ו"ע
בית משפט השלום חיפה
|
8337-01-15
13/11/2015
|
בפני השופט:
אהרון שדה
|
- נגד - |
עוררים:
אסיה לויט עו"ד יעל הבסי-אהרוני
|
משיבים:
משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים
|
פסק דין |
לפנינו ערר על החלטת המשיבה להכיר בעוררת כזכאית לתשלום מוגדל "לפי הכנסה" רק מיום 1.10.14 כאשר העוררת טוענת כי יש להקדים את מועד הזכאות ליום 1.6.14 הוא המועד בו נכנס תיקון מס' 5 לחוק ההטבות לתוקף המקנה לעוררת בין היתר גם את ההטבה נשוא הערר.
הצדדים הרחיבו בטיעונים והרבה מעבר לצורך, הסוגיה פשוטה, אין כאן צורך לעסוק בפרשנויות אלא רק לקרוא את לשון החוק.
אין זה סוד כי גישת וועדות הערר (ולמען האמת גם גישת המשיבה) היא ללכת לקראת הניצולים, הדברים מקבלים משנה חשיבות כאשר מדובר בהכרות עקרוניות או ראשוניות-כאלו היכולות להשאיר את ניצול השואה ללא שום הכרה או תגמול. גישה זו ממשיכה גם בעת דיון במקרים קשים במיוחד וכאלו לא חסר.
המקרה דנן שונה לחלוטין, תיקון מספר 5 העניק זכאות רחבה מאד לניצולי שואה שהכרתם היא פרי יוזמה ישראלית ומשולמת מכיסו של הציבור הישראלי ובשונה מניצולי השואה שהוכרו על פי חוק נכי רדיפות הנאצים שם ולפחות בשנים הראשונות ובגלגוליו הפרשניים הראשונים הוכרו ניצולי שואה ש"עבורם" ועבור קליטתם הועברו מגרמניה לישראל שילומים בכסף ובסחורות.
כאשר מדובר בכספי ציבור, יש לנהוג בהם בהתאם לדין ובזהירות הראויה, אין לשלול מניצולי שואה המוכרים לפי חוק ההטבות שום זכות המגיעה להם ברם לא בנקל יוענקו להם זכויות שלא ניתנו במפורש.
רקע זה מנחה אותנו שלא לפגוע חלילה בזכות מזכויות ניצולי השואה ברם עמידה דווקנית מצדם על פרשנויות המגדילות עוד יותר את הזכויות שניתנו וללא עיגון ברור בחוק, נראית לא במקום.
ולסיום הפרק הכללי, תיקון 5 חולל מהפכה, לא מן הנמנע כפי שעלה גם מטיעוני הצדדים כי אירעו תקלות כאלה או אחרות ביישומו ביחס למספר רב של זכאים ובמיוחד כאשר קיים גוף אחר שהיה צריך להתארגן, לתאם ולפעול במקביל-הוא המוסד לביטוח לאומי.
לא המשיבה ולא וועדת ערר זו יבחנו את פעולות המל"ל ולא המשיבה צריכה לשאת בתוצאה של תקלה או אי הבנה מצד המל"ל ככל שהייתה.
ומן הכלל אל הפרט:
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת