בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם.
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום (דו"ח) המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב שאינו תקין, וזאת בניגוד לתקנה 306 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. (להלן: "תקנות התעבורה").
בעקבות נהיגה זו נאסר רכבו של הנאשם לשימוש, על פי תקנה 308 לתקנות התעבורה (הארוע המיוחס לנאשם הינו מיום 18.1.04).
על פי המצויין בכתב האישום ולפי עדותו של הבוחן בפניי, ברכב נמצאו ליקויים אלה:
"בלם שירות דוושה נמוכה, גלגל אחורי שמאלי לא עוצר, סרן קדמי תפוח ימין לא תקין, גומיית אבק לציריה קרועה, פנס חזית שרוף, פנסי חניה".
2. הנאשם כפר בעבודות כתב האישום וטען כי הליקויים תוקנו וכי יש לו השגות על שיטת הבדיקה.
3. מטעם התביעה העידו עורכת הדו"ח, השוטרת הילה שלמה, שלא הוסיפה הרבה למחלוקת נשוא תיק זה, והבוחן מטעם משרד התחבורה, אשר ערך את הבדיקה לרכב הנאשם (הבוחן, מר יעקב סריה, ייקרא להלן-"הבוחן" או "עד התביעה").
4. בחקירתו הנגדית העיד הבוחן כי הבדיקה התבצעה על הכביש בנתיב הנסיעה הימני ולא על השוליים, כפי שטען בפניו הנאשם. באשר לשאלה כיצד נבדקו הבלמים, ציין הבוחן כי בבדיקה זו נטל חלק גם העוזר שלו, אשר
"עומד מאחור ואני בולם והוא רואה שהגלגל סוטה. הוא מאשר את האבחנה שלי".
כאן יודגש, שאותו עוזר לא הובא לעדות על ידי המאשימה.
הנאשם הציג בפני הבוחן טופס בדיקה של מכון רישוי שנערך לרכב חודש לפני הבדיקה נשוא תיק זה, והבוחן אישר כי המדובר ב
"אותם ליקויים שהיו בטסט". בהמשך הוסיף, כי המדובר אמנם באותם ליקויים שנמצאו בטסט וסביר להניח שתוקנו - שכן הרכב
"עבר טסט בתאריך 18.2.03" - אלא שהנאשם הגיע אליו עם רכב לא תקין ואין הוא יכול לאפשר לו לנסוע עם רכב שכזה.
5. הנאשם העיד, כי
"עבר טסט עם הרכב במכון מוסמך, לאחר שתיקנו ליקויים כפי שנמצאו על ידי הבוחנים במכון". הנאשם הוסיף כי לא יכול להיות ש
"תוך חודש מה שתוקן יתקלקל שוב מבחינה מכנית. פשוט לא סביר". לנאשם יש השגות גם על שיטת הבדיקה, היות ולטענתו, בדיקת הבלמים בוצעה על גבי חצץ בשוליים, שכן המדובר באזור שבו בוצעו עבודות, ולכן אין אינדיקציה חד-משמעית שההחלקה נגרמה בגלל הבלמים.
גם באשר לפנס, טוען הנאשם כי הבדיקה בוצעה ידנית כשהבוחן נגע וניער את הפנס
"ואם כך הוא בעצמו גרם לליקוי".
6. בחקירתו הנגדית טען הנאשם כי לאחר בדיקת הבוחן ניגש למוסך, הביא אישורים ואף "פקסס" אותם למשטרה. הוא ציין כי אין באפשרותו להביא העתקי האישורים. באשר לבדיקת הבלמים, טען הנאשם כי הרכב לא נטה בצורה משמעותית, כפי שהציג זאת הבוחן, אלא מדובר בהחלקה נורמלית.
7. לאחר ששמעתי את הנאשם ואת עדי התביעה, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, ולאחר שעיינתי במסמכים שהונחו בפניי, הגעתי למסקנה שיש לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו.
8. אני מאמין לנאשם וקובע כי הרכב אכן עבר מבחן רישוי שנתי (טסט), חודש לפני הארוע, וזאת כפי שעולה מהמוצג נ/1, שהוגש על ידי הנאשם. עיון באותו טופס מצביע על כך כי ברכב אובחנו אותם ליקויים נשוא דו"ח זה; כך, למשל, אובחנו ליקויים בדוושת הבלם, בפנס חזית, בציריות ובגומיות ובפנס אור של לוחית הזיהוי.
בין המסמכים שהגיש הנאשם הייתה גם תעודה בדבר תקינות הרכב אשר מתייחסת למערכת הבלמים ולמערכת ההיגוי וכן, כאמור, אישור כי הרכב עבר מבחן חוזר.
9. נשאלת השאלה, האם במצב הדברים כפי שתואר, ביצע הנאשם את העבירה המיוחסת לו?
התשובה לכך היא שלילית, שכן חלה בנסיבות העניין ההגנה מפני אחריות קפידה, כפי שנקבעה בסעיף 22 (ב) לחוק העונשין.
על פי סעיף זה, לא ישא אדם באחריות בשל עבירה של אחריות קפידה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה.
10. בענייננו, העביר הנאשם את רכבו מבחן כשירות שנתי ולאחר שהרכב "נכשל" ונמצאו בו ליקויים, פעל הנאשם לתקן ליקויים אלה והרכב קיבל הכשר במבחן חוזר. המדובר במאורעות שהתרחשו חודש אחד בלבד לפני הדו"ח הנוכחי, כאשר, כידוע, על בעלים של רכב להעביר את רכבו מבחן כשירות, אחת לשנה בלבד (לא מדובר ברכב ישן).
אם כך, האם יהיה זה סביר ומעשי לדרוש מנהג סביר, שרכבו
"עבר טסט" אך לפני חודש, לשאת באחריות בגין אותם ליקויים שתוקנו במסגרת הטסט. וכזכור על פי עדותו של הבוחן המדובר באותם ליקויים.