זיכוי מאישומים בעבירות בניה ללא היתר בחצר בית משותף

בפתח הדברים אציין כי החלטתי לזכות את הנאשמת.

ההליכים :

1.                   הנאשמת הואשמה בביצוע עבודות בניה ללא היתר לפי סעיפים 145, 204(א) ו-208(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). כתב האישום מייחס לנאשמת הקמת מבנה מקונסטרוקציית עץ וגג מחומר קל בשטח של 32 מ"ר בחצר הבית המשותף (להלן: "הבניה" או "המבנה").

2.                   מונה לנאשמת סנגור ציבורי ובתשובתו לאישום טען להתיישנות ואף להגנה מן הצדק נוכח אכיפה סלקטיבית, מאחר ובשכונה בה מתגוררת הנאשמת יש חריגות בניה רבות שלא נאכפו.

3.                   מטעם המאשימה העידו מנהל מחלקת פיקוח בניה של עיריית הרצלייה, מר רן בר-לב וגב' מלכה עופרי מהמרכז למיפוי ישראל שהגישה חוות דעת מומחה (ת/4). מטעם הנאשמת העידו הנאשמת ומר יחיאל נגר. לאחר שנשמעו עדויות אלה, הוריתי לזמן את בנה של הנאשמת מר רונן רמון, כעד מטעם ביהמ"ש.

דיון והכרעה :

טענת ההתיישנות :

4.                   על פי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, העבירה דנן מתיישנת בתום 5 שנים מיום ביצועה, אך אם בתוך התקופה נערכה חקירה מרוץ ההתיישנות נעצר (סעיף 9(ג) לחוק).

כתב האישום הוגש ביום 11.11.09 ונטען בו כי ביום 8.11.09 ערך מפקח הבניה ביקורת בנכס (ת/2). ביקור בנכס מהווה תחילתה של חקירה המפסיקה את מרוץ ההתיישנות (ראה: י' קדמי סדר הדין בפלילים, חלק שני (תשס"ט - 2009) עמ' 1323 ור"ע 268/85 חבשה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(2) 335, 336).

יצוין כי על פי ת/3 הנושא תאריך 16.9.09 נראה לכאורה שהביקורת בוצעה בזמן קודם לכך. נחזה כי נפלה טעות בתאריך המצוין על ת/3 ועל כן, ובהתאם לטענות הצדדים, המועד למניין תקופת ההתיישנות יחשב 8.11.09.

5.                   הנאשמת טענה בחקירתה (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 19.9.11), כי הבניה נבנתה בשנת 2004 לקראת חתונת בנה ועל מנת לארח את האירועים הנלווים לחתונה (שבת חתן). הנאשמת הבהירה בחקירתה, כי הבניה נבנתה מספר חודשים לפני מכתב ההתראה שקיבלה מהמפקח רן בר-לב, הנושא תאריך 15.6.04 (שהוגש וסומן נ/1).

6.                   מטעם המאשימה הוצגה עדותה של גב' עופרי שהגישה כאמור חוות דעת ת/4. מעדותה של גב' עופרי עולה כי על פי פענוח תצ"א מיום 29.6.04, הבניה לא היתה קיימת במועד זה, ואילו מפענוח תצ"א מיום 21.11.05 מבחינים בקירות המבנה. הגב' עופרי הסיקה מכך כי המבנה נבנה רק בשנת 2005 ללא גג ובשנים מאוחרות יותר נוסף לו גג מחומר קל.

7.                   המאשימה טענה כי עדותה של הגב' עופרי היא ראיה אובייקטיבית, וממנה נסתרת לכאורה טענת ההתיישנות שמעלה הנאשמת. סבורני כי אין בחוות דעת של גב' עופרי כדי לסתור את הספק שמעלה הנאשמת בדבר מועד ביצוע הבניה שאכן עשוי להיות לפני תקופת ההתיישנות, לפחות בין התאריכים שלאחר 29.6.04 (שאז הגב' עופרי טוענת שהבניה לא הייתה קיימת) ועד ליום 8.11.04 (שכל בניה לפני כן מוגנת בהתיישנות).

אולם, בניה בין התאריכים הנ"ל, אינה מתיישבת עם גרסת הנאשמת הטוענת כאמור שהבניה נעשתה לפני חתונת בנה, בחודש מאי 2004 ועל כן יש מקום לקבוע ממצא עובדתי בנושא.

8.                   נטען כי יש להעדיף את חו"ד של גב' עופרי בהיותה ראיה אובייקטיבית על פני עדויותיהם של עדי ההגנה, שאינם זוכרים תאריכים מדויקים ומטבע הדברים אינם אובייקטיבים. לאחר בחינת הדברים מצאתי כי ניתן ליישב את הראיות ובכל מקרה, לקבל את גרסת הנאשמת, מהטעמים הבאים:

ראשית, התרשמתי ממהימנותה של הנאשמת, שהודתה במסגרת חקירתה כי היא אינה זוכרת תאריכים, אך עמדה בעקביות על טענתה שהבניה בוצעה מספר חודשים לפני חתונת בנה. סביר בעיני כי אדם מן היישוב יוכל לזכור אירוע בהשוואה לאירועים מרכזיים בחייו, כגון מועד נישואי בנו. הנאשמת עמדה על גרסתה ולא היססה להביא כל ראיה המצויה בידה בנושא, כגון עדות מי שבנה את המבנה ונכונה היתה אף להציג את תעודת הנישואין של בנה.

שנית, ההגנה הציגה את מכתבו של מר בר לב נ/1, שנשלח לנאשמת ביום 15.6.04 ובו הוא מתייחס לביקורת שביצע במקום, וגילתה בניית סככה בשטח של 25 מ"ר.

בתגובה למכתב נ/1 שלחה הנאשמת את המכתב נ/5 הנושא תאריך 27.6.04 בו ביקשה לשקול את עניינה שכן אין בידה אמצעים להסדיר את הבניה. במסגרת מכתב זה, הפנתה הנאשמת לבניה לא חוקית רבה הקיימת בשכונה. מהמכתב שנשלח בזמן אמת ונתפס בעיני כמכתב אותנטי, עולה כי הבניה לא נהרסה במועד כתיבתו.

שלישית, גם מר יחיאל נגר אישר בעדותו (בעמ' 12 לחקירתו מיום 19.9.11) כי הוא זה שבנה את המבנה לקראת חתונת בנה של הנאשמת, וזה לא פורק מאז שנבנה. מר נגר גרס אומנם כי מדובר במבנה שנבנה בשנת 2001, אך הודה כי יכול להיות שזכרונו מטעה אותו, משום שהוא נפגע בראשו.