זיוף מסמכים, התחזות לאחר

ביום 05/06/12 הורשע הנאשם על פי הודאתו בכתב האישום, הכולל את העבירות הבאות: זיוף מסמך רשמי - לפי סעיפים 260 ו-265 לחוק הפלילי הירדני מס' 16 לשנת 1960 (להלן: "החוק הפלילי הירדני") וסעיף 201(א)(2) לצו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: "הצו בדבר הוראות בטחון"); שני פרטי אישום של התחזות כאחר - לפי סעיף 269 לחוק הפלילי הירדני; הפרת הוראה בדבר סגירת שטח - לפי סעיפים 318(ו) ו-333 לצו בדבר הוראות בטחון; שימוש או הצגת דבר מזויף - לפי סעיפים 260, 261 ו-265 לחוק הפלילי הירדני; וניסיון להפרת הוראה בדבר סגירת שטח - לפי סעיפים 318(ו), 333, 204 ו-205 לצו בדבר הוראות בטחון.

במועד לא ידוע עובר לחודש פברואר 2012, רכש הנאשם תעודת זהות ישראלית מזויפת ורישיון נהיגה מזויף, הנושאים את תמונתו, תמורת 1,000 ש"ח (להלן: "המסמכים המזויפים"). במהלך חודש פברואר 2012, עשה בהם שימוש במחסום מיתר, כדי לצאת את תחומי האזור ולהיכנס לישראל; וביום 12/05/12, שוב הציג הנאשם את המסמכים בפני חייל במחסום מיתר והתחזה לאזרח ישראלי, בניסיון לצאת את האזור ולהיכנס לישראל. כל זאת, מבלי שהחזיק בהיתר יציאה מן האיזור.

התביעה טענה כי העבירות בהן הורשע הנאשם מטילות עומס כבד על כוחות הביטחון ומחייבות ענישה מרתיעה. לכן, לא ניתן לתת משקל רב לנסיבותיו האישיות של הנאשם בעת גזירת העונש. עוד התייחסה התביעה לתכנון ולתחכום שבמעשיו של הנאשם, אשר השקיע זמן וכסף לשם רכישת המסמכים המזויפים וביקש באמצעותם להערים על כוחות הביטחון. התביעה עתרה לעונש ההולם את מעשיו של הנאשם וכולל רכיב של מאסר בפועל, מאסר על תנאי מרתיע וקנס כספי.

הסנגור ביקש להסתפק בימי מעצרו של הנאשם ולא להשית עליו עונש של קנס; הנאשם כבן ארבעים ושש שנים, סב לחמישה נכדים ומצבו הכלכלי קשה. בדיון המעצר הוא שוחרר בהפקדה כספית, אולם לא הצליח להפקיד את הסכום הנדרש. נוכח מצבו הכלכלי מונה בא כוחו על ידי בית המשפט. עוד נטען, כי הוא נכנס לישראל על מנת לפרנס את משפחתו.

בדברו האחרון, פירט הנאשם את המצוקה בביתו והביע חרטה כנה על מעשיו. הוא ביקש כי בית המשפט יקבע עונש מאסר מותנה מקל, כדי שיוכל בעתיד לקבל אישור כניסה לישראל.

דיון והכרעה

תיקון מס' 113 לחוק העונשין (ס"ח 2330 מיום 10.1.12), שייכנס לתוקף ביום 10/07/12, קובע הבנייה של שיקול הדעת השיפוטי בענישה (להלן: "תיקון 113"). סעיף 40ב לתיקון קובע כעיקרון מוביל את עיקרון ההלימה בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש. תיקון דומה טרם הוחל באזור, אולם, יש להניח שרוח התיקון תשפיע גם על פסיקת בתי המשפט הצבאיים באזור. העקרונות המנחים שנקבעו בתיקון יסייעו בעיצוב גזר הדין בענייננו.

מתחם הענישה

בית המשפט נדרש תחילה לקבוע מתחם עונש הולם למעשי העבירה שביצע הנאשם. יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בנסיבות מסוימות, רשאי בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם על מנת לשקם את הנאשם או להגן על שלום הציבור.

ככל שלא נפרצה מסגרת הענישה, יש לקבוע את העונש המתאים בתוכה. כאן, נכנסים שיקולים של שיקום והרתעה, וניתן להתחשב בנסיבות אישיות ואחרות.

מהו מתחם העונש ההולם, בנסיבות שבפנינו?

עבירת היציאה מן האזור ללא היתר היא עבירה פלילית אשר טומנת בחובה פוטנציאל ברור לסיכון בטחוני. כאשר נלווית להרשעה בעבירה זו נסיבות מחמירות, כגון עבירות נוספות או עבר קודם רלוונטי, יוטל עונש מאסר ממושך לריצוי בפועל (ראו רע"פ 3173/09 מחמד פראג'ין נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו], 05/05/09 - להלן: "הלכת פראג'ין").

בהלכת פראג'ין האמורה, נקבע ש"ככל שמעשהו של נאשם מקרב עצמו לליבתה של ההלכה - לסיכון בטחון הציבור כן נחמיר עם העבריין וניטה ליישם את מדיניות הענישה בחומרתה. וככל שמעשהו של הנאשם ירחק וילך מן הליבה, כן יקטן כוח המשיכה של מדיניות הענישה ויתחזק ממילא משקלם של טעמי הזכות".

בית המשפט העליון הנחה כי יש לבחון בכל מקרה לגופו, האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר; האם מדובר בשהייה שניה שלא כדין; האם נתלוו לשהייה הלא חוקית עבירות נוספות; האם מדובר ברצידיביסט; מה אורך השהיה הלא חוקית; האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית, כמי שמטה לחמו שבור; יש להתייחס גם לגילו של הנאשם ולעברו הפלילי.

הלכת פראג'ין אומצה בפסיקת בית המשפט הצבאי לערעורים (ראו למשל עד"י 1102+1103/11 התביעה הצבאית נגד מחמד נתשה ואח' [פורסם בנבו], 05/09/11). בעד"י 1062/11 כעבנה נ' התוב"ץ ([פורסם בנבו] 31/01/11), ניתח המשנה לנשיא, סא"ל (כדרגתו אז) נתנאל בנישו את הענישה המקובלת בפסיקה וקבע: "המסקנה המחייבת מפסיקה זו הינה כי בעבירות דוגמת אלה בהן הורשע המערער יוטל מאסר בפועל בן חודשים מספר. אלא שמנעד הענישה כה רחב, שקשה עד מאד לומר שיש בו לקבוע נורמת ענישה של ממש".

בענייננו, אין מדובר בכישלון חד פעמי בודד; מצטרפות אל השהייה בישראל עבירות נוספות, אולם לא נטען כי הנאשם שהה בישראל תקופה ארוכה.  בהתאם להלכת פראג'ין וכעבנה, מהן עולה כי מנעד הענישה הוא רחב, סברתי כי יש לקבוע ש מתחם העונש ההולם בתיק הוא בין חודשיים מאסר בפועל לשנת מאסר בפועל. לעונש המאסר, יתלווה, בדרך כלל, עונש של קנס. ודוק, אינני רואה במקרה דנן שיקולי שיקום או שיקולי הגנה על שלום הציבור, המחייבים סטייה ממתחם הענישה שקבעתי.

קביעת העונש המתאים לנאשם

כיצד ייקבע העונש המתאים בתוך מתחם הענישה? יש להתחשב, כמובן, בשיקולים שפורטו בהלכת פראג'ין לעיל; שיקולים נוספים העשויים לסייע, הם הודאה וחיסכון בזמן שיפוטי (ראו עד"י 2615/08 התביעה הצבאית נגד מחמד חלאילה [פורסם בנבו] 02/06/08), גיל מבוגר, מצוקה כלכלית ונסיבות אישיות קשות.

לצד החומרה יש לשקול, כי הנאשם כשל פעמיים בשני אירועים נפרדים. לעבירת היציאה מן האזור ללא היתר, נלוו גם עבירות נוספות של זיוף מסמך רשמי, התחזות כאחר ושימוש או הצגת מסמך מזויף. הנאשם תכנן היטב את מעשיו, השקיע כספים ומאמצים כדי לצאת מהאזור ולהיכנס לישראל; הוא רכש תעודה זהות מזויפת והצליח להערים באמצעותה על כוחות הביטחון.