זיכוי נאשמים מעבירות של קבלת דבר במרמה בנושא זכות רישום ושיווק קו טיפוח של זן פרחים

החלטתי לזכות את הנאשמים.

כתב האישום

1.                 על פי עובדות כתב האישום, הנאשמים עבדו במשתלת "תעשיות ביולוגיות" בקיבוץ בית העמק (להלן: "המשתלה"), במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, כשנאשם 1 שימש מנהל תפעול ונאשם 2 - מנהל כללי. במהלך חודש אוגוסט 2003, ניהלו הנאשמים משא ומתן עם מר שמואל מור (להלן: "המתלונן") לקראת חתימתו של הסכם לפיו המתלונן ימסור לנאשמים חומר צמחי ונתונים הקשורים לטיפוח זן גיבסנית שכונה ע"י המתלונן "B3" (להלן: "קו הטיפוח"). עפ"י מתווה המשא ומתן, הנאשמים היו אמורים לרשום ב"ספר הזכויות", כמפורט ב חוק זכות מטפחים של זני צמחים, תשל"ג - 1973 (להלן: "החוק") את זכויות המשתלה בזן הגיבסנית החדש נשוא קו הטיפוח (להלן: "זן ה- B3"), ולהתחלק עם המתלונן בתמלוגים שיתקבלו כתוצאה ממכירת זן ה- B3 על ידם.

במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, מסר המתלונן לנאשמים את קו הטיפוח וביום 25.8.2003 התחייבו הנאשמים בכתב כלפי הנאשם, כי אם תוך שבועיים המשא ומתן לא יבשיל לכדי הסכם, אזי ישמידו הנאשמים את קו הטיפוח ולא תהיינה להם טענות כלשהן כלפי המתלונן בקשר לכך ( ת/7).

בסופו של יום לא נחתם הסכם כלשהו בין הצדדים ולמרות זאת, הנאשמים לא השמידו את קו הטיפוח, כפי שהתחייבו.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 17.11.2003 הגישו הנאשמים למועצה לזכויות מטפחים (להלן: "המועצה") זן חדש לרישום על שם המשתלה, תחת השם "במבינו" (להלן: "זן הבמבינו"), אשר מקורו בחומר הצמחי נשוא קו הטיפוח, וזאת תוך הצגת מצג כי ה"במבינו" הינו פרי טיפוחה של המשתלה. בקשה זו הוגשה ללא ידיעתו והסכמתו של המתלונן.

בכך, קיבלו הנאשמים במרמה את זכות הרישום והשיווק של קו הטיפוח, ויוחסה להם בכתב האישום עבירה של "קבלת דבר במרמה" - סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

כפי שיפורט להלן, לצורך הוכחת עובדות כתב האישום מסתמכת המאשימה, בין היתר, על חוות דעת ומסמכים מטעמו של מר ברוך ברתל, בוחן הזנים מטעם המכון הוולקני באותה העת והעד המומחה מטעם המאשימה (להלן: "ברתל").

הראיות

2.                 ברקע לנסיבות המתוארות בכתב האישום יצוין כי סוכם בין הנאשמים למתלונן כי הנאשמים יעבירו למתלונן זן צמחי בשם "הורה 52" למטרות מסחריות. בגין עסקה זו נתגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לכספים שהמתלונן חייב למשתלה. בתוך כך, פנו הנאשמים למתלונן בדרישה לתשלום והמתלונן מסר לנאשמים שיק "לביטחון בלבד" ( ת/9) (עדות המתלונן בעמ' 10 לפר' מיום 16.9.2010 ש' 8-18). נאשם 2 העיד בהקשר זה כי סירובו של המתלונן לשלם את החוב, חרף קיומו של פסק דין של בית משפט השלום בת"א בעניין, גרם ל"עלייתם של יחסי הצדדים על שרטון" (עמ' 127 לפר' מיום 23.2.2012 ש' 17-19).

לטענת הנאשמים הם לא השמידו את קו הטיפוח והם שמרו אותו בחזקתם בהמלצת עורך דינם, כבטוחה לפירעון חובו הכספי של המתלונן כלפיהם (עדות נאשם 1 בעמ' 105 לפר' מיום 23.2.2012 ש' 18-27 וכן הודעת נאשם 2 במשטרה, גיליון מס' 2 ש' 42-45 ( ת/2)).

3.                 הנאשמים עצמם הודו בחקירתם במשטרה, במענה לכתב האישום ובעדותם, שהמתלונן העביר להם את קו הטיפוח (עדותו של נאשם 1 בעמ' 100 לפר' מיום 23.2.2012 ש' 4-5 וכן הודעת נאשם 1 במשטרה, גיליון מס' 2 ש' 21-22 ( ת/1); עדותו של נאשם 2 בעמ' 115 לפר' מיום 23.2.2012 ש' 28-30 וכן הודעת נאשם 2 במשטרה, גיליון מס' 2 ש' 34-35 ( ת/2)).

הדבר נתמך גם ב ת/7 מיום 25.8.2003, שנכתב על נייר מכתבים של המשתלה הנושא חתימה של נאשם 1 וחותמת של המשתלה. 

לפיכך, הוכח כי קו הטיפוח הועבר לידי הנאשמים ע"י המתלונן במהלך חודש אוגוסט 2003.

4.                 ביום 17.11.2003 הוגשה בקשה מטעם המשתלה לרישום זן ה"במבינו" על שם המשתלה ( ת/23) יחד עם עציצים מתאימים. נאשם 2 מסר בהודעתו במשטרה כי הוא הגיש למכון הוולקני 15 עציצים לרישום על שם המשתלה אשר כונו על ידו בטופס הבקשה - "במבינו" ( ת/2, גיליון 2 ש' 50-51; עדותו של נאשם 2 בעמ' 128 לפר' מיום 23.2.2012 ש' 3-4). עובדה זו נתמכה ע"י עדותו של ברתל, לפיה ת/23 הוגש למועצה וכי נאשם 2 מסר לו 20 שתילים תחת השם "במבינו" כחודש וחצי לאחר חודש אוקטובר 2003 (עמ' 33 לפר' מיום 4.1.2011 ש' 15-20, עמ' 35 ש' 16-18 וש' 20-24, עמ' 38 ש' 5-6; עדותו של ברתל בעמ' 46 ש' 3-4 ובעמ' 50 לפר' מיום 18.1.2011 ש' 15-20). באשר לזן הבמבינו הנאשם 1 העיד  ש "...תוך כדי הזמן פיתחנו ויצרנו אותו ושלחנו אותו למבחן זנים לבדיקות של בוחן הזנים" (עמ' 101 לפר' מיום 23.2.2012 ש' 13-14). עוד הוסיף בחקירתו הנגדית כי נאשם 2 אמר לו כי הוא "הולך לרשום את הבמבינו" (עמ' 114 ש' 20-21).

לפיכך, הוכח כי ביום 17.11.2003 או במועד סמוך לכך, מסר נאשם 2 לברתל שתילים שכונו ע"י המשתלה "במבינו" (כ-15-20 שתילים) לצורך רישומם כזן חדש ב"ספר הזכויות", כמפורט בחוק.

5.                 ברתלהעיד כי בחודש אוקטובר 2003 נמסרו לו ע"י הגב' שרה בן פורת (להלן: "שרה"), שעבדה באותה העת במשתלה, ארבעה עציצים עם ה"טיקט" B3, זאת לצורך בחינת זן הבמבינו. כן העיד ברתל כי עוד באותו מעמד ביקש משרה למסור לו 20 שתילים נוספים, שכן ארבעה שתילים אינם מספיקים לבדיקת הזן. ברתל הוסיף כי חודש וחצי לאחר מכן נמסר לו מספר השתילים המבוקש ע"י הנאשם 2 (עמ' 34 לפר' מיום 4.1.2011 ש' 1-9 ועמ' 35 ש' 14-24).

המתלונן העיד כי בביקורו אצל ברתל במכון הוולקני (ככל הנראה במאי 2004) סיפר לברתל כי מסר לנאשמים את זן ה- B3 וכי זיהה זן זה אצל ברתל. כן העיד המתלונן כי ברתל אמר לו שזן זה נמסר לו ע"י שרה וכי "הם", קרי: הנאשמים, קוראים לזן זה "במבינו" (עמ' 12 לפר' מיום 16.9.2010 ש' 24-30).

כאשר נשאלה שרה בחקירתה לגבי ארבעת השתילים שמסרה למכון הוולקני השיבה: "...נתתי אותם בלי שם למכון הוולקני כי ככה ביקשו ממני. נתתי אותם תחת השם של בית העמק" (עמ' 73 לפר' מיום 8.2.2011 ש' 31-32).