 20.8.2010 ורק אז נודע להם על השביתה, תוך שהנתבעת הבטיחה להם שכאשר תסתיים השביתה יוחתמו הטפסים. ביום 25.8.2010 התקשרו התובעים לנתבעת על מנת לבדוק את המצב.
מכאן חלוקות הגרסאות:
לטענת התובעים, הודיעה להם הסוכנת כי תמציות המסמכים לא ייחתמו במועד וכי לא ניתן יהיה לקיים את הטקס ללא אותם מסמכים, והיא אף הורתה להם להגיע לסוכנות על מנת לקבל את המסמכים (שאינם חתומים) וכן את כספם. התובע התייצב ביום 27.8.2010 וקיבל המסמכים וכן סכום של 2,504 ₪ במזומן (שכן לא ניתן היה לבטל את חיוב האשראי).
לטענת התובעים, זמן קצר לאחר מכן התקשרה הסוכנת אל התובע והאשימה אותו שקיבל את הכסף במרמה וכי הטעה אותה. עוד נטען כי מנהל הנתבעת התקשר ביום שלמחרת לתובע ואף שלח לו מייל תוך שאיים עליו שיחייב את כרטיס האשראי שלו ללא אישור. בדיעבד התברר כי אכן חוייבו התובעים בכרטיס האשראי שלהם, ביום 27.8.10, בסכום של 2,390 ₪. כאמור, לטענתם בלא הסכמתם. עוד התברר כי חיוב זה בוטל בסופו של דבר.
לטענת הנתבעת, הסוכנת חשה מאויימת מהתובע ועל כן השיבה לו כספו, הגם שלא היה זכאי לו, וכי הכסף שניתן לו היה כספה הפרטי (???!!!). עוד טענה הנתבעת כי מבירור שערכה מול הסוכנות בפראג עולה כי התובעים פנו אליה ישירות וניסו לארגן את הטקס ישירות, מבלי לשלם על כך לנתבעת. הנתבעת לא התייחסה באופן מלא לטענות הנתבעים באשר לחיוב שלא כדין בכרטיס האשראי (הכחישה הכחשה גורפת בלבד). בדיון הודה מנהל הנתבעת כי אכן חייב את כרטיס האשראי של התובע, אולם טען שעשה זאת לאחר שאמר לתובע שהנתבעת כבר ארגנה את הטקס וכי הנתבע הסכים לכך [פרוט' עמ' 2 ש' 23-24].
התובעים נסעו בסופו של דבר לפראג אולם לא התחתנו שם אלא רק טיילו, והם תובעים כעת פיצוי בגין התשלום ששילמו למלון בפראג וכרטיסי הטיסה, וכן טענו לנזקי גוף שנגרמו לתובעת בגין צורך ליטול תרופות פסיכיאטריות. עוד טענו כי נמנע מהם להתחתן ועל כן יהיו חייבים לשוב לחו"ל ואף בגין זאת הם דורשים פיצוי, וכן הם עותרים לפיצוי בגין עגמת נפש. סה"כ תביעתם – 30,000 ₪.
הנתבעת מצידה, הגישה תביעה שכנגד שעניינה ביטול העסקה על ידי התובעים, שלא באשמתה, ובגין ההוצאות שנדרשה להוציא בגין ארגון הטקס בפראג (560 יורו), וכן נטען ללשון הרע לאור העלבונות שהטיחו התובעים בסוכנת הנתבעת ובמנהל הנתבעת. סה"כ התביעה שכנגד, אף היא – 30,000 ₪.
הדיון:
תביעה שכזו, כמו גם התביעה שכנגד, ראוי היה להן שלא יובאו בפני בית המשפט, ונדמה כי כל צד מנסה להפיק, על חשבון יריבו, רווח מהמצב שנוצר, שאינו באשמתם של מי מהצדדים (השביתה במשרד החוץ). דומה כי כל צד לא טמן ידו בצלחת וראוי להם לצדדים שייצאו מבית המשפט בידיים ריקות ואף תוך חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה.
אתחיל בתובעים:
התובעים רכשו את כרטיסי הטיסה לפראג, טרם הגיעו לנתבעת ובוודאי שלא עשו כן בהסתמך על ההסכם עם הנתבעת. התובעים רכשו כרטיסים מבלי להבטיח את קיום הטקס ובוודאי מבלי להבטיח אפשרות לביטול הטיסה ולקבלת כספם (הכרטיסים נרכשו תוך שימוש בנקודות שעמדו לזכות התובעת). מי שרוכש כרטיס טיסה ללא אפשרות לביטולו, בוודאי מקבל על כך הנחה, אולם הוא פועל באופן שלא יוכל להקטין נזקו, אם יתרחש עליו נזק שכזה. בכך הוא מפר חובתו כלפי חברו, להקטנת נזק.
כך גם באשר לכרטיסי המלון. הנתבעים בחרו לרכוש חדר במלון, שלא באמצעות הנתבעת, וזכותם כמובן לעשות כן, אולם המלון הוזמן ושולם מראש כבר ביום 20.8.2010, בעת השביתה. אמנם, יתכן כי בשלב זה לא ידעו התובעים על השביתה (ועל כך בהמשך) אולם מטופס הזמנת המלון (נספח ב' לכתב התביעה) עולה ניתן היה לבטל את ההזמנה עד ליום 30.8.2010. זאת לא עשו התובעים, גם לאחר שנודע להם על השביתה, ואף לאחר שקיבלו כספם בחזרה !!!
תחת זאת, העדיפו התובעים, על דעתם שלהם, להמשיך בתוכנת הטיול, ועל אף שקיבלו את המסמכים הלא חתומים מידי התובעת, הם עלו לטיסה ביום 4.9.2010 ושהו במלון בפראג. לטענתם, ערכו טיול ונהנו בו.
כשנאשלו התובעים על מה תביעתם, השיבו [פרוט' עמ' 4, ש' 19-20]:
"את ה- 30,000 ₪ אנחנו תובעים על עגמת הנפש ובשל הכסף ששילמנו עבור ייעוץ משפטי.
אנחנו לא רוצים שהנתבעת תממן לנו את הטיול בפראג."