זיכוי מחמת הספק של נהג שנתפס ע"י ממל"ז במהירות מופרזת בגין העדר כיול ממעבדה מוסמכת

הקדמה:

כמצוות סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב 1982, הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

"לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה; מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם  מארץ מצרים; ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם אני ה'" (ויקרא יט, לה).

נהג רכב נמדד במכשיר מדידת מהירות אלקטרוני כשהוא נוסע במהירות מופרזת. הנהג חולק על אמינות המדידה בשל העדר כיול שיש לבצע למכשיר. המדינה טוענת כי עמדה בחובות שמטיל עליה הדין כדי שהמדידה תחשב כאמינה.

אמינות מדידת המהירות שבוצעה לנאשם וחובת המדינה לבצע כיול הם העומדים במוקד הכרעת דין זו.

כתב האישום תשובת הנאשם וטענות הצדדים:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 3.9.09, ברח' ההגנה לכיוון דגון בחיפה, נהג ברכב בדרך עירונית, במהירות של 107 קמ"ש, מקום בו מותרת מהירות מקסימלית של 70 קמ"ש. מדובר במהירות שנמדדה באמצעות מכשיר מדידה לייזר - 2020 LTI (להלן: "הממל"ז").

המאשימה הגישה בהסכמת הסניגור את דו"ח המהירות, אליו נלווה תיאור נסיבות, דו"ח אשר נערך  ע"י השוטר מפעיל הממל"ז (מוצג - ת/1). הסניגור לא חלק על כך שהשוטר מוסמך ומיומן להפעלת הממל"ז. גם ההגנה לא הגישה ראיות ולא העידה את הנאשם או עדים נוספים.

המחלוקת היחידה שהתגלעה בין הצדדים, ואשר אותה העמידו להכרעת בית המשפט, היא שאלת כיולו של מכשיר הממל"ז.

הסניגור טוען כי בהעדר ראיה בדבר כיול מכשיר הממל"ז עובר לביצוע המדידה לרכב בו נהג הנאשם, לא ניתן להסתמך על תוצאת המדידה שהפיק המכשיר, ועל כן לא הוכחה ביצועה של עבירה מצד הנאשם. הסניגור תמך את טיעוניו בין היתר בפסיקותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר נדרש לשאלת חובת הכיול של מכשירי הממל"ז בע"פ 5355/08 מדינת ישראל נ' עמיקם לויתן (טרם פורסם); ובענין ע"ח 16573-04-10 איאד עיסה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

המאשימה לא הציגה ראיה על ביצועו של כיול למכשיר הממל"ז נשוא כתב האישום ולמעשה אינה כופרת בכך שלא בוצע לו כיול במעבדה מוסמכת. לגישתה, משאישר הנאשם שהשוטר שערך את הדו"ח הוא שוטר מוסמך ומיומן, ומשזה ערך למכשיר הממל"ז את בדיקות ההפעלה בתחילת המשמרת ובסיומה וצויינו תוצאות בדיקת הכיול שערך השוטר כדי לוודא את אמינות המדידה ותקינותה, יצאה המאשימה ידי חובתה ויש להרשיע את הנאשם בדין. כן נטען כי הממל"ז הוא מכשיר אמין ומדוייק ומשהוא מופעל ע"י מפעיל מיומן בהתאם להוראות היצרן כפי שפועלת המשטרה, אין מקום להשיג על דיוק המדידה שבוצעה באמצעותו.

עוד טוענת המאשימה כי אל מול פסיקותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין עמיקם לויתן ואיהד עיסה לעיל, עומדות שתי הלכות של בית המשפט העליון בע"פ 5345/90 אברהם בראונשטיין נ' מדינת ישראל וכן בע"פ 4682/01 גבריאל לוי נ' מדינת ישראל. לטעמה של המאשימה, הדרך להוכחת תקינות מכשיר המדידה ואמינות הפעלתו, מבוססת על הלכות אלה שיצאו מבית המשפט העליון. לגישתה, מקרה דנן עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה זו, ודי במענה לקריטריונים האלה כדי לבסס את אמינות הבדיקה. למעשה, מה שטוענת המאשימה כי אין עליה חובה לכייל את מכשיר הממל"ז במעבדה מוסמכת.

דיון:

נושא חובת הכיול למכשירי מדידת מהירות הינו חדש יחסית בפסיקה ונדון זה מקרוב בפסיקת בתי המשפט לתעבורה ובפסיקת בתי המשפט המחוזי (אתייחס לכך בהמשך). הטענה העוברת כחוט השני בטענות המאשימה, בהן עלתה ונדונה החובה לכייל את מכשירי מדידת המהירות, טענה אשר עלתה בטיעון המאשימה בפני, היא, כי אין על המדינה חובה חוקית לבצע כיול במעבדה מוסמכת, ודי בפעולות שהיא נוקטת לאור פסיקת בית המשפט העליון, כדי שמדידת המהירות תהיה אמינה ותשמש בסיס להרשעה.

קודם שאדון באמינות המדידה ודיוקה והשאלה בדבר חובת המאשימה לבצע כיול, אתייחס לטענת המאשימה בדבר עמידתה בקריטריונים שנקבעו בפסיקה בעניין אמינות מדידת הממל"ז בראי הפסיקה עליה היא הסתמכה.

כאמור, המאשימה טענה כי בכפוף למילוי התנאים שנקבעו בפרשת בראונשטיין ולאור חזקת האמינות שנקבעה למכשיר זה בפרשת לוי-עטיה, המאשימה עמדה בנטל הרובץ עליה, ולגישתה אין לקרוא לתוך התנאים שגיבשה פסיקה זו את חובתה להוכיח כי המכשיר כוייל כדי להראות את אמינות המדידה.

בפרשת בראונשטיין ביהמ"ש העליון סייג את אותה רשימת התנאים טעונת הוכחה מצד התביעה, וציין:

"הרשימה הנ"ל איננה רשימה סגורה. אין זה מן הנמנע שבעתיד יגלו המדע והנסיון כי קיימים גורמים נוספים היכולים להשפיע על דיוק המדידה של המכשיר ובעטים תדרשנה ראיות נוספות. הרשימה מייצגת להשקפתי את המצב כפי שהוא היום" (שם, בסעיף 9 (ב) לפסק הדין. הדגשה שלי - ש.ב.).