החלטה
בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (להלן: "בית משפט השלום") אשר ניתנה ביום 22.2.11 על ידי כב' השופט, ס. נ. משה אלטר בתיק מ"ת 17687-01-11.
בית משפט השלום החליט לעצור את העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בת"פ 17644-01-11 (להלן: "התיק העיקרי").
בכתב האישום יוחסו לעוררים עבירות של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 274(1), 274(3) ו- 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק.
מהעובדות המפורטות בכתב האישום עולה כי ביום 5.1.11 בסמוך לשעה 6:30 הגיעו השוטרים עוזי בוטבול (להלן: "עוזי"), אלינועם רון (להלן: "אלינועם"), סאלח חמדאן (להלן: "סאלח") ולוטפי חמוד (להלן: "לוטפי"), לביתם של העורר 1 ואחיו הקטין יליד 1993, ושיקרא להלן "הקטין" שבכפר מנדא ושניהם יקארו להלן "האחים", לשם ביצוע צו חיפוש שניתן כדין ביחס לקטין.
השוטרים דפקו בדלת הבית, אימם של האחים פתחה את הדלת, הראשונים הזדהו על פי תעודות מינוי והראו לה את צו החיפוש. האם הובילה את השוטרים אל חדרו של הקטין אשר ישן באותה העת. העורר 1 והקטין התעוררו והחלו לתקוף את השוטרים. הקטין זרק על הרצפה את תנור החימום בעוד שהשוטרים מנסים להרגיע את המצב. בשלב זה השוטר סאלח פנה עם הקטין למקלחת כדי שישטוף את פניו. הקטין והעורר 2 החלו לצעוק והשתוללו. הקטין דחף את סאלח, אשר הודיע לו כי הוא עצור. בתגובה הרים הקטין כסא פלאסטיק והטיח אותו בראשו של סאלח, אשר נפל על הרצפה כתוצאה מהמכה.
עוד נטען, כי בעוד שהשוטרים מנסים להשתלט על העורר 1, הקטין ושאר דיירי הבית, הגיעו בריצה העוררים 2 ו- 3. השוטרים הזדהו בפניהם וביקשו מהם שלא להתערב, אולם העורר 2 רץ לעבר עוזי ונתן לו מכת אגרוף בפניו והעורר 3 השתולל, הכה, בעט ונתן אגרופים לשוטרים.
לאחר שהקטין נכבל, ניסו העוררים לשחררו מידי השוטרים ולמנוע את מעצרו. בשלב זה הזעיקו השוטרים תגבורת והשוטרים הנוספים ספגו אף הם מכות. העוררים המשיכו להשתולל והכו את השוטרים באגרופים ובעיטות עד אשר נעצרו והוכנסו לניידות המשטרה. השוטרים נאלצו להשתמש בגז פלפל במהלך ניסיונם להשתלט עליהם.
בנוסף נטען, כי כתוצאה מהתנהגותם האלימה של העוררים והקטין נגרמו לשוטרים סאלח, רון ועוזי חבלות גוף והם נזקקו לטיפול רפואי.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרם של העוררים והקטין עד לתום ההליכים בתיק העיקרי.
ראוי לציין כי בעניינו של הקטין, ניתנה החלטה לפיה שוחרר לחלופת מעצר בהוסטל "יסמין" ביפו.
בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה, עילת מעצר בעניינם של העוררים, הורה על הגשת תסקיר מעצר וקבע המשך הדיון ליום 14.2.11.
העוררים הגישו ערר על החלטה זו וטענו כי היה ראוי שבימ"ש השלום יורה על שחרורם ממעצר וזאת ללא צורך בתסקיר מעצר.
בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט טובי) דחה את הערר תוך קביעה כי אכן קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. באשר לחלופות המעצר שהוצעו ע"י העוררים ציין בית המשפט המחוזי כי המדובר בחלופות פסולות מאחר ומדובר בחלופות שמצויות בבתי העוררים בסביבתם הטבעית ובאותו מקום בו בוצעו העבירות.
שירות המבחן הגיש תסקירים שבהם המליץ לשחרר את העוררים 1 ו- 3 לחלופות המעצר המוצעות.
לגבי עורר 1 המליץ שירות המבחן לשחררו למעצר בית בבית אחותו וגיסו בכפר מנדא ובפיקוחם של אחותו, גיסו ודודו תוך מתן אפשרות להמשיך את לימודיו בתחום הביטוח המתקיימים בימי חמישי ושישי בין השעות 20:00-16:00. עוד המליץ שירות המבחן להעמיד את העורר 1 בפיקוח מעצר למשך ששה חודשים, במהלכם ישולב בקבוצה טיפולית בנצרת.
לגבי העורר 3, המליץ שירות המבחן לשחררו למעצר בית בביתו ובפיקוחם של הוריו ואחיו, תוך מתן אפשרות לצאת לעבודה בין השעות 6:00 – 16:00 בפיקוח צמוד של אחיו.
באשר לעורר 2, שירות המבחן לא נתן המלצה לשחררו משום שהמפקחים לא התייצבו לשיחה עם קצין המבחן. אך ציין במידה ותוצע חלופת מעצר הולמת שיש בה כדי להבטיח קיום התנאים המגבילים, ניתן יהיה להמליץ על שחרורו למעצר בית מלא.
לאחר שבית משפט השלום, עיין בתסקירי המעצר, אפשר חקירת המפקחים המוצעים ושמע את טענות הצדדים, החליט לעצור את העוררים עד תום ההליכים, תוך שהוא קובע שחרף המלצות שירות המבחן, אין מדובר בחלופות מעצר ראויות.
על החלטה זו נסב הערר שבפני.