ת"א
בית משפט השלום עפולה
|
19655-07-11
31/03/2014
|
בפני השופט:
תמר נסים שי
|
| - נגד - |
התובע:
יוסף זועבי
|
הנתבע:
1. ד"ר עזמי שחברי מס' רשיון 21006
2. בית חולים העמק
3. שירותי בריאות כללית מס' תאגיד 589906114
4. מדיקל קונסלטנס אינטרנשיונל (אמ.סי.אי.) בע"מ
|
|
החלטה
בפניי בקשת הנתבעת לפסילת חלקים מתוך חוות-דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית-המשפט, פרופ' דניאל רחמילביץ, וכן בקשה להוצאתו של כתב התביעה המתוקן שהגיש התובע לתיק ביהמ"ש לאחר הגשת חוות הדעת.
רקע עובדתי :
עסקינן בתובענה בגין רשלנות נטענת בטיפול רפואי שניתן לתובע.
התובע צירף לכתב התביעה חוות-דעת של מומחה רפואי מטעמו, פרופ' יעקב רטן, ממנה עולה כי הנתבעים פעלו באופן רשלני בכך שהתעלמו מתלונותיו של התובע לאחר הליך רפואי של כריתת פוליפים. המומחה קובע כי שחרור התובע לביתו מבלי לצלם את בטנו (צילום "בטן ריקה") ומבלי בדיקות מעבדה נוספות, הביא למעשה לאיחור באבחון נקב שנגרם במהלך הטיפול.
בעטיו של אותו איחור נאלץ התובע בהמשך לעבור ניתוח דחוף לכריתת המעי הגס וניתוח נוסף לאחר מכן.
לו היה הנקב מאובחן בשלב מוקדם יותר, היה התובע נזקק לניתוח מינורי בלבד.
פרופ' רטן קבע בחוות-דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 40% לפי סעיף 14(1) לתקנות המל"ל.
הנתבעת הגישה לתיק חוות-דעת של מומחה רפואי מטעמה, פרופ' שמואל אידלמן. פרופ' אידלמן קבע בחוות-דעתו כי בעיית ה"ההתנקבות" (פרופרציה) של המעי הגס הינה סיבוך רפואי אפשרי במקרים בהם נכרת פוליפ.
עוד נקבע בחווה"ד, לפי התרשומות הרפואיות, כי בוצע מעקב לאחר הבדיקה. התובע חש אמנם נפיחות כאבים ואי נוחות, אולם אלה אופייניים למצב שלאחר הבדיקה ובמהלכה. מחושים אלה התמתנו, ושלוש שעות לפני השחרור דווח כי חלפו.
בשום שלב לא הודגמה בטן חריפה ולא היה מקום לערוך בירור נוסף.
הסיבוך אצל התובע הופיע רק למחרת הבדיקה ואז כפי שהודרך לעשות, שב למיון וטופל מיד.
המומחה קבע עוד כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% לפי תקנה 14 (1) (ב).
בשל הפער בין שתי חוות- הדעת מונה פרופ' דניאל רחמילביץ' כמומחה מטעם ביהמ"ש.
בחוות-דעתו מיום 31.1.2013 קבע המומחה, כי הנקבות המעי הגס כתוצאה מכריתת פוליפים בזמן קולונוסקופיה הינה סיבוך הנלקח בחשבון טרם ביצוע הטיפול הרפואי בגוף המטופל, ובכך הסכים עם מומחי הצדדים. כן קבע כי התובע נותר בהשגחה 4.5 שעות לאחר הטיפול ושוחרר לביתו במצב טוב, ללא סימנים שהעידו על סיבוך שנוצר בזמן כריתת הפוליפ.
עם זאת, לשיטת המומחה, התרשלו הנתבעים בכך שבמהלך הניתוח הדחוף אותו נאלץ התובע לעבור למחרת היום החליטו לבצע כריתה שלמה של המעי הגס, למרות שניתן היה בנסיבות העניין לבצע טיפול רפואי כגון תפירת החור, כריתת יתד של קטע המעי בו מצוי החור או כריתה חלקית מוגבלת של המעי הגס בו מצוי החור. המומחה קבע כי סבלו של התובע הינו תוצאה ישירה מכריתת המעי הגס בשלמותו – החלטה שלא הייתה מחוייבת המציאות - שאילצה אותו לעבור טיפולים רפואיים נוספים ושהביאה למצבו היום.
בגין אלה, העמיד המומחה את שיעור נכותו הצמיתה של התובע על 40% נכות צמיתה לפי סעיף 14(1)ד' לפי תקנות המל"ל ובנוסף לכך 10% נכות צמיתה, בשל הצלקות שנותרו בגופו לפי סעיף 75(1)ב' לתקנות המל"ל.
טענות הנתבעים :
הנתבעים מפנים להוראת תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי. לטענתם, התייחסותו של המומחה מטעם ביהמ"ש לסוגיית כריתתו של המעי הגס אצל התובע חורגת לחלוטין מן הסמכות שהוקנתה לו על ידי ביהמ"ש ומגדר המחלוקת בין מומחי הצדדים, שעניינה בטיפול הרפואי שניתן לתובע בסמוך לניתוח.
במסקנות חווה"ד יש לשיטתם כדי לגרום להם עיוות דין, דבר המצדיק את פסילת חלק מחוות-הדעת.