אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> זאהר נ' משרד הפנים/פקיד רישוי כלי נשק

זאהר נ' משרד הפנים/פקיד רישוי כלי נשק

תאריך פרסום : 05/08/2013 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי חיפה
26239-10-12
29/07/2013
בפני השופט:
אלכס קיסרי

- נגד -
התובע:
מחפוז זאהר
הנתבע:
המשרד לבטחון הפנים/פקיד רישוי כלי נשק
פסק-דין

פסק דין

עתירה המכוונת כנגד החלטת הממונה בערר לפי חוק כלי היריה תש"ט–1949 ("החוק") מיום 10.9.12 ("ההחלטה"), שבה נדחה ערר שהגיש העותר על סירוב פקיד רישוי כלי ירייה להיעתר לבקשתו מיום 21.11.11 לחדש את הרישיון להחזקת כלי נשק מסוג אקדח F.N ("הנשק").

לאחר עיון בעתירה ובתשובה ולאחר שמיעת טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את העתירה.

רקע וטענות

העותר החזיק ברישיון להחזקת הנשק במשך תקופה של כשלושים וחמש שנים, וביום 30.6.10 פג תוקף רישיונו. בין הצדדים נפלה מחלוקת אם נשלחה לעותר הודעת חידוש לרישיון הנשק, כשהעותר טוען שלא נשלחה לו הודעה כזאת ואילו המשיבה טוענת שהודעה כזו אכן נשלחה. כך או אחרת, רק ביום 6.10.10 פנה העותר לאגף כלי הירייה במשרד הפנים וביקש לקבל טופס חידוש רישיון, וככל הנראה בעקבות פנייה זו פנה ביום 9.2.11 אגף רישוי כלי הירייה במשרד הפנים (שהיה אז הרשות המוסמכת) למשטרת ישראל והודיע כי העותר מחזיק את הנשק ללא רישיון בר תוקף, וכי היה עליו להפקידו במשטרה בהתאם לסעיף 14 לחוק אולם הוא לא עשה כן (נספח ב' לעתירה). ביום 28.2.11 הפקיד העותר את הנשק במשטרה ולאחר מכן פנה מספר פעמים למשטרה וביקש שהנשק יוחזר לו (נספחים ד'–ז' לכתב העתירה), וכן פנה לרשות המוסמכת וביקש לחדש את רישיון הנשק (נספח ח' לכתב העתירה). בקשתו לא נענתה והוא הגיש על כך ערר לממונה, בהתאם לסעיף 12(ג1)(1) לחוק.

ביום 10.9.12 החליט הממונה לדחות את הערר ונימק זאת בכך שהעותר החזיק בנשק ללא רישיון תקף מחודש יולי 2010 ועד חודש פברואר 2011, עת הפקיד את הנשק בידי המשטרה, ובכך הוא הפר את תנאי הרישיון ואת הוראות החוק. כמו כן נקבע כי העותר הפקיד את הנשק במשטרה רק לאחר שהרשות המוסמכת פנתה למשטרה על מנת שזאת תאכוף את הוראות החוק על העותר, ועוד נקבע בהחלטת הממונה כי העותר לא הוכיח עמידה בתבחין תקף, שכן "תבחין "משמר" מאפשר חידוש הרישיון כל עוד אדם חידש רישיונו במועד, אך משנקטע הרצף, הוא מתבטל" (ההדגשה הוספה, א"ק).

העותר טוען שלא נשלחה לו הודעה על חידוש רישיון הנשק וגם לא נשלחה לו תזכורת על כך שרישיון הנשק לא חודש. הוא מוסיף וטוען כי אף על פי כן הוא פנה ביום 6.10.10 וביקש לקבל טופס בקשה לחידוש רישיון הנשק. לטענתו, פנייה זו הייתה בתוך פרק הזמן של ששה חודשים ממועד פקיעת תוקף רישיון הנשק שלו, ולפי הנחיות הרשות המוסמכת (נספח א' לתשובת המשיבה) בפרק זמן זה ניתן לחדש רישיון נשק גם לאחר פקיעת תוקפו, ובלבד שהמבקש עומד בתבחין "משמר". לכן, כך העותר, משלא נענתה פנייתו, ולא נשלח אליו טופס חידוש רישיון הנשק, אין לזקוף לחובתו את העובדה שרישיון הנשק לא חודש במועד, ולא היה מקום לדחות את הערר שהגיש בנימוק של אי עמידה בתבחין תקף.

עוד נטען כי הערר הוגש ביום 14.12.11 וההחלטה בו ניתנה ביום 10.9.12, היינו כחלוף כתשעה חודשים, בעוד שלפי סעיף 12(ג1)(3) לחוק על הממונה להחליט בערר תוך ארבעים וחמישה ימים, ולכן יש לקבוע כי ההחלטה נגועה באי חוקיות ודינה להתבטל. בעניין זה הוסיף העותר וטען שגם לפי סעיף 2 לחוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות), תשי"ט–1959 ("חוק ההנמקות") על עובד הציבור להשיב לפניית האזרח תוך פרק זמן של ארבעים וחמישה ימים, ולכן גם נוכח האיחור במתן ההחלטה בערר יש לקבל את העתירה ולבטל את ההחלטה.

עוד נטען כי דחיית הערר, וכפועל יוצא מכך הסירוב לחדש את רישיון הנשק, פוגע בזכויות יסוד של העותר, וכי החלטת הממונה היא שרירותית ונוגדת את הדין ואת הפסיקה.

המשיבה טוענת כי פניית העותר לחידוש הרישיון נעשתה רק ביום 6.10.10, היינו למעלה משלושה חודשים לאחר שפג תוקף רישיונו, וכל אותה עת, וגם לאחר מכן – עד יום 28.2.11 – החזיק העותר את הנשק בלא שיהיה בידיו רישיון. נטען כי חובת חידוש רישיון הנשק חלה על המחזיק בו, וכי החזקת כלי ירייה ללא רישיון תקף מהווה עבירה פלילית. עוד נטען על ידי המשיבה כי אין לאזרח זכות קנויה לקבל רישיון להחזקת נשק, וכי האפשרות להחזיק כלי ירייה מותנית בקבלת רישיון, והרשות המוסמכת רשאית לקבוע תנאים למתן הרישיון לפי שיקול דעתה. בגדר שיקול דעת זה נקבעה מדיניות מצמצמת של מתן רישיונות, וכן נקבעו תבחינים אשר עמידה בהם היא תנאי לקבלת רישיון (מסמך הכולל את רשימת התבחינים הרלוונטיים וכן את ההנחיות לחידוש רישיון, כתוקפם של אלה ביום 18.7.10, צורף כנספח א' לתשובת המשיבה ("מסמך ההנחיות")).

לגופה של העתירה נטען כי העותר הפר את חובותיו על פי הדין ועל פי תנאי הרישיון והחזיק בנשק תקופה ארוכה בלא שיהא בידו רישיון תקף, והוא הפקיד את הנשק רק לאחר שנדרש לעשות כן ולא מיד לאחר שפג תוקף רישיונו, כפי שהיה עליו לעשות בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק. עוד נטען כי התבחין הרלוונטי לעותר הוא תבחין משמר שתחולתו היא לגבי "מחזיקי רישיון בתוקף 10 שנים ויותר ללא עבירות רישוי" (סעיף 17 לרשימת התבחינים).

דיון

בפתח הדברים אזכיר שתיים ממושכלות יסוד הרלוונטיות לענייננו. האחת היא כי בית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו, ולכן מוגבלת התערבותו בהחלטות הרשות המנהלית רק לאותם מקרים שבהם ניתן להראות קיומה של עילה לעשות כן, וככלל "בחינתו של בית המשפט אינה בודקת את תבונתה או את יעילותה של ההחלטה השלטונית אלא את חוקתיותה או חוקיותה" (בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה ואח' נ' ראש הממשלה , פ"ד נט(2)481, 570 (2005)). הכלל האחר הוא, כטענת המשיבה, שלאזרח אין זכות קנויה לקבל רישיון להחזקת נשק (עע"מ 1444/07 אחמד אגבאריה נ' מדינת ישראל, משרד הפנים - רישוי ופיקוח (10.7.08); בג"צ 423/84 עבדל רחמן נ' שר הפנים, פ"ד ל"ט(1) 337 (1985)), והרשות המוסמכת רשאית לקבוע את התנאים למתן רישיון ולחידושו, ובכלל זה גם את התבחינים הקשורים בכך (סעיף 12 לחוק). המשיבה גם צודקת בכך שהיא טוענת שקביעת התבחינים והחלתם על הציבור היא ערובה לשמירת שוויון בין כל האזרחים החפצים ברישיון להחזקת כלי ירייה.

טענה אחרת של המשיבה, שגם היא מקובלת עליי, היא שהחובה לנקוט פעולה לחידוש רישיון מוטלת בראש ובראשונה על בעל הרישיון, ואין הוא יוצא ידי חובתו אם לא נקט בפעולה הדרושה לשם חידושו בהגיע המועד לכך. כך, למשל, קשה להעלות על הדעת שבעליו של כלי רכב שלא קיבל במועד את טופס חידוש רישיון הרכב – ולכן גם לא פעל לחידושו- יוכל לטעון שמחדל הרשות לשלוח את טופס חידוש הרישיון עולה כדי הגנה מפני אישום בעבירה של נהיגה ברכב ללא שרישיונו אינו תקף. על רקע זה, איני יכול לקבל את טענת העותר המבקש לזקוף לחובת המשיבה את העובדה שתוקף רישיונו לא חודש במועד אף שפנה לרשות המוסמכת בעניין זה ולדעתי, בסיכומו של דבר, המסקנה היא שהעותר הוא זה שלא עשה די כדי להביא לחידוש הרישיון.

גם טענות העותר, שבשל כך שהחלטת הממונה בעניינו ניתנה באיחור יש לבטלה, אינן מקובלות עליי ואני דוחה אותן. לדעתי, פרק הזמן של ארבעים וחמישה ימים שנקצב לממונה להחליט בערר, כאמור בסעיף 12(ג1)(3) לחוק, אינו מקנה לעורר זכות שעררו יתקבל אם לא ניתנה החלטה בתוך פרק זמן זה כי אם, לכל היותר, עילה לפנות לבית המשפט ולבקש צו שיורה לממונה לתת החלטה בערר. כאשר ביקש המחוקק לקבוע שמחדל להחליט בערר ייחשב כאילו התקבל הערר, הוא קבע כך בלשון מפורשת (השוו לעניין השגה בנושא ארנונה, סעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו–1976) ולכן, באין קביעה מפורשת, אין העותר זכאי לכך שהערר יתקבל אך מחמת האיחור במתן ההחלטה. לטענת העותר המבוססת על סעיף 2 של חוק ההנמקות אין בסיס מספיק מפני שסעיף 6 של אותו חוק קובע שמחדל לתת תשובה במועד כמוהו כסירוב (בג"צ 472/79 שרף נ' מנהל אגף המכס והבלו פ"ד לה(1) 409 (1981))

בצד כל אלה, המסקנה שאליה הגעתי, שיש לקבל את העתירה, מבוססת דווקא על הנחיות הרשות המוסמכת הכלולות במסמך ההנחיות, ולדעתי ההנמקה שביסוד החלטת הממונה איננה מתיישבת עם הנחיות אלה. בחלק הרלוונטי של ההנחיות נאמר כך:

"מי שמסיבה כלשהי לא חידש רישיונו במועד הקבוע בתקנות – חייב להפקיד את כלי הירייה במשטרה (על פי החוק).

משרד הפנים מאפשר למי שלא חידש במועד החידוש הקבוע, ועונה לאחד התבחינים התקפים, לחדש את רישיונו אם לא חלפו ששה חודשים מיום פקיעת הרישיון בתוספת תשלום בסך גובה אגרת רישוי לשנה אחת (כפי שנקבע בתקנות).

בתום ששה חודשים, משרד הפנים יוודא את הפקדת כלי הירייה ורק לאח"כ (כך במקור, א"ק) יאפשר למי שעונה לכל התבחינים התקפים, לחדש את רישיונו וזאת אם לא חלפו שלוש שנים מיום פקיעת הרישיון – בתוספת תשלום אגרת רישוי על פי דין ... לא יתאפשר חידוש רישיון למי שהחזיק בכלי ירייה מעל שלוש שנים ללא רישיון תקף אלא לאחר תקופת צינון שמשכה יהיה בין שלוש לשש שנים ..." (ההדגשות במקור, א"ק).

עוד רלוונטיות לענייננו הוראות התבחין החל על העותר, היינו תבחין "משמר" המאפשר את חידוש רישיון כלי הירייה ל"מחזיקי רישיון בתוקף 10 שנים ויותר ללא עבירות רישוי", והרישיון הרלוונטי לתבחין זה הוא לאקדח או לרובה/אקדח אוויר (סעיף 17 לרשימת התבחינים).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ