בית-המשפט לענייני משפחה בתל-אביב החליט בפסק-דינו מיום 19.12.05 לחייב את המבקש לשלם למשיבה סכום של 2,000,000 פרנקים צרפתיים בערכים של שקלים חדשים לפי שער יציג ליום 13.2.98 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית לסכום זה מיום 14.4.98 ועד לתשלום בפועל (להלן: פסק-הדין).
המשיבה, היא הזוכה, החליטה ביום 2.3.06, לפתוח כנגד המבקש בלשכת ההוצאה לפועל תיק הוצאה לפועל בסכום של 1,000,000 ש"ח. למבקש נשלחה אזהרה.
המבקש לא התייצב באחת מלשכות ההוצאה לפועל להיחקר על יכולתו לפי סעיף 7א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 ורק ביום 30.4.06 הגיש לראש ההוצאה לפועל בקשה להיחקר על יכולתו.
ראש ההוצאה לפועל קבע, ביום 1.5.06, כי המבקש איחר את המועד ולא התייצב כפי חובתו על-פי הדין. וכך נקבע בהחלטה:
"החייב לא התייצב לחקירת יכולת בתקופת האזהרה כפי חובתו על פי הדין וכפי שהדבר נרשם באותיות קידוש לבנה באזהרה שנמסרה לחייב במסירה מלאה ואין הסבר לאי הופעתו של החייב בתיק זה... בנסיבות אלה, אני דוחה בקשה זו לפיה מבקש החייב לשלם את חובו זה בתשלומים חודשיים על סך 150 ש"ח." [ההדגשה הוספה - ס.ג'.]
ביום 3.5.06 נשלחה אל המבקש התראה לפני מאסר.
או-אז, פנה המבקש לראש ההוצאה לפועל בבקשה לבטל את החלטתו. ראש ההוצאה לפועל דחה, ביום 22.5.06, את הבקשה.
על החלטותיו הנ"ל של ראש ההוצאה לפועל הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשת רשות ערעור.
בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן) קיבל את בקשת רשות הערעור ובעקבותיה קיבל את הערעור והורה לערוך למבקש חקירת יכולת. עוד קבע בית-המשפט, כי עד למועד חקירת היכולת ומתן צו בדבר סילוק החוב בתשלומים לשיעורין, תהיה המשיבה זכאית להמשיך ולנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש וכי ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע פקודת המאסר שניתנה כנגד המבקש בטלה.
בית-המשפט המחוזי קבע, כי אומנם איחר המבקש את המועד לבקש להיחקר על יכולתו, ואף הצעתו לסלק את החוב - העומד על סך של 1,128,400 ש"ח, בתשלומים בסך 150 ש"ח לחודש - אינה הצעה רצינית, עם זאת, משהוגשה בקשת המבקש להיחקר על יכולתו, היה על ראש ההוצאה לפועל לקבוע מועד לחקירתו, שכן היה מקום לשמוע את טענותיו ולאפשר חקירתו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, המופנית כנגד קביעת בית-המשפט המחוזי, לפיה עד למועד חקירת היכולת ומתן צו בדבר סילוק החוב בתשלומים לשיעורין, תהיה המשיבה זכאית להמשיך ולנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש וההחלטה בדבר עיכוב ביצוע פקודת המאסר שניתנה כנגד המבקש בטלה.
לטענת המבקש, לאור בג"ץ 5304/92 עמותת פר"ח נ' שר המשפטים, פ"ד מ"ז(4) 715 (להלן: בג"ץ פרח) מקפידים בלשכות ההוצאה לפועל, שלא להוציא צו מאסר כנגד חייב ללא חקירת יכולת, שכן הזכות לחקירת יכולת הינה זכות יסוד. כמו-כן, טוען המבקש, כי הוא בן 73 וכל הכנסתו הינה מקצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי ואף רעייתו מקבלת קצבת זקנה. בנוסף, לרעייתו קיימת הכנסה של שכר דירה מדירת ירושה שקיבלה וממקורות אלה הם חיים. עוד יש לציין, כי ביום 29.6.06 הודיע המבקש, כי לשכת ההוצאה לפועל בחיפה קבעה את מועד חקירת היכולת בעניינו ליום 8.11.06, והדבר מחזק ביתר שאת, לטעמו, את הצורך בעיכוב הליכי המאסר הננקטים כנגדו, ללא חקירת יכולת.
מנגד, תומכת המשיבה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, למבקש ישנה הזכות להיחקר בחקירת יכולת בהתקיים התנאים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. זכות זו הוענקה לו על-ידי בית-המשפט המחוזי, למרות שלא עמד בתנאי החוק ואיחר הן בהגשת הבקשה לחקירת יכולת והן בהגשת בקשת רשות הערעור לבית-המשפט המחוזי. עם זאת, טוענת המשיבה, לצד זכותו של המבקש גם עומדת זכותה לגבות את חובה בתיק ההוצאה לפועל בהתאם לפסק-הדין שניתן לטובתה. כמו-כן, טוענת היא, כי אין לקבל את טענת המבקש, כי הוא מתקיים מקצבת זקנה בלבד, שכן לטענתה לחייב רכוש רב בארץ ובצרפת. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש הצהיר בשאלון המצורף לבקשתו לחקירת יכולת, כי בבעלותו נכס בבת ים. לפיכך, טוענת היא, כי המבקש הינו בעל יכולת לשלם את החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, אולם מתחמק מתשלומו ומסתיר נתונים בדבר נכסיו והכנסותיו.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה וכן בהחלטת בית-המשפט המחוזי ולאחר ששקלתי את נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת במשורה. היא נשקלת במקרים בעלי חשיבות ציבורית או בעלי חשיבות משפטית, החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת. הבקשה הנוכחית אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מן המחלוקת שבין הצדדים והיא אינה מצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123).
אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. סעיף 70 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל) הרחיב את עילות המאסר. לאחר שהתברר, כי חייבים אינם מתייצבים לחקירות יכולת, נקבע בסעיף 67(ד) לחוק ההוצאה לפועל, כי כל חייב המקבל אזהרה בדבר פתיחת התיק, חייב להתייצב בלשכת ההוצאה לפועל הנוחה לו בשעות העבודה המקובלות, ללא הזמנה מוקדמת, ולהיחקר על יכולתו.
בהתאם לסעיף 70(ה) לחוק ההוצאה לפועל, מוסמך ראש ההוצאה לפועל לתת צו מאסר לפי סעיף 70(א)(1) לחוק כנגד חייב שהוא בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו בשל אי התייצבות לחקירת יכולת או בשל אי התייצבות לבירור, אולם צו מאסר שניתן כנגד החייב לא יבוצע אלא לאחר שתומצא לו התראה (ראו ד' בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שישית, 2005 בעמ' 339).
בענייננו, המבקש לא התייצב באחת מלשכות ההוצאה לפועל להיחקר על יכולתו ורק לאחר שאיחר את המועד, הגיש לראש ההוצאה לפועל בקשה להיחקר על יכולתו. ראש ההוצאה לפועל דחה את הבקשה, כאמור, אולם בית-המשפט המחוזי קיבל את הערעור והורה לערוך למבקש חקירת יכולת. בית-המשפט המחוזי עוד קבע, כי עד למועד חקירת היכולת, תהיה המשיבה זכאית להמשיך ולנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקש וכן כי ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע פקודת המאסר שניתנה כנגד המבקש בטלה.
השאלה האם מוסמך ראש ההוצאה לפועל להוציא פקודת מאסר מבלי שהחייב יובא בפניו למען יתברר לו כי אכן החייב הוא בעל יכולת ובעל רכוש לשלם את החוב, אך משתמט לעשות כן ואין דרך אחרת לאלצו לשלם את החוב ולגלות את רכושו אלא באמצעות צו מאסר, נדונה בבג"ץ פרח, שם נקבע, בעמ' 759, כי: