זוהר נ' בזק בינלאומי בע"מ

פסק דין

1.במסגרת התובענה שלפניי מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם סך של 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש, סך של 221.52 ₪ בגין עמלות ביטול חיוב, וליתן הוראות לביטול החיוב שנדרש על ידי הנתבעת. משאין ביהמ"ש כאן מוסמך לדון במתן צו הצהרתי או צו עשה – ולהורות על ביטול החיובים שהופקו על ידי הנתבעת, יתמקד פסק דיני זה אך ורק בדרישת התובעת לקבלת פיצוי.

2.לשיטת התובעת עלי כתב תביעתה, פנתה היא מיוזמתה אל הנתבעת, לאחר שהיתה מנויה של הנתבעת לאורך זמן, ובעקבות גירושיה ביקשה להעביר המנוי שהיה ברשותה אל שמו של גרושהּ. באותה פנייה ביקשה לברר אודות מנוי חדש בעבורה. בעקבות שיחה זו, אשר נתפסת על ידי התובעת כשיחת בירור בלבד עם ביצוע עיסקה מותנית, אשר לא התגבשה לכדי עסקה מחייבת, חויבה התובעת בחיובים שונים, אשר הופנו אל חשבון הבנק של התובעת וחוללו בהעדר הוראת קבע מחייבת מטעמה. התובעת פעלה לבירור הסוגיה ולביטול כל מנוי המתנהל על שמה אצל הנתבעת וכעת היא דורשת כי הנתבעת תפצה אותה בגין נזקיה כאמור מעלה.

3.יצירת קשר מחייב בין הצדדים?

במהלך הדיון שנערך לפניי התברר כי ביום 21/10/12 יצרה התובעת קשר עם הנתבעת וביקשה לברר אודות מנוי אינטרנט אצל הנתבעת בהיקף של 12 מגה. התובעת קיבלה פרטים מלאים בחרה שם משתמש וסיסמה ואף מסרה פרטי חשבון בנק לביצוע החיוב, והכל לשיטתה במסגרת הסכם מותנה, אשר תנאי לכניסתו לתוקף היה, כך עלה מחקירתה – קיומו של מחשב בר שימוש בידיה וביצוע התחברות ראשונית לשירותי הנתבעת. התובעת הוסיפה והבהירה כי מסרה בידי הנציג מטעם הנתבעת פרטי חשבון בנק, כיוון שהלה הבהיר לה כי מסירתם מהווים תנאי ל"שמירת המבצע" המיועד ללקוחות הנתבעת בלבד. עוד העידה התובעת כי לו רכשה מחשב כפי שהתכוונה לעשות אז (או לו קיבלה כזה מידי אחותה, אפשרות נוספת שעמדה אז על הפרק), הרי שהמנוי היה נכנס לתקפו מיד עם יצירת קשר עם המחלקה הטכנית לצורך ביצוע כניסה על פי שם המנוי והסיסמה שהיו בידיה בעקבות שיחתה עם הנציג.

מכל אלו אין לי אלא להסיק כי התובעת למעשה התקשרה בהסכם מחייב עם הנתבעת, אותו, כפי שהבהיר לה הנציג במסגרת אותה שיחה רשאית היתה לנתק בכל עת. למעשה, הובהר מפי התובעת כי בשיחה עם אותו נציג הסביר הלה כי התובעת תחשב כלקוחה של הנתבעת הזכאית להשתתפות במבצע בו התעניינה, אם תמסור את פרטי חשבון הבנק, ולא שמעתי מפיה כי הלה טען שבהעדר הרשאה לחיוב החשבון תקיפה ותקינה לא תחשב זו כמנויה, או לא תוכל לעשות שימוש בשירותי האינטרנט, אף אם תחזיק מחשב בידיה ואף אם תזין את פרטי המשתמש והסיסמה שניתנו לה על ידו.

עוד הוסיפה התובעת והעידה כי כשבוע לאחר אותה שיחה יצרה קשר פעם נוספת עם הנתבעת, והפעם כדי ליידעה כי אין ברשותה מחשב, ולא יהיה כזה, ועל כן היא אינה מעוניינת בשירות שהוצע לה כמפורט מעלה.

נדמה כי לו היה ממש בטענת התובעת בדבר קיומו של הסכם מותנה בתנאי מתלה, הרי שלא היתה התובעת נדרשת ליצור כל קשר נוסף עם הנתבעת לשם ביטול ההסכם, וממילא זה היה פוקע מאליו בהעדר פניה חוזרת ומתן הודעה בדבר התקיימות התנאי, שהיווה תנאי בלתו אין, לשיטתה, לקיומו של הסכם מחייב. העובדה שהתובעת מצאה לנכון לפנות ולבטל את העיסקה היא הנותנת כי בשיחה שנערכה בין התובעת לנתבעת ביום 21/10/12 נערך הסכם מחייב בין השתיים.

מכל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת אמנם התקשרה עם הנתבעת בהסכם מחייב.

4.ניתוק הקשר המחייב בחלוף שבוע?

ביום 4/11/12, כעולה מרישומי הנתבעת, נערכה שיחה נוספת מטעם התובעת.

התובעת טענה כי שיחה זו היא שבמסגרתה ביקשה לנתק את שירותי הנתבעת. התובעת לא ידעה לומר עם מי שוחחה באותה שיחה ומעדותה בעניין התרשמתי כי היא אינה יודעת לומר בוודאות מה התרחש בכל הנוגע לשיחה שנערכה בחודש נובמבר.

כך, לא ידעה התובעת לומר מתי נערכה השיחה, והסבריה בנוגע לזהות הנציגים עימם שוחחה נשארה מעורפלת ובלתי בהירה. למעשה התרשמתי כי כל טענותיה בנוגע למעבר מנציג לנציג, לקיומן של שיחות עם המחלקה הפיננסית ועם המחלקה הטכנית, והאישורים שקיבלה טלפונית לטענותיה, לא נטענו בנוגע לשיחה זו כי אם לשיחות שנערכו לאחר חודש פברואר 2012, וניכר כי עדותה בעניין היתה מבולבלת ובלתי סדורה.

הנתבעת הציגה תרשומות של שיחה שנערכה ביום 4/11/12 מהן עולה כי במהלך השיחה הביעה התובעת שביעות רצון, והבהירה כי היא מודעת לכך שיש שני מנויים.

משמבוצעים הרישומים במערכת הנתבעת בזמן אמת, כעולה מעדות נציגת הנתבעת שלא נסתרה, אשר מתועדים ונשמרים ללא יכולת שינוי בדיעבד, נדמה לכאורה כי יש לקבל את האמור בהם בנוגע לאופן סיום השיחה כראיה לאמיתות הדברים, שהרי אלו לא נערכו לצורך הגשה לביהמ"ש, והם מבוצעים בשלב שבו יכול המתעד לזכור בצורה טובה יותר את תוכנה של השיחה.

משאלו מעידים טוב יותר בעיניי על הדברים כפי שארעו בזמן אמת במועד ביצוע השיחה, ומשהתרשמתי כאמור כי התובעת אינה זוכרת במפורט את תכנה של השיחה לא מצאתי לנכון לקבל את עמדתה של התובעת לפיה בסיומה של שיחה זו הודיעה על רצונה להתנתק משירותי הנתבעת.

להתרשמות זו יש להוסיף את העובדה שחיובים בחשבונה של התובעת בגין העסקה החלו להופיע כבר בחודש דצמבר 2012, בד בבד עם רישומים בדבר חילול הוראת התשלום וסירוב הבנק לשלם. התובעת טענה בכתב תביעתה כי "במהלך חודש דצמבר גיליתי לתדהמתי כי התחילו לי חיובים בחשבון הבנק...". נראה אם כן כי טענות התובעת במהלך הדיון לפניי כאילו זיהתה את החיובים כחיובי הנתבעת רק בחודש ינואר ועל כן פנתה אל הנתבעת לוודא ניתוקה מהשירות רק בחודש פברואר אינם הולכים יד ביד עם טענותיה בכתב התביעה, כאילו כבר בחודש דצמבר גילתה בתדהמה את דבר החיוב.

זאת ועוד, התובעת טענה במסגרת כתב התביעה כי החיוב החודשיים על פי הבטחות הנציג היו עתידים לעמוד על סך של 29,90 ₪, ובמהלך עדותה לפניי העידה כי הלה הבטיח עלות של 39,90 ₪ לחודש, ללא חיוב במהלך 3 החודשים הראשונים.

בסה"כ התרשמתי ממכלול הדברים כי לא ניתן לסמוך על עדותה של התובעת וכי זו אינה מסוגלת לשחזר את הפרטים ולהעיד עליהם עדות מלאה וקוהורטנית. כך, איני רואה לנכון לקבל את עדותה בנוגע לשיחה שנערכה ביום 21/10/12 הנ"ל, וכך איני רואה לקבל אף את עמדתה בנוגע לאופן התנהלות השיחה ביום 4/11/14 וניתוק המנוי במסגרתה.

5.עד כה מצאנו כי למעשה אין ממש בטענות התובעת בנוגע להעדרו של הסכם מחייב ואף לא בנוגע לניתוקו של המנוי מיד לאחר היווצרותו, ובחלוף כשבוע. בכך למעשה יכול היה בימ"ש זה לקום מכסאו ולהבהיר כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת הפרה התחייבויות כלפיה, או כי חייבה אותה שלא כדין. יחד עם זאת, מצאתי לנכון להוסיף מספר מילים בנוגע לנזקי התובעת כדלקמן - התובעת למעשה לא הבהירה מדוע "נזכרה" להלין על חיובי הנתבעת באיחור, מדוע לא פעלה להקטנת הנזק כמתבקש, ומדוע לא מנעה הצגת חיובים נוספים לבנק, בגינם לשיטתה חויבה בעמלות.