זיכוי נאשם מעבירות אינוס ואלימות כלפי אישתו וכן מתקיפת בתו

ס. הנשיא, השופט א. שיף:

א.         הנטען בכתב האישום

רקע (עבירות שחלה לגביהן התיישנות)

1.         הנאשם והמתלוננת היו נשואים כ-25 שנים ובמהלך נישואיהם נולדו להם 3 ילדים משותפים, ביניהם גם בתם, ילידת 1984 (להלן: "ל'" או "המתלוננת הנוספת").

2.         במהלך השנים שבהן היה הנאשם נשוי למתלוננת ועד לשנת 1996, במספר רב של מקרים, נהג הנאשם לגשת למיטת המתלוננת בעת שישנה, לקרוע את תחתוניה מעליה, לפסק את רגליה בחוזקה עד להותרת סימנים כחולים עליהן ולבעול אותה, עד שבא על סיפוקו המיני. זאת, על אף שהמתלוננת התנגדה למעשיו ומיררה בבכי.

3.         כמו כן נהג הנאשם לקלל את המתלוננת, לסטור לה, להפילה ארצה, לאחוז בה בחוזקה עד להותרת סימנים כחולים על גופה, ולאיים עליה לבל תפנה למשטרה ותספר על מעשיו.

העובדות הנטענות

1.         בין השנים 1997 עד 2006, השנה בה עזב הנאשם את הבית, במועדים שונים, נהג הנאשם לגשת למיטת המתלוננת בעת שישנה, לקרוע את תחתוניה מעליה, לפסק את רגליה בחוזקה עד להותרת סימנים כחולים עליהן ולבעול אותה עד שבא על סיפוקו המיני. זאת, על אף שהמתלוננת התנגדה למעשיו ומיררה בבכי.

2.         במועדים שונים בתקופה הנ"ל, נהג הנאשם לקלל את המתלוננת, לסטור לה, להפילה ארצה, לאחוז בה בחוזקה עד להותרת סימנים כחולים על גופה, ולאיים עליה לבל תפנה למשטרה ותספר על מעשיו.

3.         בהמשך למתואר לעיל, במועד מסוים, איים הנאשם על המתלוננת שישחית את פניה אם לא תעביר לידיו כספים.

4.         במועד מסוים בשנת 2001, ירק הנאשם בפניה של המתלוננת הנוספת, כשזו חלפה על פניו במסדרון ביתם.

נוכח האמור לעיל הואשם הנאשם בביצוע העבירות הבאות: אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") (ריבוי מעשים), סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 (רישא) לחוק העונשין, איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין (ריבוי מעשים) ו תקיפה סתם בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379+ 382(ב)(1)+382(ב)(2) לחוק העונשין (ריבוי מעשים).

ב.         גרסת הנאשם

בתשובתו לאישום, כפר הנאשם בסעיפים 2-4 לפרק העובדות. לגבי סעיף 4 טען כי היה אירוע שהמתלוננת הנוספת, בתו, חלפה על פניו במסדרון והיו חילופי דברים ביניהם, אך הוא לא ירק עליה.

בעדותו בביהמ"שהכחיש הנאשם את כל המיוחס לו, הן בעניין האלימות והן בעניין האינוס, וגרס כי הרקע לתלונה הוא בגידותיו במתלוננת, אותן הוא לא מכחיש (עמ' 161, ש' 20-19).

לדבריו, הוא והמתלוננת היוו מודל לחיקוי. לאורך כל השנים הוא עבד ושניהם יחד פרנסו את המשפחה. המתלוננת היא שניהלה את חשבונותיהם (עמ' 130, ש' 28-27). במשטרה אמר אמת. הוא מעולם לא איים על המתלוננת ולא נקט כלפיה באלימות מילולית או פיזית (עמ' 131, ש' 18-14). כמו כן, מעולם לא אנס את המתלוננת. הוא היה אב נורמטיבי ואף היווה מודל לחיקוי כאב.

עד למועד הגשת התלונה נגדו ע"י המתלוננת היה בקשר טוב עם ילדיו, למעט הבן הצעיר, שכעס עליו עוד קודם לכן (עמ' 141, ש' 22-21). בהמשך השיב כי הנתק עם בנו הבכור החל עוד קודם לחקירתו במשטרה (עמ' 143, ש' 1). מאז "הפיצוץ" (הגשת התלונה נגדו במשטרה ע"י המתלוננת) הוא לא דיבר עם ילדיו. מזה 5 שנים לא התקרב לבית המשפחה, הגם שלא ניתן נגדו צו הרחקה. הוא ידע שהמתלוננת מעלילה עליו עלילות שווא והעדיף לשמור מרחק (עמ' 132, ש' 5-1). כיום הוא חי עם אישה אחרת ומגדל עמה את בנה.

המתלוננת הייתה מתנהגת כלפיו באלימות, תוקפת ושורטת. כשהייתה חושבת שהוא בוגד בה, הייתה מתנפלת עליו ועל הילדים, צועקת וזורקת נעליים על הילדים. כך עשתה גם כאשר הילדים עצבנו אותה (עמ' 137, ש' 14-10).

הנאשם הגדיר עצמו כאדם מאופק (עמ' 147, ש' 16-15). לדבריו, הוא אף לא נהג להרים את קולו כשהמתלוננת עשתה דברים לא נעימים, כגון ביטול הרשאתו בחשבון הבנק המשותף שלהם (עמ' 147, ש' 23-17). הוא היה זה שתמיד נהג להרגיע את הרוחות בבית (עמ' 148, ש' 9).